או"ח ב' סימן קל"ה
בענין קידוש לבנה בתשעת הימים ובמוצאי תשעה באב
במענה לשאלתו אי אריך לרקוד אחרי קידוש לבנה שעושים במוצאי ת"ב, ואודות הנוהגים לקדש הלבנה לפני ת"ב – אם יכולים לרקוד.
א. הנה ענין הריקודין בקידוש לבנה מקורם ממקור קדוש, ועי' ברמ"א (תכו ס"ב) דכתב "ורוקד שלש פעמים כנגדה ואומר כשם שאני רוקד", ובסוף דבריו מוסיף "ולכך עושין שמחות ורקודין בקידוש החודש דוגמת שמחת נישואין", ומקורו ברבינו בחיי (בראשית לח, ל), וכמו שהאריך בדרכי משה "ודע כי כל עניינים אלו שצריכין להיות בשמחה בקידוש החודש וענין הריקודים יש לו סוד גדול בדרך הקבלה".
וראה במ"ב (שם בשעה"צ סקי"ב) שדן בהא דאין מקדשין את הלבנה בליל ש"ק, שהאריכו האחרונים למצוא טעם לדבר, וכתב "וע"פ פשוטו יש לומר משום דעושין את המצוה בשמחה ורגיל לבוא לידי ריקודין וכמו דמשמע אח"כ בהג"ה, וזה אסור בשבת, ואף דריקודין של מצוה התירו וכמו בשמחת תורה שאני התם דאי אפשר לדחות היום, משא"כ הכא דאפשר לעשות המצוה מקודם שבת או לדחות לאחר השבת". ויתירה מזו ראיתי בשו"ת התעוררות תשובה (ח"ד סי' עא, ובהוצאה החדשה סי' ר) אשר דן בשאלה של אמירת קידוש לבנה בש"ק כאשר לא נראתה הלבנה עד סוף זמן קידושה בליל ש"ק, והוא תומך שאלתו בעצם דברי הרמ"א אודות כשם שאני רוקד וז"ל "המנהג שאומרים בקידוש לבנה ג' פעמים כשם וכו', והוא ע"פ מסכת סופרים (פ"כ ה"ב) שכתב שם שידלג ג' ריקודים [דילוגים]", ורקידה זו רקידה של שמחה היא כפי שמבואר בדרכי משה, ומסיק שאכן לא יעשה בש"ק את אותם ג' דילוגין – ריקודין ע"ש.
ועפ"י דבריו עלה ברעיוני דמה שמביאים מכמה גדולי עולם שלא היו רוקדים אחרי קידוש לבנה וכן ראיתי בארחות רבינו דגם מרן החזו"א זיע"א, אחרי הקידוש לבנה הי' נכנס לביתו ולא הי' רוקד, זהו משום דסבר דעצם הדילוג ב"כשם שאני" חשיב ריקוד וסגי בהכי.
ב. והנה נחלקו הפוסקים אם לעשות קידוש לבנה לפני ת"ב, דלדעת הרמ"א (סי' תכ ס"ב וסי' תקנא ס"ח) כיון שהם ימי אבילות אין לקדש הלבנה קודם ת"ב, אמנם לדעת הגר"א (מעשה רב סי' קנט וראה מהר"י ברונא סי' יד, ובערה"ש סי' תכו ס"ח וסי' תקנא סכ"ב) מקדשין קודם ת"ב.
אמנם כבר העירו בתוספת מעשה רב (מד) דבביאורו בשו"ע (תקנא ס"ח) ביאר הגר"א טעמו של הרמ"א שדוחין קידוש לבנה מכיון שקידוש לבנה צריך להיות בשמחה וכמ"ש במסכת סופרים עד ש"תתבשם", ואכן כבר ציין הגרנ"ה הלוי (בהערות שהדפיסם בסידור הגר"א ועתה נדפסו מחדש והובאו גם במעשה רב הנדפס מחדש לר"י זלושינסקי שליט"א) שמחמת כן יש נוהגים (אף אותם שהולכים כהגר"א) שאין מקדשין את הלבנה לפני ת"ב.
ג. מעתה נפן לדון אם ראוי לומר קידוש לבנה במוצאי תשעה באב.
הלכה פסוקה היא (סי' תקנח) שאין אוכלין בשר ואין שותין יין ואין רוחצין ומסתפרין עד חצות יום י' באב, והוא משום ששריפת המקדש נמשכה ביום י' באב, אמנם יש לעיין במהות האיסור בעשירי באב, דבשו"ע ציין רק איסור בשר ויין וברש"ל (סי' צב) הוסיף שאר דברים, הרי דלפי דעת המחבר דין י' באב קיל מתשעת הימים ואילו לדעת הרש"ל אפשר דדין י' באב כדין ימים שמר"ח ועד התענית, ובמג"א כתב דליל זה קיל מתשעת הימים, וראה בזה במאמר מרדכי, והכריע המ"ב בביאה"ל (שם) שקשה להקל כנגד הרש"ל אחרי שהאחרונים העתיקו דבריו.
ולענין קידוש לבנה במוצאי התענית, כתב הרמ"א – דבניגוד למוצאי יוה"כ שמקדשין הלבנה דאז שרויין בשמחה, הרי במוצאי ת"ב אין מקדשין. ואין להוכיח מדבריו דמוצאי ת"ב חמור כתשעת הימים, אלא דסובר הרמ"א דהעדר השמחה במוצאי ת"ב דיה לדחות קידוש לבנה. אמנם כבר הביא בבאה"ט (תקנא סק"ד וראה מ"ב סקי"א ובשעה"צ שם) שהאר"י ז"ל כתב שיש לקדש במוצאי ת"ב, והאחרונים מביאים טעמו שאז נולד בן דוד ומבשרים ללבנה ולישראל שעתידים להתחדש, וכן נהוג עלמא.
הרי דלהרמ"א מכיון דיש דין מיעוט שמחה במוצאי ת"ב א"א לומר אז קידוש לבנה, אולם להפוסקים דסברי דשפיר אמרינן במוצאי ת"ב, וכפי שהבאנו לעיל מהמ"ב דאם א"א לרקוד אין מקדשין הלבנה וא"כ ע"כ דסברי דמותר גם לרקוד, ולדעתם אין מיעוט שמחה דמוצאי ת"ב דוחה שמחה של מצוה, שהרי צריך לקיים מצות קידוש לבנה בשמחה, ולכן מותר גם לרקוד [משא"כ קודם ת"ב דין דממעטין בשמחה גרים דא"א לומר קדוש לבנה בשמחה]. וכן מורה ובא מרן הגרי"ש אלישיב שליט"א שמותר לעשות הריקודין בקידוש לבנה במוצאי ת"ב.
ד. ועל השאלה, להנוהגים לקדש הלבנה קודם ת"ב אי שרי לרקוד. הנה משנים קדמוניות היו נוהגין לומר קידוש לבנה בבית מדרשו של רבינו אחרי ג' ימים גם בחודש אב, כמובא במעשה רב בשם הגר"א, והיו משוררין בפה "טובים מאורות", ובשנים האחרונות שינה רבינו נוהג זה, ואומרים קידוש לבנה במוצאי ת"ב, אולם שינוי המנהג אינו מחמת שדבר זה אינו נכון לעשות, אלא כפי אשר שמעתי ממרן שליט"א דהטעם הוא מכיון שהציבור אינו מבין כל כך הנהגה זו ששרים בתשעת הימים, לכן שינה מנהגו לנהוג כאותם פוסקים דס"ל לקדש הלבנה אחרי ת"ב (וכבר הבאנו לעיל דאף הגאון בביאורו ביאר טעמו של הרמ"א). אמנם ודאי לדעתו יכולים לנהוג ולומר קידוש לבנה קודם ת"ב וכ"כ מותר לזמר בפה אחרי הקידוש לבנה כנהוג. ולגבי הריקודין, שמעתי ממנו שיש טעם להמנהג שיש נוהגים שאינם רוקדים כשמקדשים את הלבנה לפני ת"ב, אך הוסיף ואמר שאי אפשר לומר שמי שנוהג לרקוד אף קודם ת"ב בקידוש לבנה נוהג שלא כדין, וכנראה מטעם דאם אומרין קידוש לבנה – הוא כולל בתוכו הריקודין (ובזמנים שהיו מקדשים את הלבנה על מדרגות תפארת בחורים לא היו רוקדים אף בשאר חודשים ואין בידינו מעשה רב בזה). ובזה תבנא לדינא, דבקידוש לבנה אחרי ת"ב רוקדין כמנהגם של ישראל, ואילו אם אומרים קידוש לבנה לפני ת"ב יש בנותן טעם המנהג שלא לרקוד. והשי"ת יזכנו במהרה להיות ששים ושמחים בבנין בית הבחירה.
