או"ח ב' סימן כ"ה
שינוי הברות בתפילה ובאמירת שם אדנות
אןדות שאלתך בדבר מי שאבותיו התפללו בהברה אשכנזית והוא משנים רבות הורגל להתפלל בהברה ספרדית, ועתה שמע כי לא אריך למיעבד הכי, והוא מתקשה לחזור ולהתפלל בהברה אשכנזית, אם ראוי שיקפיד בכל יכולתו לכה"פ לומר שם אדנות בהברה אשכנזית.
הנה דבר שפתים אך למחסור בדבר האיסור לשנות הברה ממה שנהגו אבותיו משום "אל תטוש תורת אמך". אמנם בענין שם אדנות לכאורה חמיר טפי, וכמו שמובא בשם הרבנו בחיי ריש פרשת וירא וז"ל "וטעם היות השם הזה אדנות קמוץ כשהוא קודש וכו' ולפי הפשט חכמת הנקודות וכו' ואע"פ שהקמץ והפתח הכל דבר אחד ותנועה אחת, אין הדבר כן אלא שיש הפרש בניהם במבטא וכו' ומפני זה נכתב כשהוא קודש בקמץ וכשהוא חול בפתח וזהו ההפרש הגדול שיש בתורתנו בין קמץ לפתח כהפרש שיש בין אור לחושך ובין קודש לחול וכן מצינו שהמחליף פתח בקמץ לא ימלט מאחת משתים או יהרוס הכונה או יבוא לידי כפירה". למדנו מכאן עד כמה צריך לדקדק שיהיה הפרש במבטא בין קמץ לפתח, ומכיון שבהברה הספרדית כפי שהיא מבוטאת ע"י הציבור הרחב [יש טוענים שהמדקדקין יודעים להבדיל ביניהם] אין הבדל בין קמץ לפתח פשוט דיש להקפיד ביותר באמירת שם אדנות בהברה אשכנזית. ונודעים דברי היעב"ץ במור וקציעה (סי' נג ד"ה דף לג, בטור א) "ושמעינן נמי דקריאת הספרדים שאינן מבדילין בין פתח לקמץ לא טובה היא בעיני ה' כי כשמגיעין אצל השם של אדנות בה' לא נמצאו עושין קודש חול". וידוע הוראתו של הסטייפלר זיע"א (קריינא דאיגרתא ח"א סי' קלח) דאפי' הספרדים צריכים לשנות ולקרוא שם אדנות כמו הקמץ של האשכנזים, הואיל ובפתח זה נשמע שם אדנות של חול בלשון רבים.
אכן בזה שמעתי ממרן רבינו שליט"א שלדעתו על הספרדים לנהוג כמנהג אבותם גם לענין שם אדנות. וראה בשו"ת אג"מ (או"ח ח"ג סי' ה) שכתב, כי המתפלל בהברת אבותיו הרי אותה הברה היא לשון הקודש, ע"ש.
אולם לגביך שהברת אבותיך הינה אשכנזית אלא שאתה מתקשה להתפלל בהברה זאת, ושאלתך אם יש טעם להקפיד ולבטא שם אדנות בהברה אשכנזית, הרי במושכל ראשון הי' נראה מרבינו שאינו רואה בזה תועלת, ואולי אדרבא אין ראוי לנהוג כן שחלק מהתפילה יאמר בהברה ספרדית וחלק בהברה אשכנזית משום שנמצא שהוא מתפללל בשתי שפות, שהרי אחת ההברות היא לשה"ק, וההברה השני' היא לשון אחרת. ואפילו אם נאמר שחילוק ההברות אינו חשיב כשתי שפות הרי חשיבא ההברה השניה כשיבוש באותו לשון, שיש להיזהר שלא להתפלל בשיבוש לשון (שו"ע סימן סב סעיף ב). אולם כששמע מרן שליט"א כי לדעת מרן החזו"א זצ"ל גם מי שמתפלל בהברה ספרדית יקפיד לומר שם אדנות בהברה אשכנזית, ביקש רבינו (לפני שנים רבות) לברר שמועה זו אצל חתנו מורנו הגרח"ק שליט"א, וכשנתבררה נכונות השמועה השיב לשואל שאכן יקפיד לומר שם אדנות בהברה אשכנזית.
ובזה תבנא לדינא.
א. כאו"א חייב להתפלל בהברת אבותיו.
ב. בן אשכנז שמתקשה להתפלל בהברה אשכנזית כדין, יקפיד לכל הפחות לומר שם אדנות בהברה אשכנזית.
