או"ח ב' סימן קכ"ח
שירה בפה בימי "בין המצרים"
הנה כבר הבאנו (בסימן קיח אודות שמיעת שירה ברשם קול) כי בימי ספירת העומר לא מצאנו במפורש שנאסרה שירה בפה, ומלשון העה"ש (סי' תצג סעיף ב) שכתב שאסור ריקודין ומחולות וכלי זמר משמע ששירה בפה מותרת בימי הספירה (המג"א מזכיר רק "ריקודין" ובזה אולי הי' אפ"ל דה"ה שירה בפה אבל הערה"ש כתב "וכ"ש כלי זמר" כלומר פורט הוא כל מה שאסור, ושירה בפה אינו מזכיר הרי דמותר שירה בפה) ויתכן ולדעתו ה"ה בשלושת השבועות.
ובשד"ח (פאת השדה אסיפת דינים מערכת בין המצרים סי' א אות י) האריך בדבר שירה בפה בסעודות הרשות בשלושת השבועות, ובריש דבריו כתב "היה נראה בעיני דשפיר דמי ורק על ניגון בכלי שיר אני מוחה בכל זמן", ועוד כתב "ולא עלה על לבי לאסור הניגון בפה". אולם בהמשך דבריו הביא מספר משא חיים (למהר"ח פלאגי) שכתב (דף ב אות ג) אודות תקנה והסכמה שעשו בימי בין המצרים "שלא לנגן בשום ניגון זולת בשעת ברית מילה", ועל זה כותב השד"ח "הלא הכל יודעים כי בברית מילה אין מנגנין בכלי זמר, ואם הגאון החבי"ף כתב שדבר הניגון אסור מכח חז"ל ומכח התקנה למעט ברית מילה, מוכח שאף שירה בפה אסורה בשלשת השבועות, ודבר זה הי' חידוש גדול בעיניו. אלא שנזכרתי שממה שכתב הרב מעשה אברהם נראה שמנהג מקומו איזמיר יע"א (אתריה דמרן החבי"ף) הוא לנגן בכלי שיר בשעת המילה ואם כן אפשר שעל כיוצא לזה היתה ההסכמה שב"משא חיים הנ"ל". הרי דלמסקנת הדברים לא ראה השד"ח מקור לאסור שירה בפה. וראיתי בא"ר (סי' תקנא ס"ק כ"ו) שהביא בשם שיירי כנה"ג "בלילה לפני המילה אין לאכול בשר ואין ליקח מנגנים" והוסיף הא"ר "ואפילו במילה אין נוהגין ליקח מנגנין". לכאורה נראה דאכן הי' להם מנהג ליקח מנגנין – ובפשטות "להביא מנגנין" הכוונה מנגנין בכלי, וכמו שהבין השד"ח (שהרי רק משום ההכרח שאין ניגון בכלי בשעת מילה כתב שמדובר על ניגון בפה).
אבל עתה ראיתי בספר כף החיים (שם ס"ק מ"א) שהביא "ולסדר שיר חדש בשביל חתן הנושא אשה בנחמו אם הוא הלשון והמליצה אין קפידה אך הנגון באיזה מאקא"ם פשיטא דאסור", הרי דס"ל דגם שירה בפה נאסרה.
והנה זכיתי לראות בתשובת מרן שליט"א בדבר בר מצוה בשלשת השבועות, שהביא מדברי השד"ח כולל דברי מרן החבי"ף, וסיים מכתבו "על כל פנים בסעודת בר מצוה יש מקום להתיר לזמר שירת קודש בפה" – ומכאן אתה למד שבסעודת רשות שאין בה סרך מצוה אין לשיר אפילו בפה בשלשת השבועות.