או"ח א' סימן קמ"ד
סוגי השמן הראויים לחנוכה
להלכה נקטינן כדעת רב – שכל השמנים והפתילות מדליקין בהם בחנוכה, אף הפסולים לנר שבת. וכן פסק בטור (בריש סימן תרעג), ובב"י הביא דהרוקח (סי' רכו ד"ה כל השמנים) כתב דשמן זית מצוה מן המובחר, וגם המרדכי (סי' רסח) כתב שהמהר"ם היה רגיל להדליק בשמן זית. ובדרכי משה הביא שכן נהג המהרי"ל (הל' חנוכה עמ' תג אות ג).
אמנם המעיין בהמשך דבריו יראה דשני טעמים לדבר, דבהמשך דבריו כתב שהמנהג הפשוט להדליק בשעוה והביא בשם המנהגים (ר"א מטירנא הל' חנוכה) דשעוה מצוה מן המובחר כמו בשמן זית, "וכתב מה"ר אברהם מפראג וטעמא כי בודאי צליל נהוריה טפי מכל השמנים".
אמנם הוסיף הרמ"א והביא דברי הכל-בו (סימן מד) וז"ל "יש מדליקין בנרות של שעוה ור"פ היה מצריך נרות ארוכות אמנם מצוה מן המובחר בשמן זית שבו היה הנס" למדנו אם כן, דנחלקו רבותינו בטעם הדלקה בשמן זית אם משום שצליל נהוריה, ולפי זה אין בין שעוה לבין שמן זית. או דילמא משום שבו נעשה הנס ושמן זית ודאי עדיף מנרות שעוה.
ויש להעיר דהמהר"ל מפראג – (בנר מצוה לחנוכה) יצא בסכינא חריפא כנגד הדלקה בשעוה וסיכם דבריו: "דרק זה נקרא נר שנותנין השמן בכלי ומניחים שם פתילה שזה נקרא נר" – הרי דלדעתו נר שעוה פסול. ונחלקו עליו רוב הפוסקים, אך מלשונו משמע שמלבד זאת יש טעם נוסף להדליק בשמן זית שהוא זכר לנס שנעשה בבית המקדש.
למעשה יש עוד מרבותינו הראשונים שציינו להדליק בשמן זית כמ"ש במאירי (פ"ב דשבת) "ומ"מ נוי מצוה לעשותן בשמן, אחר שהנס הי' בשמן". הרי דלדעתו שמן עדיף על אמצעי הדלקה אחרים מפני שהנס היה בשמן. ובסוף כתב "והוא שאמרו למטה כל השמנים יפים לנר ושמן זית מצוה מן המובחר". למדנו מכאן, שחביבות שמן בכלל, ושמן זית בפרט, נובעת מכך שבזה הי' הנס במקדש.
עוד מצאנו שדיני חנוכה נסמכו על דיני המנורה וכמו שכתב הר"ן (בריש פ"ב דשבת) בדין דאסור להשתמש לאורה וז"ל "דכיון שעל ידי נס שנעשה במנורה תקנוה עשאוה כמנורה שאין משתמשין בה כלל". וכעי"ז בבעל המאור שם "כיון שהם זכר לנרות ולשמן של היכל אסורות הן בהנאה כל עיקר".
אמנם צריך להעיר שגם אותם שנהגו בשמן זית מסתמא אין זה דוקא בשמן זית שראוי למנורה. דלשמן זית הראוי למנורה קיי"ל במשנה במנחות – ונפסק ברמב"ם (הל' איסורי מזבח פ"ז ה"ח) "תשעה מינין בשמן מפני שינוי מעשיו. כיצד, זית שגרגרו בראש הזית ובררו אחת אחת וכתשו ונתנו לסל השמן שיצא ממנו הוא הראשון. חזר אחר כך וטענו בקורה השמן שיצא ממנו הוא השני וכו'. אע"פ שכולן כשירין למנחות וכו'. אין כשר למנורה אלא ראשון ורביעי ושביעי שנאמר כתית למאור אין כשר למנורה אלא היוצא מן הכתוש בלבד." ושמן זית שהשתמשו בו להדלקה גם המהדרים מסתמא לא היה רק ראשון רביעי ושביעי. ולא מצאנו בראשונים שהצריכו דוקא שמן ראשון להדלקת נר. אלא דודאי לא הצריכו דווקא שמן של מנורה, ובעיקר הדין לא הצריכו דווקא שמן זית אולי מפני שלא להכל היה שמן זית, כמבואר בגמ' (בהמשך בדף כ"ו) בענין נר שבת שכשעמד ר"ט ואמר אין מדליקין אלא בשמן זית בלבד עמד ר"י בן נורי על רגליו ואמר מה יעשו אנשי בבל שאין להם אלא שמן שומשין וכו'. ואולי זו הסיבה שלא נקבע הדלקת הנר בשמן זית דווקא – אולם מהא דהיו מרבותינו הראשונים שהעדיפו שמן זית דוקא, ומאותם שהזכירו עדיפות לשמן, הרי דכל שקרוב לשמן שהיה במקדש עדיף טפי.
ולכן לכאורה השמן הטוב ביותר הוא הנקרא שמן כתית (ואע"פ שאינו כתית למנורה כמבואר לעיל). אמנם נדמה לי שכיום יש חסרון שלא היה בעבר בשמן כתית. דהנה בעבר כנראה היו כותשין את הזית והי' יוצא רק בשר הזית בשמן הכתית, ולא הגרעין. והיום חותכים את הזיתים כולם במכונה כולל גרעינים – ועפ"י דברי מומחים שתי סיבות לדבר, האחת שיש בגרעינים שמן שיוצא ע"י חיתוך הגרעין, והשניה שכך יותר קל להוציא את השמן מהזיתים. וא"כ יתכן ויש כאן תערובת של שמן גפת, שמלבד שיש לדון אם חשיב שמן זית לכל דבר וענין, הנה רחוק טפי ממה שהיה שמן כתית בעבר. אבל לענ"ד מהודר הוא טפי על שמן זית זך – שבו יש עוד חסרון. שאחרי הכתישה, בזיקוק מוציאים ממנו חלקים מסוימים מהשמן, והנה גם זה ריחוק נוסף ממה שהיה במקדש.
והנה יש שמנים שאין מתירים אותם לאכילה בגלל חומצתם, והנה לכאורה הרי יש בזה חסרון נוסף דשמן שריחו או טעמו רע אסור למנחות כמבואר במנחות (דף פו ע"א) וברמב"ם (פ"ו ה"א מאיסורי מזבח) ואמנם א"א לומר שאסור להדלקה שהרי הינו שמן זית וכן שמעתי ממרן רבינו הגריש"א שמעיקר הדין מותר להדליק בשמן כזה, אולם ודאי רחוק הוא מרחק נוסף משמן שהיה במקדש. (עיין בן איש-חי שנה ראשונה פ' וישב סעיף יב שמתיר שימוש בשמן שאינו ראוי לאכילה ומחלק בין שמן שאינו ראוי, לשמן שהיה תחת המיטה).
ובשנת תשס"ב נשאלתי אודות שמן הנעשה מגפת וראוי רק למאור. והשבתי דאחרי ששמעתי ממרן עט"ר (שליט"א) זצוק"ל דלמעשה כל מה שקרוב יותר לשמן שנעשה בו נס – חשיב טפי, ועוד שמעתי דאם אכן זה שמן שאינו ראוי לאכילה ה"ז מסתמא נכלל בתוך השמן שריחו או טעמו רע שאינו ראוי למנחות. לכן בקשתי שיזקקו שמן זה שיהא ראוי לאכילה וכך הוא ראוי טפי לשימוש לחנוכה.
