או"ח ב' סימן כ"א
שינוי נוסח והברה מציבור המתפללים בתפילה וקריאת התורה
אבוא בקצרה אודות השאלה בדבר מי שמתפלל במקום שנוסח התפילה או ההברה שונה ממה שהוא רגיל להתפלל (הברה ספרדית או אשכנזית וכדומה) כיצד ינהג, הן כיחיד והן כש"ץ.
א. נודעת בשערים דעת מרן רבינו שליט"א כי יחיד המתפלל בבית כנסת שבו מתפללים בנוסח אחר רשאי להתפלל בנוסח אבותיו ואין בזה משום לא תתגודדו. והוראה זו של מרן רבינו שליט"א הגם שכן הוא המנהג הרגיל כיום כאשר מתפללים בבתי כנסיות שנוסחתם שונה מנוסח אבותיו, אולם היו מן הגדולים אשר בארץ שהורו אחרת, יעויין בפאת השולחן (הלכות אר"י סי' ג סעיף יד) שהאריך (בבית ישראל שם סקל"א) לדון בחובת הבנים לילך אחר מנהג אבותם ולא לשנות נוסח התפילה, והביא שהשל"ה ועוד גאוני ארץ שבאו לעיה"ק ירושלים נהגו כמנהגם אע"פ שרוב העיר היה מציבור אחב"י יוצאי ספרד ולכן שיבח את המנהג בימיו שבבית הכנסת של האשכנזים הגם שהוא "בין בתי כנסת של ק"ק הספרדים" נוהגים בנוסח אשכנז, וקבע שאין בזה משום לא תתגודדו. אבל הוסיף וכתב "אבל בני אדם יחידים אשכנזים כשמתפללים בבהכנ"ס דספרדים וכן להיפך, אסור להם לשנות מנוסח הציבור", וטעמו כמו שביאר בבית ישראל (ס"ק לב) דודאי הוי לא תתגודדו אם פלג עבדין כהאי וחלק עבדין בנוסח שונה.
אבל מרן שליט"א מורה ובא כדעת הנצי"ב כמ"ש בארוכה בשו"ת משיב דבר (ח"א סי' יז) דאחרי שביאר דברי הבבלי והירושלמי ושיטת הרמב"ם ושאר ראשונים בסוגי', סיכם שבתפילה בלחש חייב להתפלל כמנהג אבותיו ואין בזה משום לא תתגודדו, הואיל ולשיטת הרמב"ם דבר זה אינו נחשב כמחלוקת (ע"ש) ולהרא"ש מכיון שכו"ע ס"ל דיוצא יד"ח בשני הנוסחאות, ואם כן הנוסח הינו רק מנהג, ובכה"ג ליכא לא תתגודדו. אמנם בקדושה שנאמרת בקול רם וכדומה "ודאי אסור לשנות ממנהג שהוא שם מפני המחלוקת, ולהרמב"ם יש בזה משום לא תתגודדו" וכך מורה מרן שליט"א.
וכך קבלתי ממרן שליט"א לנהוג למעשה אחרי שבבית הכנסת בשכונת ארזי הבירה מתפללים בנוסח אשכנז הנני מתפלל את תפילת הלחש כמנהג אבותי ואומר קדושה בנוסח ביהכנ"ס.
הן אמת שיש שהביאו ראי' מדברי החתם סופר (שו"ת או"ח סי' טו סעי' ב) שאין איסור לש"ץ להתפלל בנוסח אחר אפילו בבית כנסת שמנהגו שונה, ממ"ש שם "ועל כן מורי הגאון החסיד שבכהונה מו"ה נתן אדלער זצ"ל הוא בעצמו עבר לפני התיבה והתפלל ספרדי בסידור האר"י זצ"ל וכן מורי הגאון בעל הפלאה זצ"ל". אמנם החתם סופר בהמשך דבריו מסייג דבריו "שום אחד מהאנשים המצורפים למנין לא התפללו כי אם אשכנזי ואפילו בנו (של בעל ההפלאה) הגאון בעל מחנה לוי זצ"ל לא שינה נוסחת אשכנזי ומיד אחר פטירת אביו הגאון זצ"ל ביטל הכנסת שלו והתפלל בבהכנ"ס של קהל בפפד"מ והוא דבר מפורסם וידוע", וכבר דן בדבריו במהר"ם שי"ק (חו"מ סי' כד ד"ה והנה באמת). אמנם המעיין יראה שמפורש בדברי החתם סופר רק אודות ר"נ אדלער זיע"א שהתפלל כש"ץ בנוסח ספרד ואין מפורש כן אודות בעל ההפלאה, ועכ"פ עיקר הדבר שעשו כן משום שסברו שמכיון שזהו מנין פרטי שלהם, אין בזה משום מחלוקת ולא תתגודדו, ומנהגי המנין כפופין להם.
ב. אמנם בזה אוסיף לכת"ר הוראה ששמעתי ממרן שליט"א אודות השאלה האם לש"ץ מותר להתפלל תפילת לחש בנוסח אבותיו בשונה מנוסח בית המדרש או בית הכנסת, דידוע דבזה הורה בעל האגרות משה (או"ח ח"ד סי' לג) שעל הש"ץ להתפלל גם בלחש בנוסח התפילה של ביהכנ"ס שהרי כל תפילת הש"ץ בלחש הינה להסדיר תפילתו (ראש השנה לה ע"א) ואם כן עליו להתפלל בנוסח זה. אמנם לדעת מרן שליט"א (כפי ששמעתי ממנו בחודש אדר ב' תשנ"ה ואח"ז כמ"פ) יכול הש"ץ להתפלל בתפילה בלחש בנוסח אבותיו, וביאר טעמו דגם אם יטעה ויאמר בקול בנוסח אבותיו יצא יד"ח תפילת הש"ץ, ולכן בלחש יכול להסדיר תפילתו בנוסח אבותיו, אף על פי שבחזרת הש"ץ עליו להתפלל בנוסח הציבור.
ג. ובהתאם להאמור לעיל הרי השליח ציבור צריך להתפלל בנוסח של הציבור, וכמו"כ בהברה של הציבור. ולכן הורה מרן שליט"א בדבר בעל תשובה שמתפלל בהברה ספרדית או אשכנזי המתפלל בביהכנ"ס של ספרדים וכן להיפך, שלכתחילה אין ראוי שיהא ש"צ, דהרי אין מעמידים חזן שאינו יודע לחתוך האותיות, וכלפי השומעים חזן שאינו מתפלל בהברה שלהם גרע טפי ואכמ"ל. אבל הבנתי ממרן שליט"א שהדבר תלוי ברב המקום ובשאר מנהיגי הקהילה שעליהם לשקול פעולתם בפלס, ולכן לדעתו, כאשר מדובר במתפלל קבוע בבית מדרשם, במקרה הצורך כגון ביום היא"צ של אביו, יכולים ליתן לו להיות הש"צ. ואוסיף לכת"ר דבר שאיני יכול להעיד משמיה דמרן שליט"א, אולם משמעות דבריו היתה כן – שיש לחלק בין אותם שעל פי דין מתפללים בנוסח או בהברה שונה שכן הי' מנהגם, ועכשיו הם מתפללים במקום שמתפללים בנוסח שונה, שאז יש לעיין לאפשר להם להתפלל באופן ארעי בשעת הצורך, לבין אם שינוי ההברה והנוסח נעשה שלא כדין, ששינו ממנהגי אבותיהם.
ועוד הוסיף, שאפשר ליתן למי שמתפלל בהברה אחרת שיהא שליח ציבור מאשרי ובא לציון ואילך, או בתפילה שאין בה חזרת הש"ץ כמו תפילת ערבית, משום דעיקר הקפידא היא בחזרת התפילה.
וכשהוקם בנין ביהמ"ד בהר נוף, אשר בו יחסיו אברכים ספרדים ואשכנזים, הורה מרן שליט"א שאע"פ שבמקום של קהילה קבועה לא ניח"ל מה שקובעים נוסח התפילה והברתה לפי הש"צ, אלא על כל קהילה לקבוע את הנוסח בו יתפללו, הרי בבית מדרשנו שטרם נקבע הדבר אפשר שיהיה נוסח התפילה והברתה נקבעים עפ"י הש"ץ וכמובן בתנאי שהש"צ נוהג כדין, והיינו שאינו מאותם ששינו ממנהג אבותיהם (בנוסח או ההברה) ורק מבקש להתפלל בנוסח או הברת אבותיו.
ד. ובענין זה ודאי שצריך להקפיד לכתחילה לצאת יד"ח ולשמוע קרה"ת בהברה שרגיל בה (ראה מ"ש בזה בישא יוסף ח"ב סי' קמט בקריה"ת בפרשת זכור, וראה מ"ש בחלק זה אודות השלמת קריאת התורה ליחיד ומשם תקחנו) כי מכיון שקריאת התורה הינה דין על הציבור, ודאי שצריך להקפיד על הקריאה שתהא בנוסח הציבור, אמנם מרן שליט"א הוסיף כי ראוי לכתחילה שיאמרו ברכות התורה בהברה של הציבור, דיש לעיין שחשיב שמוציא הציבור בברכה, ואף אם לא נחשב כן הרי לא גרע משינוי מנהג הקהל בפומבי, ובפרט אם הוא עולה ראשון או אחרון שבזה ודאי חשיב שמוציא הציבור. ופ"א הי' אחד שרצה לשנות מנוסח הציבור בברכות התורה ושמעתי ממרן שליט"א שמותר לומר לו שבכה"ג אין מחויבים ליתן לו עליה.
ה. והנה כשהי' מרן שליט"א עורך לספרדים חו"ק – הי' מברך בהברה אשכנזית וכן היה נוהג בברכות בברית מילה (ובשם מרן הגרשז"א מובא בהליכות שלמה פ"ה ס"כ בהערות שהיה מברך בהברה ספרדית). ואף שבסידור חו"ק הוא מוציאם י"ח בברכתו, ס"ל דמכיון שכיבדו מי שהברתו שונה משלהם הרי על מנת כן כיבדוהו ואין בזה משום לא תתגודדו, ואינו דומה לש"צ במנין שמתפלל בהברה אחרת.
ובהא תבנא לדינא לדעת מרן שליט"א
א. הואיל ואסור לשנות נוסח והברה – על כל אחד ואחד להתפלל כמנהג אבותיו.
ב. שליח ציבור צריך להתפלל לפי הנוסח וההברה של הציבור. אבל בתפילה בלחש מתפלל כמנהג אבותיו.
ג. אם אינו רגיל בנוסח והברה של בית הכנסת – בהסכמת המתפללים יכול להיות ש"צ בתפילות שאין בהם חזרת הש"ץ, או מאשרי ובא לציון.
ד. גם בקריאת התורה ואף בברכות התורה אם יש מנהג והברה קבוע בביהמ"ד יש לנהוג כמנהגם.
ה. מי שכובד בסידור חופה וקידושין ובברכות בברית מילה, יכול לומר הברכות כפי מנהג אבותיו.
