או"ח ב סימן נ"ח

או"ח ב' סימן נ"ח

בדיני ברכת החמה^*

הרואה חמה בתקופתה אומר ברוך מעשה בראשית (ברכות נ"ט ע"ב), והוא מעשרים ושמונה לעשרים ושמונה שנה, והתקופה בתחילת ליל רביעי, כשרואה אותה ביום רביעי בבקר, אומר ברוך עושה [מעשה] בראשית.

יש לברך את הברכה כשרואה את עגול החמה.

נהגו לברך ברכה זו אחרי התפילה בהנץ החמה – ברוב עם, אף אם יצטרכו להמתין קמעא עד שיתכנסו לקיים את המעמד ב"רוב עם", כי קיום ברכת החמה ב"רוב עם" הוא חלק ממנהגם של ישראל – בברכה זו. ואמנם מסוגית הגמ' במסכת ראש השנה (דף ל"ב ע"ב) משמע ד"זריזין מקדימין" עדיף על "ברוב עם", ומשום כך יש מן האחרונים הסבורים שיש לומר ברכה זו אף לפני התפילה, אולם מנהגם של ישראל להשכים ולהתפלל בהנץ החמה – ולומר ברכה זו אחר התפילה ברוב עם. ויש גדולי עולם שהעירו על אותם שהשתמטו מלומר ברכה זו ברוב עם, ראה בכף החיים (סי' רכט סק"ג), ובאשל אברהם להרב מבוטשאטש (שם).

ובטעם הדבר שמענו ממרן הגרי"ש אלישיב שליט"א לחלק בין מצוה שמתקיימת בשלימותה גם ביחיד אלא שיש תוספת על ידי קיומה ברוב עם, שבמצוה כזו אנו אומרים זריזין מקדימין, לבין מצוה שקיומה ברוב עם הוא חלק מהמצוה. וברכת החמה – קיומה ברוב עם הוא בדווקא, כפי שאנו מוצאים שנהגו בזה גדולי ישראל. ויעויין בביה"ל (סי' תכו) שהביא מהחיי אדם להמתין עם קידוש לבנה כמה ימים אם הוא סבור שיוכל לקיימה ברוב עם, ולענ"ד יתכן לומר עוד דמצוות וברכות שעיקרן אמונה להראות אמונתנו כי הקב"ה ברא העולם – עושין אותן בציבור וברוב עם, ועדיף על זריזים מקדימין.

זמן הברכה לכתחילה עד שלש שעות (ובדיעבד עד חצות).

אם החמה מכוסה בעבים אין מברכים, ובפרט אם אין רישומה ניכר (ראה תקופת החמה וברכתה להגרי"מ טיקוצינסקי עמ' 88) ולכן ביום המעונן יש להזדרז ולברך – שלא יפסיד הברכה (ראה חת"ס או"ח סי' נו), וכמה וכמה פעמים שמענו (בהאי שתא – תשס"ט) ממרן הגרי"ש אלישיב שליט"א, כי כיון שהרבה פעמים החמה מתכסה בעבים בתאריך זה של שנת חמה (כמו שהי' במועד ברכת החמה בשנת תשמ"א) על כן יש להזדרז ולהזהר שלא להפסיד הברכה.

כאמור, גדולי ישראל הקפידו לומר הברכה ברוב עם – ועינינו הרואות בהאי שתא (התשס"ט) – עד כמה התאמץ מרן עט"ר הגרי"ש אלישיב שליט"א לבוא ולומר ברכה זו ברוב עם – סמוך לשריד בית מקדשנו, ויש בנותן טעם לציין בזה, כי מכיון שמחמת אישפוזו בבית חולים עברו למעלה מל' יום מיום שראה מקום המקדש, הרי הקדים כמה ימים לפני זמן ברכת החמה לצאת ולראות מקום המקדש ולקרוע קריעה בבגדו, כדי שיוכל לברך הברכה סמוך למקום המקדש. ומהרה יזכנו השי"ת לראות המקדש נישא בהר מרום הרים ולקיים מצוות הרגל במעמד רבבות אלפי ישראל, מקדש על מכונו בבנינו ובתיקונו, כהנים בעבודתם ולוים בשירם אכי"ר.

המנהג הוא שאין נשים מברכות  – וכן מורה ובא מרן הגרי"ש אלישיב שליט"א עפ"י המבואר בחתם סופר (או"ח סי' נו), הגם שהאחרונים מציינים שלא מצאו טעם ברור לדבר – אך הכרעתם למעשה שנשים לא יברכו. אמנם מובא שמרנא החזון איש זצ"ל הורה לברך, אך אחרי שאמרו לו כי האחרונים סתמו לא כן – נמנע מלומר דעתו (כך נדפס בשם מורנו פאה"ד הגר"ח קניבסקי שליט"א).

יש שכתבו – שהש"צ יברך הברכה והנשים יענו אמן ואז מדין שומע כעונה יקיימו הברכה לדעת הפוסקים הסבורים שנשים חייבות בברכה זו. אמנם במקומות בהם אומרים הברכה בתוך אלפי קהל עדת ישראל אין ברכת החמה שנאמרת ברמקול יכולה להוציא ידי חובה (כך הורה מרן עט"ר הגרי"ש אלישיב שליט"א) ואם כן אשה אשר נוהגת לברך – ועל מנת לצאת מבית הספקות מבקשת לשמוע הברכה צריכה לשמוע ברכה ממש מפי המברך (ולא ברמקול) – אבל כאמור, המנהג שאין נשים מברכות.

בערב הקודם לברכת החמה ציווה המהרי"ל להכריז בבתי כנסיות שלמחר בבוקר יזהר כל אדם לברך כשרואה החמה (מג"א רכ"ט) אולם מעיקר הדין כיום אין צריך להקפיד בזה, וכמו ששמעתי ממרן שליט"א כי זה נועד ליידע את הציבור וכיום הדבר מפורסם בכמה וכמה דרכים והכל נושאים עיניהם לקיים ברכה זו. 

לכתחילה נהגו לברך אחרי התפילה עטופי טלית ותפילין, אולם מרן שליט"א (בברכת החמה בשנת תשמ"א) הואיל והי' הפסקה בין התפילה לברכה חלץ התפילין.

מעיקר הדין אין מברכים שהחיינו. ויש שנהגו שאחד מן הקהל מברך שהחיינו על בגד חדש והציבור עונה אמן (אמנם אם מבקשים לחוש לדעה שצריך לומר שהחיינו צ"ע מה מועיל אם שומע הברכה ברמקול).

שמעתי ממרן הגרי"ש אלישיב שליט"א – שנוסח "ברכת החמה" סדר המזמורים והתפילות כפי שכתבו הגרי"מ טוקצינסקי זצ"ל בסוף החוברת "תקופת החמה וברכתה" (ושם גם מצויינים מקורותיו) מסתמא הי' אחרי שנועץ בגדולי וחכמי עיר הקודש והרי זה בבחינת מנהג ירושלים, וראוי לומר נוסח זה במעמד ברכת החמה.

• עיקר פסקי ההלכות המובאים בזה, פורסמו לקראת מעמד ברכת החמה בכול המערבי בשתתפות מרן רבינו שליט"א ערב פסח תשס"ט.