או"ח ב' סימן ד'

מקום הקיבורת אם הוא בכלל מקומות המכוסין

אודות שאלתו אם לאחר הנחת תפילין של יד בעי נטילה הואיל והוא נוגע בזרוע מעל למרפק.

כתב המחבר (סי' ד סעי' יח) דהנוגע בגופו בידו צריך נטילת ידים, וביאר המ"ב (ס"ק מו) דהיינו במקומות המטונפות שיש בהם מלמולי זיעה. ובהמשך (סעי' כא) כתב המחבר צריך להיזהר בשעת התפילה שלא ליגע במקומות המכוסים. ומקור דבריו מתשובת הרשב"א (ח"א סי' קצג) שכתב "אנו צריכים ליזהר בתפילה או באכילה שלא ליגע במקום הטינופת ומה ששאלת איזה מקום נקרא מקום טינופת לדבר זה, מסתברא שלא מקום טינופת ממש אלא אפי' שוק וירך ומקומות מכוסים שבאדם לפי שיש שם מלמולי זיעה וכן מחכך בראשו, אבל מקומות מגולים בפניו ומקום מגולה שבזרועותיו, אין זה מקום טנופת שאין שם מלמולי צואה וזיעה". ובגדר מקומות מגולים כתב המג"א (בס"ק כג) דמקומות המגולים נקרא בצואר עד החזה ובזרועותיו עד הקובדו, וכתב על זה המחה"ש "דהכל לפי המדינה ודרך לבושיהם", וע"כ אם במקום מסוים יכסו את הצואר חשיב כמקומות המכוסים. אולם המעיין בדבריו יראה שכוונתו שהכיסוי יהא בלבוש צר הגורם למלמולי זיעה. וראה בפמ"ג (סי' צב מ"ז ס"ק ב) שדן שההולך יחף ברגליו אפשר דלגביו הוו רגלים בכלל מקומות המגולים.

והנה לגבי מקום הקיבורת, מצאנו דבאגרות חזו"א (אגרת ד) כתב שהוא מקום המכוסה בכל מקרה וז"ל "דלמעלה מפרק הזרוע של יד בכלל מקום מכוסה, אף שרבו מגולי כל היד, בטלה דעתם". ואם כן לכאורה יש ליטול ידים אחרי נגיעה במקום הקיבורת בשעת הנחת תפילין. אלא שמצאנו להגאון הבן איש חי (פר' תולדות סעיף יז) שכתב דמקום הנחת התפילין חשוב מקום מגולה וז"ל, "אבל במקומות המגולים כגון פנים ועורף וצואר וכן הידים עד סוף הזרוע אין צריך רחיצה, ויד שמאל אפילו אם נוגע בפרק הסמוך לזרוע שמניח שם תפילין עד אחר שני שלישי הפרק ההוא חשיב בכלל המקומות המגולים ואין צריך רחיצה כלל, אבל יד ימין אין מניחין בה תפילין של יד, אם נגע באותו פרק שאחר פרק הזרוע צריך רחיצה, דחשיב למקומות המכוסין כיון דאין דרך למשמש שם" (ומסתבר דלדעת הבן איש חי ה"ה לאיטר יד ימין, אלא שיתכן והבן איש חי אינו דן ביד ימין שהרי לפי המקובלים מניחים ביד שמאל כמ"ש ברב פעלים (ח"ב סי' ט), וראה מה שכתבנו בזה בענין כתיבת תפילין ע"י איטר ואכמ"ל). ונראה דלדעת הבן איש חי מקום הנחת תפילין מעל המרפק ביד שמאל חשיב מקום מגולה אף שלא בשעה שעטור בתפילין, שהרי לא מסתבר דדבריו נאמרו רק לאותם המניחים תפילין כל היום. אלא שצריך להבין טעם הדבר שהמצוה הופכתו למקום מגולה אף בשעה שאינו עטור בתפילין, ועל כרחך צריכים אנו לומר דלדעת הבן איש חי כל שאין המקום מכוסה באופן קבוע אין זה חשיב מקום המכוסה, ודמיא למש"כ המחה"ש דאם מנהג המקום לילך מגולה הרי דחשיב מקום המגולה. ולדעת הבן איש חי די בכך שחלק מהזמן היד מגולה, ועוד נראה לומר שכל דבריו נאמרו רק כשאין  שם בפועל מלמולי זיעה [ויעוין רש"י בזבחים דף יח ע"ב דהזיעה נגרמת מקיפולי בשר וכגון במקום שהזרועות שוכבות על הגוף ע"ש ובקובץ תשובות ח"ג סי' יב].

והנה שמענו מרבינו מרן שליט"א דאכן אפשר להחשיב מקום הקיבורת כמקום מגולה, אולם זה דוקא בשעת הנחת  התפילין או בשעת חליצתן דאם נוגע אז בקיבורת לא בעי נטילה, אבל בשאר שעות היום חשיב מקום מכוסה. ובטעם הדבר, יתכן לומר דבשעה זו – אין זה בכלל מקומות המכוסים שהרי אין המקום מכוסה בשעת הנחת תפילין. ואם כנים אנו בהא – הרי אם בשעת התפילה יגע בקיבורת יצטרך ליטול שהרי המקום מכוסה (שאינו לאחרים לאות). ועוד אפשר לומר דבמקום מצוה לא תיקנו נטילה וכעין מה שמצינו לענין ברית מילה דאפשר לומר הברכה אף שנוגע בערות הקטן שהוא ודאי ממקומות המכוסים (וכן כתב באות חיים ושלום סי' כז ס"ק יד וציין שם ללבושי מרדכי וכנראה כוונתו לתשובה אודות חליצה (אה"ע סי' עז), שכתב דאי"צ נט"י אחרי חליצה אף שנגעה ברגל היבם). ודברי רבינו עולים בחלקם בקנה אחד עם דברי הבן איש חי להקל בנגיעה בשעת ההנחה, אולם לדעתו אי אפשר להחשיב המקום כמקום מגולה במשך כל היום. ולא אכחד שראיתי מביאים מהגאון מבוטשאטש בספרו תפלה לדוד (הלכות ברכות השחר) דלדעתו חשיב מקום מגולה בשעת התפילה, ומפני שאין הספר תח"י איני יכול לעיין בדבריו, אולם אם הדברים המובאים הינם מדויקים הרי דהגאון הנ"ל מחלק בין שעת התפילה לבין כל היום וכפי שהבאנו ממרן רבינו שליט"א לחלק בין שעת ההנחה לבין זמן אחר. אמנם כתבנו לעיל שלדעת רבינו מרן שליט"א יתכן שהתיר דוקא בשעת ההנחה ולא בשעת התפילה משום שבשעת ההנחה המקום מגולה (אמנם יעויין בא"א מבוטשאטש ריש סי' ט"ז, וראה עוד בסי' ד מ"ש בענין מקומות המכוסים בקטן – ואולי אפ"ל שלשיטתו תליא אם מקפידים על כיסוי ודו"ק).

והנה יש לעיין דמהפרמ"ג לא משמע כן, שכתב (א"א סי' קס"ב ס"ק יד) לדייק מדברי המג"א להיזהר שלא יגע כלל בשערות ראשו בשעת הנחת תפילין. ומסתבר דלדעת מרן רבינו שליט"א אם בשעת הנחת  תפילין יגע בשערותיו לא יצטרך נטילה וכמו במקום הקיבורת, וכך גם הבנתי  מדברי מרן שליט"א. אמנם אם בשעת הנחת תפילין יגע ממש במלמולי זיעה ולכלוך מסתבר שיצטרך נטילה, ודומה הדבר למה שכתבו האחרונים שהמוהל ינקה ידו קודם ברכת "אשר קידש" שיש שם לכלוכי דם ממש, וכל דברי מרן שליט"א נאמרו רק כלפי מה שתקנו נטילה על נגיעה במקומות המכוסים כגון קיבורת או שערות –  גם אם באותה שעה אין בהם לכלוך או מלמולי זיעה בפועל, שבזה הורה מרן שליט"א שאם נגע בשעת הנחת תפילין, אין צריך ליטול ידיו.

ובזה תבנא לדינא דלדעת מרן שליט"א הנוגע במקום הנחת תפילין בשעת הנחתם וחליצתם אינו צריך נט"י.