או"ח ב' סימן ט'
בענין ברכת שהחיינו על הנחת תפילין
הנה הטור כתב דהעושה ציצית לעצמו מברך שהחיינו ואילו לגבי תפילין לא כתב כן, וכבר הביא בב"י דאע"פ שבתוספתא משמע שגם על תפילין מברך שהחיינו, הטור לא ס"ל כן ולדעתו רק על מצוה הבאה מזמן לזמן מברכין שהחיינו, ותפילין מצוותם תמידית (עיין מנחות דף לו, ובשו"ע סי' ל). גם על ציצית מה דמברכין שהחיינו אין זה על המצוה, כי אם על הבגד (וראה בזה אגר"מ או"ח ח"ג סי' פ דמחמת כן אין מברכין על טלית קטן הואיל ואינו חשוב). אמנם לדעת הרמב"ם מברכין שהחיינו על כל מצוה הבאה מזמן לזמן או על מצוה שהיא קניינו כגון ציצית ותפילין דמברך עליהן בשעת עשייתן שהחיינו, ואם לא בירך בשעת עשייתן מברך בשעה שהוא יוצא בהן יד"ח (פי"א הל' ברכות ה"ט).
ועפ"י שיטת הרמב"ם כתבו כמה אחרונים לברך שהחיינו על תפילין חדשים וכמ"ש הט"ז (ראה גם דע"ת סימן כב). ויש שכתבו שלכה"פ יברך בפעם הראשונה שמקיים המצוה, וכמו שכתב במור וקציעה (סי' רכב) להוכיח מהא (ברכות לז ע"ב ומנחות עה ע"ב) דהיה עומד ומקריב מנחות בירושלים ע"ש. ויש אחרונים שכתבו שיברך שהחיינו על שהגיע לעול מצוות (ולפי"ז יהא נפק"מ במי שמניח תפילין עוד לפני הגיעו למצוות).
אולם ממרן שליט"א שמעתי דאנן לא מברכין שהחיינו, ודלא כמנהג יוצאי מדינת הגר שהם נוהגים כהחת"ס זיע"א שכתב בתשובתו (או"ח סי' נה ד"ה ויען) דמברכין שהחיינו כשמניחים תפילין בפעם הראשונה.