הבא: סימן ד' בענין הטלת ציצית על ידי קטן <<
או"ח ג' סימן ג'
דין נטילת ידים בבוקר לקטנים
השאלה מאיזה גיל יש ליטול ידים בבוקר לקטנים, ובקשת לדעת דעת מרן רבינו זצוק"ל.
הנה המ"ב (סי' ד סק"י) לאחר שהזכיר ש"צריך להזהיר לנשים שיזהרו בנט"י ג' פעמים בסירוגין כמו האנשים, וגם כי הם מתקנות המאכלים שלא יטמאום בידיהם", הוסיף וכתב "גם יש ליזהר שהקטנים יטלו ידיהם בשחרית כי נוגעים במאכל", ומקורו מהפמ"ג (משב"ז סק"ז) שכתב "גם קטנים איני יודע למה אין נזהרין בזה, וראוי לרחוץ ידיהם בכל בוקר כי חמירא סכנתא מאיסורא".
והביאור בזה, דהנה רבותינו הראשונים הביאו כמה טעמים לדין נטילת ידים שחרית, או משום שנעשה כבריה חדשה (הרשב"א) או מחמת שידים עסקניות הם ובעינן נטילה לק"ש ותפילה (הרא"ש), ובנוסף לכך יש ענין של רוח רעה (כמבואר במ"ב סק"ח שזה טעם נוסף לנטילה), ומחמת ענין רוח רעה יש להזהיר באופן מיוחד לנשים על נט"י דהרי הם מתקנות המאכלים, וע"ז הוסיף המ"ב עפ"י הפמ"ג שצריכים ליטול ידים לקטנים משום שנוגעים במאכל, והיינו מטעם רו"ר.
ויעוין בגמ' חולין (דף קז ע"ב) דאיתא התם דאבוה דשמואל מצא את שמואל בוכה, משום שרבו הכהו "אמאי דאמר לי קא ספית לבראי ולא משית ידיה", ושאלו אביו "אמאי לא משית", ואמר לו "הוא אכיל ואנא משינא", והיינו דסבר דמאכיל אינו חייב בנט"י, והצדיק אביו את דבריו. וביאר התורת חיים דאבוה דשמואל לא הצדיק את דבריו מיד כשאמר לו שמואל שהכהו משום דלא נטל ידיו, הואיל וחשש אבוה דשמואל דמדובר בתינוק כבן ארבע-חמש, ורבו הכהו על שלא נטל ידיו של בנו בבוקר משום "שיבתא" (רו"ר) ולכן שאלו אמאי לא משית, וכשענה לו דמדובר בנט"י לאכילה והכהו משום דלא נטל בעצמו מדין מאכיל הצדיק את דבריו.
ועפ"י דבריו מוכח מדברי הגמ' דקטן עכ"פ בן ארבע וחמש חייב בנט"י, משום רוח רעה.
ובספר חסד לאלפים לבעל הפלא יועץ (סי' ד סעי' יג) כתב "צריך להזהיר לנשים שיזהרו בנט"י שחרית ג"פ בסירוגין שלא יטמאו המאכלים, ומה טוב ומה נעים לרחוץ ידי הקטנים המוטלים בעריסה כדי שיגדלו בטהרה גידולי הקודש", והגם שאף הוא כינס לפונדק אחד נט"י לנשים עם הקטנים, לא כתב הטעם בקטן משום רו"ר, אלא משום מעלה, אלא דהוא קאי על "המוטלים בעריסה", ויתכן שבגיל מבוגר יותר יודה להטעם דרו"ר.
והנה כתב השו"ע (סעי' ג) "לא יגע בידו קודם נטילה, לפה ולא לחוטם ולא לאזנים ולא לעינים", ובטעם הדבר כתבו הנו"כ, ובכללם המ"ב, מפני שרוח רעה השורה על הידים יכולה להזיק לאלו האברים, וכתב באשל אברהם (בוטשאטש) דקפידא זו של נגיעה באברים בלי נט"י שייכת רק בגדול ממש יעו"ש בדבריו מה שביקש להוכיח כן מדברי הגר"א, והוסיף "ועכ"פ נראה דבקטן שלא הגיע לחינוך פשיטא דלכו"ע לא שייך בו קפידא הנ"ל, דרק מצד מה ששייך נטילת ידים ע"ז שייך קפידא", הרי דלדעתו קודם גיל חינוך אין נט"י כלל.
ובשו"ע הרב (מהדו"ת הנד' בתחילת השו"ע סי' ד סעי' ב) הביא עד כמה צריך ליזהר בענין רוח טומאה והוסיף "אבל בנגיעת נכרים אין לחוש כי רוח טומאה זו אינה מתאוה לשרות אלא בכלי של קודש וכו', ומטעם זה נהגו להקל בנגיעת קטנים שלא הגיעו לחינוך, לפי שגמר ועיקר כניסת הנפש הקדושה באדם הוא בי"ג שנים ויום א' לזכר וי"ב לנקבה, ולכן נתחייבו אז במצוות מן התורה, ונעשו בני עונשים, ותחילת כניסת נפש זו הקדושה הוא בחינוך לתורה ולמצוות שחייבו חכמים לחנך (גם במצות מילה), ולכן הנזהר בנגיעת הקטן מיום המילה ואילך קדוש יאמר לו". והגם שדיבר מענין נגיעת קטן במאכלים, הרי כבר הבאנו דטעם הנט"י לקטן הוא משום רו"ר. ויעויין בדעת תורה למהרש"ם (סי' ד סעי' ב) דציין לדבריו (ריש סי' א), אולם הביא מדברי מגדל עוז דענין רוח רעה בקטן חמיר טפי מגדול עי"ש.
והלכה למעשה הורה מרן רבינו זצוק"ל שאין צריך ליטול ידים לקטן כל עוד שהוא נמצא במיטתו, ורק כאשר הוא יוצא ומסתובב מחוץ למיטה צריך ליטול ידיו, עכת"ד. ואולי הטעם דעיקר הנטילה בגיל כזה היא מחמת רוח רעה במה שנוגע במאכלים וכדומה, ואם כן הזמן הראשון בו יש ליטול ידיו הינו כאשר הוא יוצא מחוץ למיטתו.
