או"ח ב' סימן קל"ח
קריאת התורה בתענית כשאין עשרה שמתענים
שאלתם שבמקומכם יש מנין מצומצם ובתענית ציבור חלק מהציבור אינו מתענה מפני חולשתם, ואין עשרה מתענים, כיצד יש לנהוג לענין קריה"ת והאם יש נפק"מ כשהתענית נופלת בשני וחמישי.
אבוא בקצרה, בשו"ע (סי' תקסו סעיף ג) כתב המחבר דאין ש"צ אומר עננו כברכה בפ"ע אא"כ יש בביה"כ י' שמתענין, ועפי"ז כתבו הנו"כ (ראה א"ר אות ד ופרמ"ג שם) דבימים אגד"ו אין קוראין ויחל אא"כ יש עשרה שמתענין וכן הביא המ"ב (סקי"ד), אמנם המ"ב מזכיר גם דעת השע"ת דאם יש שבעה שמתענין יכולים לקרוא ויחל (ע"ש) ומשמע מהמ"ב (וכן ממ"ש בשעה"צ) שיש לנהוג כדעת הא"ר והפרמ"ג ולא לקרות (ועיין בכה"ח ס"ק כט – ל) שהרי אם אין חיוב הוה ברכה לבטלה.
אמנם עיקר שאלתכם היא כיצד לנהוג כשחל התענית בימים שני וחמישי האם לקרוא ויחל בשחרית. ויש לדון בשאלה זו מה הדין כשיש רוב מנין שמתענים ומה הדין כאשר אין רוב מנין מתענים.
ועל המקרה שיש רוב מנין שמתענים כתבו הנו"כ הנז"ל ופסק כן במ"ב – דמכיון שיש בימים שני וחמישי תקנה לקרות בתורה (תקנת עזרא) די שיש בביהכ"נ בשחרית ששה מתענין כדי שיוכלו לקרות ויחל.
אמנם על השאלה השני' כיצד לנהוג כאשר אין ששה מתענים, בזה אעתיק לך כת"י מרן רבינו שליט"א וז"ל "בתע"צ שחל ביום ב' או ה' ואין ציבור מתענים מפני חולשתם שאין קורין ויחל אם צריכין לקרות פר"ש בשחרית. פסק בשו"ת אמרי יושר (ח"ב סי' קכד) "על כן מספק אין לקרות לא הא ולא הא ואין מוציאין ס"ת כלל". וע' חת"ס (או"ח סי' קנז) וז"ל "וצ"ל דמפרש לי' בקריאה של שחרית והכהן יטען לא אצא אלא תקראו פ' השבוע ואקרא אני בתורה כדינא".
וסיים מרן שליט"א "המנהג [ש]קורין פר"ש".
ולכן בכה"ג שחל תע"צ בימים ב' או ה' ואין במנין ששה שמתענים מחמת חולשתם – יוכלו לקרוא פר"ש כבכל יום ב' וה' [ולא ויחל].
ודאתינא להכא, אשיבך גם לענין כהן אם יכול לעלות לתורה כשאינו מתענה כאשר קוראים בשני וחמישי פרשת ויחל.
הנה בתשובת החת"ס הנזכרת לעיל, דן בעלי' לתורה בט"ב למי שאינו צם מחמת מחלה אם יכול לעלות לתורה, ושקיל וטרי שם לענין מי שאינו צם בת"צ בכלל ובט"ב בפרט, שלדעתו בט"ב יש תרתי לטיבותא שגם החולה חייב בתענית בשאר עינויים או כאשר סגי לו באכילה ואינו צריך שתיה וכדומה, וגם דבקרה"ת דט"ב יומא קא גרים, ומחוייב בקריאת היום אפילו אינו מתענה. ועי' בשו"ת רעק"א (סי' כד) שחילק בין קריאת התורה שבאה מחמת קדושת היום כגון קריאת התורה ביוה"כ לבין קריאת התורה שבאה מחמת התענית שבה מי שאינו יכול להתענות אינו עולה לתורה. ומשום כך הסתפק אודות קריאת התורה במנחה ביוה"כ אם חולה יכול לעלות ע"ש (ומדבריו נראה שאם היו קורין במנחה ביוה"כ ויחל ה"ז מחמת התענית ובכה"ג אין החולה עולה לתורה).
ויתכן שלפי הרעק"א גם בתשעה באב הקריאה היא מחמת התענית ואם כן אף בשחרית אין החולה יכול לעלות לתורה – הגם שנהגו עלמא למיקרי כי תוליד (מגילה לא ע"ב) ובשאר התעניות הרי גם לפי החתם סופר מי שאינו מתענה אינו עולה לתורה – ואם כן ה"ה כהן. ועיין חיי אדם (כלל לא סעיף יט) דכתב "ונראה לי בתעניתים הכתובים שהכל מתענים, ואירע שהכהן מחמת חולי אינו מתענה יש בו משום פגם וצריך לקרות הכהן".
אבל ממרן רבינו שליט"א הבנתי (לגבי שאר תעניות) שאין לעלות לתורה מי שאינו מתענה. וגם במ"ב (סקכ"א) משמע שיצא הכהן – הגם שבשעה"צ (סקכ"ג) הזכיר דברי החיי אדם.
