או"ח א' סימן קל"ח
הדלקת נרות חנוכה בבית הכנסת
א. כתב השו"ע (או"ח סי' תרעא סעיף ז) "ובביהכ"נ מניחו בכותל דרום וכו' ומברכין בביהכ"נ משום פרסומי ניסא". ויש מקום לברר מנהג זה וטעמו. וכן האם אפשר להדליק במסיבות או במקום כינוס של אנשים או שהדין כן רק בבית הכנסת.
בשבולי הלקט (סימן קפה) כתב: כתב בעל הדברות ז"ל נהגו להדליק נר חנוכה בבית הכנסת וכו'. ועל זה הוסיף השבה"ל שגם אנו נוהגין להדליק בבית הכנסת ולא ידענו שורש וענף למנהג הזה. ומורי ר' יהודה אחי נר"ו היה נמנע מלהדליקה שלא לברך עליה וכן דעתי נוטה כי מאחר שכל אחד ואחד מדליק בביתו מה צורך להדליק בבית הכנסת. ואילו היו אורחין ישנים בבית הכנסת היו הם צריכין להדליק וכו'". אכן בב"י (סי' תרעא) כתב טעם להדלקה זו, נראה שתיקנו כן מפני האורחים שאין להם בית להדליק בו וכמו שתיקנו קידוש בבית הכנסת משום אורחים דאכלו ושתו בבי כנשתא, והביא שם שכ"כ הכל בו (סי' מד). וכתב הב"י שהכל בו הוסיף עוד טעם שהוא כדי לפרסם הנס בפני כל העם ולסדר הברכות לפניהם שיש בזה פירסום גדול להשי"ת וקידוש שמו שמברכים אותו במקהלות עכת"ד הב"י. והמעיין בדברי הכל בו בפנים ימצא עוד טעם שהוא להוציא את מי שאינו בקי, וז"ל: "ונהגו כל המקומות להדליק נ"ח בבית הכנסת להוציא מי שאינו בקי ושאינו זריז בזאת, גם כי הוא הידור המצוה ופירסום הנס וזכר למקדש". ויש לעיין בטעם שכתב הכל בו כדי להוציא מי שאינו בקי שהרי אם כבר הדליק בביתו מה יש להוציאו, ואם ידליק אח"כ בביתו מה מועילה הברכה בבית הכנסת. ויתכן דזו הכוונה במה שכתבו הראשונים "ולסדר הברכות לפניהם" אפשר שכוונתם – שע"י שישמעו את ברכות בביהכנ"ס יוכלו אח"כ לברך בביתם. עוד כתב האבודרהם (בדיני ערבית של שבת) "גם שיצאו ידי חובתן הרואין שאין להם בית לברך שם".
אם כן בדברי רבותינו – מצאנו כמה טעמים להדלקת נר חנוכה בביהכנ"ס
א. מפני האורחים. ב. פירסום הנס. ג. לסדר הברכות לפניהם – וטעם זה יתכן ששוה לטעם של להוציא מי שאינו בקי ד. מפני הרואין.
וראיתי בספר מנחת שלמה (חלק ב-ג סימן נח שהעתיקו שיעורו של מרן הגרשז"א זצוק"ל ושם בהערה) שהביאו בשם מרן הגרשז"א זצוק"ל: "ומסופקני להלכה דיתכן דעל נר חנוכה של ביהכנ"ס אין יכולים לברך ברכת הרואה שאין זה כרואה נ"ח אלא כסתם נר ואם מטעם מנהג הרי לא נזכר שנהוג גם לברך בזה ברכת הרואה" עכ"ד, והנה מפורש בדברי האבודרהם שהטעם להדליק בבית הכנסת כדי שהרואין יברכו ואולי אפשר ליתן טעם בדברי האבודרהם שמכיון שהיו רגילים להדליק בבית מפני הסכנה, ואין הרואים יכולים לראות את ההדלקה שהדליקו אחרים מכיון שמדליקים בתוך הבית, לכן תיקנו שמדליקים בבית הכנסת ומברכים ע"ז כדי שהרואים יצאו ידי חובתן. (ועדיין יש מקום לדון האם גם רואה שאינו עומד שם בשעת ההדלקה יכול לברך על ראית נר זה).
ב. עוד הביא הב"י משו"ת הריב"ש (סימן קיא) דהקשה השואל "ומה שנהגו כל ישראל להדליק ש"צ או השמש בביהכ"נ למה, אי לפירסומי ניסא כל אחד חייב להדליק בביתו". וכתב לו ע"ז הריב"ש "המנהג הזה להדליק בביהכ"נ מנהג ותיקין הוא משום פירסומי ניסא, כיון שאין אנחנו יכולים לקיים המצוה כתיקנה כל אחד בביתו שהיא להניחה על פתח ביתו מבחוץ וכו' ואין כאן פירסומי ניסא כי אם לבני ביתו בלבד, לזה הנהיגו להדליק בביהכ"נ לקיים פירסומי ניסא". ובהמשך כתב הריב"ש דאף על פי שהדלקה זו הינה מנהג, והרי אין מברכים על מנהג כמו שאין מברכים על חיבוט הערבה בהו"ר, הכא שאני כיון שזה לפירסום הנס בביהכ"נ ברבים, מברכין עליו וכמו שמברכים על הלל של ר"ח שגם הוא רק משום מנהג ומברכים עליו ולא חוששים משום ברכה לבטלה ואילו חבטת הערבה הוא מנהג קל שאינו אלא חבטה בעלמא, עכת"ד. [וע"ע בשו"ת בנין שלמה סי' נג בענין הדלקה בביהכ"נ בבוקר שהביא שם את כל הטעמים להדלקה בביהכנ"ס].
והנה המחבר בשו"ע, כתב ומדליקין ומברכין בביהכ"נ משום פירסומי ניסא ולא הזכיר טעם של אורח, אלא עיקר טעמו משום פירסום, ואף הגר"א בביאורו לשו"ע כתב בד"ה מדליקין, ראיה מהלל בלילי פסחים שנתקן על הכוס ואומרים בבית הכנסת משום פירסומי ניסא וכו'. ולכן תמה החכם צבי (סימן פח) על פסק המחבר, דלפי מה שמבואר בריב"ש שכל מה שמברכים על נ"ח בבהכ"נ הוא כמו שמברכים על הלל של ר"ח, והרי המחבר בהל' ר"ח (סי' תכב סעיף ב) פסק להלכה כדעת הרמב"ם דאין מברכים על הלל של ר"ח ושכן נוהגים בכל ארץ ישראל וסביבותיה, והטעם שעיקר הלל בר"ח אינו אלא מנהג ולא מן הדין ועל מנהג לא מברכים, ואמאי פסק כאן דמברכים על הדלקת נ"ח שגם הוא משום מנהג. ועיין בספר תניא רבתי (סי' לה) וז"ל: אבל מורי הרב חביבי היה נמנע מלהדליקה בבית הכנסת כדי שלא לברך עליה. והוסיף שם שרק אם היו אורחים הלנים בבית הכנסת שצריכים להדליק מדין אכסנאי היו מדליקין ומברכין. ועי' בברכי יוסף (סק"ו) שכתב דאין לחוש לדעתו שכן כמה רבנים ש"צ היו מדליקים ומברכים ואח"כ מדליקים בביתם. אלא דעדיין נשאר התמיהה על דעת המחבר שבר"ח כתב שאין מברכים וכאן בנ"ח כתב שמברכים. וכתב מרן הגרש"ז אויערבאך זצוק"ל במנחת שלמה (חלק ב-ג סימן נח סעיף ג אות ב) לתרץ שכל מה שנחלקו לגבי ברכה על מנהג אינו אלא במקום שעיקר המצוה היא משום מנהג וכמו הלל בר"ח שאינו אלא מנהג וכן ברכה על קריאת מגילת רות וקהלת שכל ענין קריאתם הוא מנהג, אבל נ"ח שכל אחד חייב להדליק בביתו בשמונת ימי החנוכה ולברך משום פירסומי ניסא, בזה הנהיגו שגם בבית הכנסת ידליקו ויברכו והוי כאילו שהרחיבו את חיוב פירסום הנס מהבית גם לבית הכנסת ולכן מברכים עליו וכמו שמברכים על קידוש בביהכנ"ס אף במקום שאין אורחים. ואף שחיבוט ערבה היו חייבים בבית המקדש והרחיבו את זה גם לביהכנ"ס, שאני התם שכל חיובו הוא רק במקדש, וכלל ישראל אין מחוייבים בזה כלל. וכידוע פשט המנהג שהכל מברכים על נ"ח בביהכנ"ס.
ג. והנה יש מקומות שרוצים ליתן לקטן להדליק הנרות בביהכנ"ס ובשו"ת מנח"י (ח"ו סימן סה) דן בשאלה זו האם מכיון שאינו אלא משום פירסומי ניסא ואין הוא מוציא ידי חובה את האחרים יהא מותר לקטן להדליק נרות בביהכנ"ס.
הן אמת שלגבי קטן שהגיע לחינוך אם יכול לקיים מצות נר איש וביתו מבואר בשו"ע (סי' תרעה סעיף ג), דיש מי שאומר שקטן שהגיע לחינוך מוציא אחרים והוא דעת העיטור שהביאו הר"ן בשבת (דף י ע"א מדפי הרי"ף), דהכל תלוי במנהג כדאמר בירושלמי דמגילה מכאן ואילך התקינו שיהיו קטנים קוראים לרבים. ולפי"ז כתבו האחרונים דלדידן דנהגינן דאין קטן מוציא אחרים בקריאת המגילה כך גם אין קטן מוציא בהדלקת נ"ח. אך כתב שם המנח"י שכיון שבביהכנ"ס אין הקטן מוציא אחרים דהרי אין אדם יוצא ידי חובה בנרות ביהכנ"ס, ובפרט שאין ההדלקה עיקר כי אם הראיה וכמבואר במג"א (סק"י) שכתב שבע"ש אפילו כשאין עשרה מברכים על נרות ביהכנ"ס, דאין צריך שבהדלקה יהיה פירסומי ניסא ומספיק מה שבאים אח"כ ויש פירסום, ואף שיש שחולקים, כבר הצדיק הבה"ל (ד"ה ויש נוהגין) דברי המג"א דאין צריך פירסומי ניסא בהדלקה, דבראיה עצמה יש פירסומי ניסא, ולכן יכול הקטן להדליק בביהכנ"ס ולברך דאין צריך לכוין להוציא אחרים, והוי הדלקה של בר חיובא כאשר הגיע לחינוך.
ד. ושמעתי רבים שואלים למרן רבינו (שליט"א) זצוק"ל בענין הדלקה ברה"ר ובמקומות כינוס של רבים שרוצים לדעת אם יש בזה משום פירסומי ניסא, ומותר לברך. והשיב מרן (שליט"א) זצוק"ל, דאין להוסיף על מה שהנהיגו רבותינו בבתי כנסיות, דגם בזה דחקו למצוא טעם לברכה זו וכמבואר לעיל, אבל אין להוסיף על מה שלא שערו אבותינו. וכ"כ במנחת יצחק (ח"ו סי' סה אות ג). וכ"כ בשו"ת אז נדברו (ח"ו סי' עה) בשם הגרש"ז אויערבך זצוק"ל דדי לנו במה שנוהגים ולא להוסיף עליה. ולדעת מרן (שליט"א) זצוק"ל המדליק במקומות אלו הוי ברכה לבטלה.
ה. אכן ברחבת הכותל המערבי אף דאינו מקורה ואין שם מחיצות, והיה מקום לדון אותו כרה"ר. שמעתי ממרן הגריש"א (שליט"א) זצוק"ל דכיון שהוא מקום תפילה, קבוע, יש לו דיני בית כנסת וקדושת בית הכנסת אף לגבי הדלקת נרות חנוכה ומותר לברך על הדלקת נרות. אמנם לטעם שתיקנו ההדלקה משום האורחין שאכלו ושתו בבי כנישתא לא היינו יכולים לברך, אבל מכיון שעיקר הטעם הוא משום פירסומי ניסא (וכן לטעם שהוא להוציא מי שאינו בקי) יש מקום להדליק בברכה דכן הוא עיקר הטעם משום פירסומי ניסא וכמבואר לעיל, ורחבת הכותל לא גרע מבית כנסת, וכן שמעתי ממרן (שליט"א) זצוק"ל.
