או"ח ב' סימן קמ"א
במנהג אכילת ה"סימנים" בראש השנה
הנני להשיבך בדבר הנהגות מרן רבינו עט"ר שליט"א במנהג אכילת הסימנים בראש השנה אשר ביסודו נזכר בגמ' בהוריות (יב ע"א) "אמר אביי השתא דאמרת סימנא מילתא לעולם יהא רגיל למיכל בריש שתא קרא, רוביא, כרתי, סילקא ותמרי" ונפסק בטוש"ע (סי' תקפג).
ראשית, אציין כי מרן שליט"א אוכל הסימנים בכל ד' הסעודות, ופשט הדברים, דחז"ל לא ציינו לאכול דווקא בלילה הראשון, או דווקא בליל ראש השנה ומשום כך הדרכתם של חז"ל דלעולם יהא רגיל הינה בכל סעודות ראש השנה.
והנה כבר כתב במטה אפרים (סי' תקצז ס"ד) בסדר סעודת היום "דברים הנזכרים שם לאכול מר"ה לסימן טוב יש להם מקום לאכול גם בסעודה זו אם יש לו ורוצה". ובבן איש חי (נצבים ד) כתב "יהא רגיל לאכול בראש השנה בשתי הלילות על שולחנו בסדר זה וכו'".
ובדבר שאלתך אימתי אומר רבינו ה"יהי רצון", הנה רבינו אוכל הסימנים בתחילת הסעודה אחרי ברכת המוציא. בפרי העץ הוא מברך בפה"ע ואח"כ אוכל ואומר היה"ר כדי שלא להפסיק בין ברכה לאכילה וכמ"ש במג"א (בסק"ב ובמ"ב סק"ד) "ולא יפסיק בין הברכה לאכילה", ודלא כמי שהתירו להפסיק הואיל ולדעתם היה"ר מצרכי סעודה ואינו הפסק.
אמנם לגבי פרי האדמה, ידוע דהמ"ב (סק"ג) מזכיר שיברכו בפה"ע וסתם ולא כתב אודות בפה"א בסימנים, ובכה"ח (ס"ק יד) כתב שדברים אלו נחשבים כבאים מחמת סעודה ואין צריך לברך עליהם, אמנם רבינו שליט"א נוהג ליקח דבר שברכתו בפה"א ואינו מכלל הסעודה כגון בננה, ועל זה הוא מברך בפה"א, ואח"כ הוא מקדים אמירת היה"ר לאכילה. וראיתי שהשד"ח (מערכת ר"ה סימן ב אות ד) כתב שהוא נוהג לצאת ידי כל הפוסקים לברך על פרי שאינו ממיני הסימנים ואח"כ לאכול מאותו פרי ואז לומר היהי רצון ולאכול ממיני הסימנים, ומבואר דנהג כן גם במיני פירות.
[יצויין בזה כי בערה"ש (הנז"ל) הביא שניתן להקדים היה"ר לברכה על מנת שלא להיכשל בהפסק שבין ברכה לאכילה, אבל רבינו אינו נוהג כן. ואולי טעמו כמו שמובא בשם האדר"ת שקודם יסדר שבחו של מקום – כלומר הברכה, ורק אחרי זה מתפלל – כלומר היה"ר, ומשום כך רבינו מקדים הברכה ואוכל מיד כדי שלא להפסיק, ואח"ז אומר היה"ר, וכאמור בדברים שאין בהם ברכה הוא מקדים לכתחילה היה"ר].
ביה"ר אין רבינו אומר "ד' אלוקינו" – אלא "מלפני אבינו שבשמים".
