הבא: סימן קמ"ה סדרי תשובה להורג בשגגה וסמכותם של חכמים לקבוע דרכי תשובה <<
או"ח ב' סימן קמ"ד
עניני חיזוק לתשובה וקבלות לעתיד מכת"י מרן שליט"א
בענין מה שרבים שואלים ומבקשים לידע בעקבות מאורעות שאירעו להם מה עליהם לעשות ואיזו קבלה עליהם לקבל, הנני לציין מכתי"ק של מרן רבינו שליט"א בענין זה.
וזה לשון המכתב.
"מכתבו מיום ד' פנחס קבלתי ועל אף רצוני להעתר לבקשתו אשר נתבקשתי במכתבו "להודיעו דעתי על איזה קבלות לקבל" נבצר ממני למלאות רצונו בזה, וזה בגלל סיבה פשוטה שהרי איני מכיר כלל את המשפחה ואיני יודע את טיבה. וכן תמכתי יתדותי על מ"ש חז"ל ב"ב (דף קס"ה) "והכל בלשה"ר – אבק לה"ר" וידוע מ"ש במדרש (והובא במנוה"מ) בענין מסכת חגיגה. [א.ה. כונת מרן שליט"א למה שמובא בספר מנורת המאור (פרק ריג זר ג כלל ח ח"ג פ"ה) מעשה בחסיד אחד שהיה מתיחד במקום אחד והיה לומד בו במסכת חגיגה, והיה מהפך בה ומהדרה כמה פעמים עד שלמד אותה היטב, והיתה שגורה בפיו וכו' והיה שונה בה כל ימיו, כיון שנפטר מן העולם היה בביתו לבדו ולא היה שום אדם יודע פטירתו, באה דמות אשה א' והרימה קולה בבכי עד אשר נתקבצו ההמון, ותאמר להם ספדו לחסיד הזה וכו' שזה כבדני כל ימיו וכו' אמרו לה מה שמך, אמרה להם חגיגה שמי, כיון שנקבר אותו חסיד נעלמה אותה אשה מן העין]. ואומרים בשם הגר"א זצ"ל דמצוה שאין לה קופצין ה"ה כמת מצוה. והנה אף לאחר חיבורו של הח"ח זצ"ל (שהוא השו"ע על הלכות לה"ר) הנפוץ על פני תבל, אכתי נשארה שמירת הלשון כמת מצוה, ומן הראוי איפוא לקבוע זמן מה ללימוד ספר החפץ חיים לשמור לעשות ולקיים כל הכתוב בספר הנ"ל, ומי האיש החפץ חיים וכו' ואת דכאי רוח יושיע.
והנה בהגיוני אנוש הצרים קצר המצע מהשתרע לחזק ברכים כושלות ולעודד רוח שפלים, אבל עז לנו באלוקים אשר תשועתו תשגבנו תמיד והבוטח בד' חסד יסובבנו ולא יוסיפו לדאבה עוד, ששון ושמחה ישיגון ונסו יגון ואנחה בתקוה לתשועת ד' לראות בנחת ציון ובבנין ירושלים".
ע"כ מועתק ממכתב רבינו מרן שליט"א.
