או"ח ב' סימן ה'
בגד העשוי מניילון אם חייב בציצית
בנידון מה ששאלו התלמידים במוסד אם מותר וראוי לעשות ט"ק מבגד ניילון.
א. הנה לדעת המחבר (ריש סימן ט) אין חיוב ציצית מה"ת כי אם בבגד פשתים או צמר ולרמ"א אף שאר מינים מחוייבים מדאורייתא, וכתב המ"ב (סק"ה) שירא שמים יחמיר על עצמו לעשות טלית מצמר שיתחייב מן התורה, וכן נוהג מרן הגריש"א שליט"א, אמנם מרן החזו"א לבש ט"ק משאר מינים (ראה שונה הלכות ריש הסימן) אמנם במיני ניילון כבר כתב באגר"מ (או"ח ח"ב סי' א) שניילון פטור דדמיא לבגדים של עור ואפילו שעשו הבגד מחוטי ניילון דמיא טפי לעור ע"ש. ואמנם בשם מרן הגרשז"א זצ"ל מביאים שכשהבגד ניילון ארוג – חייב. ולדעת מרן שליט"א אין בגד ניילון חשיב בגד המחוייב בציצית, וכמ"ש בארוכה בקובץ תשובות (ריש חלק א) ובפרט לדעת הרמ"א, שהרי הרמ"א פוסק שכל המינים החייבים הינם מדאורייתא, והיינו דוקא במיני בגדים דמטמאין בשרצים ובגדי ניילון אינם מטמאים, ולדעת הרמ"א אין לנו כלל מינים שנתחייבו מדרבנן, ואם כן בגדי ניילון פטורים. על כן לדעתי עליך לומר לתלמידיך שלא ילכו בט"ק העשויים מניילון.
ב. דאתינא להכא אצרף לזה תוספת הקשורה לפטור בבגדי עור ולפטור מלבושים שאינם פתוחים.
לגבי דין בגד פתוח כתב המחבר (סי' סז) "מלבושים שהם פתוחים מן הצדדין למטה ויש להם ארבע כנפות לצד מטה, ולמעלה הם סתומים, אם רובו סתום פטור, ואם רובו פתוח חייב, ואם חציו סתום וחציו פתוח מטילין אותו לחומרא וחייב בציצית". דין נוסף בחיוב ציצית הוא שבגד עור פטור (ראה מ"ב סי' י סקי"א).
והנה הרעק"א בהגהותיו לשו"ע (או"ח סי' י סעיף ז, אינו נדפס בכל המהדורות) כתב להסתפק בבגד ששני שליש ממנו פתוח ושליש סתום, כך שמצד מהותו הבגד חייב בציצית, אמנם שני שלישי הבגד הפתוחים מורכבים שווה בשווה מבגד ומעור, ועור פטור מציצית. אם כן לפנינו בגד ששליש ממנו הינו בגד פתוח, שליש בגד סתום ושליש עור שפטור מחמת מינו – היאך לדון האם רובו פטור (שליש סתום, ושליש עור) או חייב כי רובו בגד ומיעוטו עור.
והנה בביה"ל (שם ד"ה ואם) מביא בשם "אחד שמסתפק" בשאלה של בגד שחלקו עור וחלקו בגד, רובו פתוח ומיעוטו סתום באופן ששני שליש פתוח, ואותם שני שליש מורכבים מעור ובגד כאשר שליש ועוד בגד וקצת פחות משליש הוא עור, ושליש בגד סתום. דהיינו מצד רובו פתוח יש לנו רוב המרוכב משני שליש, ומצד החלק הפתוח שוב רובו בגד (יותר משליש בגד ופחות משליש עור). וע"ז הוא כותב "ראיתי לאחד שמסתפק אם חייב בציצית" והביה"ל אינו מציין מיהו אותו "אחד שמסתפק" ומהמשך דבריו משמע שהוא סובר שחייב הבגד בציצית. אולם הקושי העיקרי בביה"ל זה לשונו "ראיתי לאחד שמסתפק אם חייב בציצית כיון דבלאו העור היה רובו סתום", ועל זה שאל הגר"א רוטר שליט"א לרבינו שגם אם אין מתחשבין בעור עדיין רובו פתוח (שהרי העור כמאן דליתא ושליש ועוד בגד פתוח ושליש בגד סגור).
ובעוניי חשבתי שאולי אפ"ל שכוונתו "רובו סתום" הרי הוא כרובו סתום שפטור ואולי הגירסא צ"ל "רובו פטור" (הואיל ושליש סתום וקצת פחות משליש עור שגם הוא פטור).
וזאת למודעי, כי הספק שמובא בביה"ל שונה מספיקו דהרעק"א, דהרעק"א דן בשליש סתום ושני שליש פתוח שמחולקים בין בגד לעור כך שאם מתעלמים מהסתום הרי זה בגד שחציו עור וחציו בגד, ואילו בביה"ל אם מתעלמים מהסתום עדין רובו בגד, כלומר הביה"ל דן במקרה שיש יותר הסתברות לחייב מאשר בספקו של הרעק"א.
ובהגיע השאלה קמי' מרן עט"ר שליט"א נצטויתי להשיבו דפשוט דצריך לומר בביה"ל "ושליש ועוד מזה הי' עור ועוד פחות שליש הי' בגד" – ע"כ לשון רבינו. וא"כ כשמסלקין העור הרי רובו סתום שהרי הסתום הוא שליש והפתוח פחות משליש.
ולפי מרן שליט"א שונה הספק של הביה"ל מהספק של רעק"א לצד הפטור שאם נתעלם מהחלק הסתום הרוב הוא פטור שהרי שליש ועוד מעור.