או"ח ב' סימן ס"ה
בענין תענית יא"צ בערש"ק
לת"ח א' מחשובי שכונתינו שליט"א
אןדות שאלתך בדבר תענית יא"צ של הוריך שחל בערש"ק עד אימתי צריך לצום, דהא כתב הרמ"א (סי' רמט ס"ד) דתענית יחיד בער"ש לא ישלים, ובארו האחרונים ובכללם המ"ב (סקכ"ב) דבכלל תענית יחיד הוה גם "שמתענה יום שמת בו אביו ואמו" ,ושמעת כמה הוראות בשם ת"ח מופלגים שליט"א מהם שהורו לצום עד חצות או עד פלג המנחה, ושאלת אם אריך למיעבד הכי.
הנה לא עת האסף מקורות דין התענית ביום היא"צ, שהביאו הרמ"א (יור"ד סי' שעו ס"ד) בשם הריב"ש וכל בו, ובהגר"א (סק"ז) ציין לדברי הגמ' "האומר הרי עלי שלא אוכל בשר ושלא אשתה יין כיום שמת בו אביו" (שבועות דף כ ע"א, ונדרים דף יב), גם בב"י (סי' תג ד"ה תניא) הביא בשם התשב"ץ (ועיין עוד או"ח סי' תקסח ס"ז וס"ח).
ולענין תענית יא"צ בער"ש מצאנו דפליגי האחרונים (ראה גם במ"ב לעיל, ובפתחי תשובה יור"ד סי' תב סק"ח) במקרה שיום השנה הראשון לפטירת אביו או אמו חל באמצע השבוע דאז הרי השלים התענית, אפשר דאף שחל בשנים הבאות בערש"ק צריך להשלים, אולם נהגו עלמא כמו שמובא בהמשך המ"ב בשם כמה אחרונים דאף בכה"ג מסתמא לא קיבל על עצמו להשלים אף בערב שבת ע"ש.
והדברים הינם פשוטים, דלמה שנקדים סיום התענית קודם לזה, וביותר דמהרמ"א גופא משמע דמדובר על זמן מועט לפני צאה"כ דהרי קאי על מה שכ' שם השו"ע דבתענית בער"ש צריך להשלים "אם לא שפירש בשעת קבלת התענית עד שישלימו הציבור תפילתן", וע"ז פליג הרמ"א וכתב "דלא ישלים אלא מיד שיוצאים מביכ"נ יאכל", והיינו שמנהגם היה להתפלל מבעו"י וכשאוכל בזמן מועט כזה קודם צאה"כ כבר חשיב שאינו משלים תעניתו.
וכן הבנתי ממרן הגרי"ש אלישיב שליט"א. שיש לצום עד סמוך לשבת, ולהפסיק התענית לפני זמן תוספת שבת.
