או"ח ב' סימן כ"ב
בענין מנגינות שמקורם מנכרים
הנה לפני שנים רבות (תשמ"ז) הגיע מכתב מכמה בחורי ישיבה לרבינו בזה"ל "בזמן האחרון נכנס "מודה" לציבור החרדי לקחת שירים מחילונים ולשיר עליהם מילים אחרות, וכן מגוים, האם זה מותר והאם אנו בני תורה מותר לנו לשיר שירים כאלו". ואמרתי כעת לשנות פרק זה בקצרה.
כתב הרמ"א (סימן נג סעיף כה בשם הכל בו) "ושליח ציבור המנבל פיו או שמרנן בשירי הנכרים ממחין בידו שלא לעשות כן ואם אינו שומע מעבירין אותו", ומקור דברי הכל בו בשו"ת הרי"ף (סי' רפא). ובמג"א ובמ"ב (ס"ק פב) כתבו "בניגון שהנכרים מנגנים בו לעבודת גלולים שלהם, וב"ח בתשובה סימן קכז כתב דוקא בניגון שמיוחד לזה" – הרי דמדברי הב"ח (ד"ה מה שמזמרים) מבואר דניגון שאינו מיוחד לע"ז וקו"ח סתם ניגון של עכו"ם מותר.
וזאת אעיד, כי בזמנו כשניהלו מלחמה לגדור פרצת ערבי שירה והוללות – ומרן שליט"א חתם כמה פעמים לגדור מחיצת כרם בית ישראל נגד ערבי שירה וביקשו ממנו שיכתוב שיש לאסור מנגינות שהגיעו ממקומות רעים, שמעתי ממנו כי לאסור מנגינות הגם שהגיעו ממקור שאינו טוב אינו יכול, והלא יתירה מזו ראינו מה שנהג א' מהגדולים שהי' שומע מנגינות שניגנו בכנסיות והשתמש בהם ליום הכיפורים, ואף על פי שדבר זה קשה מאד בעיניו הכיצד יתכן שעשו כן, שהיו משתמשים במנגינות של ע"ז, אך ודאי שמכאן אתה למד שאי אפשר לאסור מנגינות שאינם של ע"ז.
ובריש נציין מקור המנהג להשתמש במנגינות של גויים שהביא מרן בדבריו, והם דברי הרי"מ חזן (נכד בעל החקרי לב) בשו"ת כרך של רומי (סימן א) כאשר עסק במצוה להסדיר שתהא התפילה בזמנה, וביקשו להעמיד שעון בבתי הכנסת שידעו הזמן המדויק, ועוררו שאולי יש בזה משום חוקות עכו"ם שכן "יען שבבתי כנסיות הנוצרים יש שעה עם זוג המקשקש לידע השעות" – וכדמשמע מלשון הב"ח (הנז"ל) שהאיסור להשתמש בנגינת העכו"ם הינו מחמת חוקות עכו"ם (מצד מצבה ש"אסורה בכל מקום מפני שעשאוה כנענים חק לע"ז"). אולם בהמשך (ד"ה ובעיקר דינו של הב"ח) כתב לחלק שמצבה אין בה טעם עצמי והרי היא חוק לע"ז לכן אסורה, אבל מוסיקה "אם הקול הזה אשר מנגנים בבית תיפלתם של אומות העולם הוא קול ההכנעה הנכנס ללב לפי משקל המוסיקא וכו' היאומן כי יסופר כי בשביל שוטים שקלקלו וקבעו בבית תיפלתם נאסר אנחנו". ובהמשך התשובה (דף ד) כתב "ומעיד אני עלי שמים וארץ שבהיותי בעיר גדולה של חכמים ושל סופרים ראיתי מגדולי החכמים המפורסמים וכו' היו הולכים בכנסיית הנוצרים מאחורי הפרגוד ביום חגם להתלמד מהם אותו הקול המוכנע המשבר הלב והיו מסדרים מאותם הקולות קדישים וקדושות דבר פלא, ומעשה רב כזה הוא סיוע גדול על כל האמור ומפורש לעיל".
אבל זה פשוט וברור – כי להלכה פסקינן כהמ"ב וכדברי שו"ת הב"ח לאסור שימוש במנגינות שהם מיוחדים לע"ז.
אולם במנגינות שמקורם מגויים, ציין מרן רבינו בכת"י "עיין ברכי יוסף או"ח סי' תקס שהביא ממ"ש מהר"ם די לונזאנו בספר שתי ידות, ראיתי קצת חכמים כמתאוננים רע על המחברים שירות ותשבחות להשי"ת על ניגונים אשר לא מבני ישראל המה ואין הדין עמהם כי אין בכך כלום ע"ש", ועפי"ז הורה מרן שליט"א בזמנו להשיב ולציין דברי הברכ"י שהעלה להקל בדבר.
ובעומדי בזה, עני בדעת, אתמה שהרי הברכ"י גופא ראה שיש בזה כמין סתירה בדברי המהר"ם די לונזאנו – בין מ"ש (דף ק) להזהיר מי שקולו נעים שלא יזמר ניגונים נכרים ומזה למד המעשה רוקח (פ"ח מהל' תפילה) לאסור למשוררים קדיש וקדושה בלחן נכרים, לבין מ"ש (דף קמב) להקל "לפי שהשיר והשבח להשי"ת ראוי שתהא בתכלית השלמה וכו' זאת תהי' לי לחבר רוב השירים שלי על פי ניגוני הערבים לפי שהם מגביהים קולם ומנעימים את שירתם יותר מזולתם" – שמזה למד הברכ"י להקל.
והנה לא ביאר החיד"א – למה לא יהיו הדברים סותרים זה את זה, והנלע"ד כי אם שר ניגון נכרים בסתם הרי נמשך אל כוונתם וע"ז אמר שלא ינגן ניגוני נכרים אבל אם יצרף לניגון דבר של קודש בטלה התועבה והניגון הוא בתכלית השיר והשבח להשי"ת. [והנה לאחרונה שמעתי מע"א נאמן, ששאל לפני שנים רבות מרבינו אודות מנגינות הבאות מגויים – ואמר פוק חזי שבקהילות החסידים אלו מעשים שבכל יום, ואחר שאל אודות מנגינות שירי קודש שחיבר יהודי עבריין ובזה השיב – שאין ראוי, כי זה נראה שמחזקו בזה].
מכל מקום להלכה על מה ששאלו למרן אודות מנגינה מגויים ששמו עלי' מילים אחרים – כתב מרן שליט"א דבריו וכמשנ"ת.
