או"ח א' סימן קנ"ה
הערות בדיני פורים משולש
מפורש במשנה כשחל ט"ו בשבת פרזים ומוקפים קורין את המגילה בע"ש – י"ד. ומבו' בגמ' דהיינו כרבי, ומה שאין קורין בשבת הוא משום גזירה דרבה שמא יעביר המגילה ד"א ברה"ר כבשופר ולולב. ולרב יוסף משום שעיניהם של העניים נשואות למקרא מגילה.
והנה בגזירה דרבה יש לעיין, א. למה לא אמר שהגזירה היא הוצאה מרשות לרשות. ב. כיום שליכא רה"ר למה לא בטלה הגזירה. ג. הגזירה אצל לולב היא שמא יוציא על מנת ללמוד למוד הנענועים, והוא תימה שהרי יוצא גם בלא נענועים, ובכלי חמדה למד שבאמת הגזירה היא על הדין דרבנן, ומכאן שאם א"א לקיים דין דרבנן אין עושין המצוה כלל וכלל, והוא חידוש שהאריכו בו האחרונים. ד. יש לעי' במה שנוהגים כהגר"א לקרא מגילה בשבת חוה"מ פסח וסוכות.
והנה הר"ן חילק בין מצוה של יחיד כגון מילה וכד' שלא גזרו שלא לעשותה בשבת לבין מצוה דרבים, דבמצוה של יחיד אף על פי שהיחיד טרוד הוא מחמת המצוה ויוכל לבא לידי טלטול הנימול וכדו', אחרים שאינם טרודים ימנעו זאת ממנו.
גם בדין שמוטל רק על הציבור כגון קה"ת לא גזרו, והגזירה היתה רק במקום שהוא דין על כל יחיד ויחיד.
בדעת רב יוסף, כתבו התוס' דבא להוסיף ולא לחלוק, ונ"מ במקדש דאין שם גזירה דרבה משום דאין שבות במקדש וממילא לולב ושופר קיימי במקדש בשבת, אך מקרא מגילה גם במקדש לא קוראים בשבת משום שעיניהם של עניים נשואות למקרא מגילה.
מבואר בדברי תוספות שלא גזרו שבות במקדש גם בדבר שאין בו שייכות לעבודת המקדש, אולם קשה שמתנות לאביונים (שאיסורם בשבת הוא מדרבנן משום מוקצה וכדומה) הו"ל שבות, ולמה ייאסר במקדש, ואכמ"ל.
ולהלכה, מקרא מגילה בע"ש בי"ד, מתנות לאביונים גם בע"ש בי"ד, וכדפסק בטור בשם ירו', וכ"כ המחבר, והסכימו כולם להלכה זו.
אולם במשתה ושמחה מצאנו בזה חילוקי דעות או לדחותו ליום ראשון כדאיתא בירושלמי פ"א ה"ד (שמשמע שאין שמחה בש"ק וראה בזה בדעת תורה ריש הלכות שבת). והמהרלב"ח סבר דהא דמפורש בגמ' גבי בני הכפרים שמקדימים קריאת המגילה ליום הכניסה ששמחה אינה נוהגת אלא בזמנה, גם בפורים המשולש הסעודה ביום השבת, והגם שבמ"ב הביא דברי המהרלב"ח רוב הפוסקים ס"ל שהחיוב הוא ביום ראשון, ונהגו להדר כמהרלב"ח (יש שעושים עוד סעודה מיוחדת לפורים, ויש שהוסיפו עוד מנה להוסיף שמחה לפורים).
ובמשלוח מנות מצינו להרלב"ח דנהוג בשבת.
ויש לעי' הרי משום גזירה צריך לאסור לשלוח מנות בשבת, אא"כ נימא דהגזירה היא רק במקום שצריך בקי. ודוחק.
אמנם היו פוסקים דס"ל דטעם דחיית הסעודה מש"ק ליום ראשון מכיון שאי אפשר לשלוח מנות בש"ק.
ובקרבן נתנאל אחר שהביא השיטות בזה כתב דאף כי הסעודה ביום ראשון (ואין חסרון ד"ולא יעבור", דהוא דין רק אמגילה), המשלוח מנות בשבת.
ודעת החזו"א (בסי' קנ"ה סע"ב), משלוח מנות עם המתנות לאביונים בערב שבת, ודלא כמש"כ בקרבן נתנאל, משום דמשלוח מנות הוא בכלל מתנות לאביונים, ועיניהם של עניים נשואות גם למשלוח מנות.
והיו מגדולי ירושלים שבשבת היו מחלפי סעודתייהו, ויש שעשו כדעת החזו"א ביום ו', אולם רובא דעלמא נהגי לקיים דין משלוח מנות ביום א'. דין קריאת ויבא עמלק הוא בשבת לכו"ע.
