או"ח א' סימן ק"מ
בענין ברכת שהחיינו בבית הכנסת
בשערי תשובה הביא בשם ת' זרע אמת (ח"א או"ח סי' צו) שני דינים בענין הדלקה בביהכנ"ס האחד דאם הדליק בלילה ראשונה בביתו ואח"כ מדליק בבית הכנסת יברך שהחיינו, והדין השני דאם הדליק קודם בביהכנ"ס לא יחזור לומר בביתו ברכת שהחיינו אם לא שהוא מוציא בהדלקה גם אשתו וב"ב.
והנה בכף החיים הביא דבריו (ס"ק עג) וציין להאחרונים המעתיקים דברי הזרע אמת ואף ציין את המ"ב כמי שמביא את דברי הזרע אמת (ס"ק מה), והמעיין במ"ב (ובשעה"צ נג) יראה שהמשנ"ב הביא רק את הדין של המדליק בביהכנ"ס שאינו אומר שהחיינו אם לא שמוציא אשתו וב"ב, ואילו את הדין של המדליק בביתו – ששב ואומר שהחיינו בבית הכנסת אין המ"ב מזכיר. ואכן שמעתי בזה ממרן (שליט"א) זצוק"ל, שהמברך שהחיינו בביתו ואח"ז מדליק בבית הכנסת אין מברך שהחיינו, ולא בכדי השמיט המ"ב את הדין השני של הזרע אמת.
אמנם כאמור בכף החיים, הביא גם את הדין של חובת ברכת שהחיינו בבית הכנסת וכאמור לעיל, אמנם הוסיף שם בהמשך (אות עה) את דברי הבן איש חי בפרשת וישב (אות יא) שלדעתו כאשר הדלקת נרות של יום הראשון הינה בערב שבת וכבר הדליק בביתו וברך שהחיינו ובא להדליק בביהכנ"ס וכל הקהל כבר הם הדליקו בביתם אז לא יברך שהחיינו מפני שכבר הוא וכל הקהל בירכו שהחיינו בביתם. הרי שחילק בין אם יום הראשון הינו בחול או בש"ק, שבימי החול יש לו לומר שהחיינו מפני שהשומעים טרם בירכו שהחיינו.
אולם כאמור לדעת מרן הגרי"ש אלישיב (שליט"א) זצוק"ל גם בימי החול לא יברך שהחיינו אחרי שכבר בירך שהחיינו בביתו, ויצויין כי לשיטה שברכת שהחיינו נתקנה על ימי החנוכה וסודרה על ההדלקה, ודאי שלא יכול לברך ב"פ שהחיינו ולכן מי שברך בביתו ואח"ז מברך בביהכנ"ס (כמו שעושים בבית מדרשו של מרן שמדליקים לפני השיעור שזה סמוך למעריב) אינו שב ומברך שהחיינו.