או"ח א' סימן קל"ה
דין אבל בהקפות – בסוכות ובשמחת תורה
בחג הסוכות בעת אמירת ההושענות מקיפים את הבימה, ויש לדון האם אבל חייב או יכול להקיף, ומה דין האבל בהקפות של שמחת תורה.
א. הבית יוסף בסי' תרס הביא את הכלבו בסימן קיד, שמנהג נרבונא שאם בא לו אבל בחג הסוכות אינו מקיף בהושענא לא הוא ולא היושבים עמו. וכתב הב"י על כך שדברי תימה הם למה יפסידו ההקפה, וכן נהגו להקיף אפי' האבל עצמו.
ב. הדרכי משה כתב אבל אנו נוהגין דאין אבל מקיף כל זמן שהוא אבל אפי' תוך י"ב חדש אחר אביו, וכן כתב הרמ"א בסי' תרס סעיף ב. בטעם הדבר כתב הב"ח דכיון דלדעת רבי יוחנן בסוכה דף מד ע"א, כהנים בעלי מומין אין נכנסין בין אולם למזבח למצוות ערבה דבעינן כהנים הראויים לעבודה, והתוס' שם ד"ה כהנים, כתבו דה"ה לפרועי ראש דאסירי, וידוע דהלכה כרבי יוחנן וא"כ לא היתה הקפת המזבח בבעלי מומין ובפרועי ראש. וכיון דאבל פרוע ראש הוא כל שנים עשר חדש ע"כ לא נהגו להקיף וכדין הקפת מזבח. ואע"ג דלא קפדינן בבעלי מומין ובזרים דהם מקיפים, התם כיון שאינו נודע בפרסום שהוא בעל מום או זר לית לן בה מאחר שאינו כי אם זכר למקדש משא"כ אבל שנתפרסם אבלותו לכל רואיו דפרוע ראש הוא קפדינן טפי, עכת"ד.
בשו"ת דעת תורה למהרש"ם הביא שלדעת האור זרוע, גם ישראל היו מקיפין במקדש ויתכן דאף פרועי ראש. אמנם מ"ש האו"ז בשם הירושלמי מקור לזה, לא מצאנו בירושלמי ועיין גליוני הש"ס, ואכמ"ל.
הט"ז הקשה על הב"ח, דלפי סברתו היה ראוי שעכשיו בעת אמירת הושענות לא יקיפו רק הכהנים כמו במקדש שזר אסור היה לו להכנס שם, ואפי' כהנים בעלי מומין לא יקיפו.
ועוד הקשו בספר בכורי יעקב ובשו"ת דברי מלכיאל ח"ב סימן צא, באבל שלא נתפרסם אבלותו מכיון שאינו פרוע ראש, כגון בתוך החודש הראשון או שגערו בו חבריו ומסתפר כדין, א"כ יהי' מותר לו להקיף הבימה בעת אמירת ההושענא. אמנם עפ"י מה שכתבו האחרונים וכן פסק בשו"ת אגרות משה ח"ג סימן קנו, דבמשך כל השנה אינו מסתפר עד שישובו ויגערו בו א"כ תמיד הוא פרוע ראש. אך המנהג הוא שאחרי שגערו בו חבריו פעם אחת מותר הוא בתספורת כרגיל וכן מורה ובא מרן הגרי"ש אלישיב (שליט"א) זצוק"ל א"כ הדרא קושיתא דא על שיטת הב"ח.
ג. הב"ח כתב טעם נוסף שהאבל אינו מקיף מדכתיב ושמחתם לפני ה' אלוקיכם שבעת ימים ובאבל ליכא שמחה הלכך אינו מצטרף בהקפה. וביאור הגר"א בסימן תרס, הוסיף בזה וז"ל: דכתיב ושמחתם לפני ה' אלוקיכם שבעת ימים וע' תוס' מה ע"א ד"ה תקעו, והוא בשעת הקפה. ועיין ב"ח, עכ"ד. ופירוש דבריו, דהתוס' כתבו דתקעו והריעו ותקעו בהקפת המזבח היה מחמת שמחה, והואיל והקפות דידן זכר להקפות שהיו במקדש שהיה בהם שמחה, משום כך אין לאבל להקיף.
ויש לעיין בטעם זה, דהרי בשמחה של מצוה אבל חייב, דלא מצאנו שיפטר אבל מאכילת בשר ויין ביו"ט אף שחיובו הוא מחמת שמחה כמבואר בפסחים דף קט. וכבר האריך להקשות בזה בשו"ת דברי מלכיאל שם, ומשום כך כתב טעם מדיליה למנהג ע"ש. וראה מ"ש בזה בגשר החיים ח"ב פי"ז.
ד. בט"ז הביא טעם נוסף למנהג זה, דכמו שאין אבל מתפלל בימים שאין אומרים תחנון הואיל ומדת הדין מתוחה נגד האבל וע"כ לא נכון להיות ש"ץ וכמ"ש בתשובות הרמ"א, הרי הוא הדין הכא שכל המקיפים הם כשלוחים של שאר הקהל ואין ראוי שהאבל יקיף. וכבר כתב בא"ר שזה דוחק.
ה. לדינא, רוב האחרונים העתיקו את דברי הרמ"א, אמנם מצאנו מהפוסקים דס"ל דמותר להקיף וכמו שכתב בחיי אדם כלל קמח סעיף יט וז"ל: ומי שהוא אבל י"א שאינו מקיף והמקיף לא הפסיד ושכר מצוה בידו, ע"כ. וכ"כ גם באלף המגן סי' תרס בשם פוסקים, וכן הוא בסידור היעב"ץ.
ובזה שמעתי ממרן הגרי"ש אלישיב (שליט"א) זצוק"ל תוספת טעם להתיר בזמנינו לאבל להקיף דעד כאן לא אסרו אלא בחו"ל בימים ההם שהיתה גדולה השמחה בהקפת לולב ואתרוג לפי גודל הקושי בהשגת ארבע מינים, ויתכן שמשום כך גזרו באבל על שמחה יתירה כזו, משא"כ היום שהשגת ארבע מינים פשוטה יותר.
נלע"ד עפ"י סברא זו גם ליישב מה שהקשו האחרונים ששמחה של מצוה אף אבל חייב בה, ואפשר לומר דשמחה יתירה ומיוחדת שהיתה בהקפות לא התירו באבל.
עפ"י דברי מרן (שליט"א) זצוק"ל יש להוסיף דאף לטעם הט"ז דהמקיפים את התיבה שלוחים הם של כלל הקהל אפשר לומר דבזמנם דלרוב הקהל לא היו ארבע מינים כשרים היו המקיפים שלוחי הציבור, אבל השתא דאכשר דרא ולכל אחד יש ארבע מינים מהודרים – ליכא שמחה יתירה בהקפה, ואין כאן גם סרך שליח ציבור, ובודאי אפשר לנהוג כמ"ש החיי אדם.
אמנם למעשה אחרי שהרמ"א פסק שאין להקיף טוב יעשו האבלים אם יחזיקו ס"ת בשעת ההקפות, וכן הורה רבינו (שליט"א) זצוק"ל לבניו לנהוג בשנת האבילות על הרבנית ע"ה.
ו. בשמחת תורה לא מצאנו מקור מפורש שאבל אינו משתתף בהקפות, הרי דרשאי האבל להשתתף בהקפות, וכמ"ש בכף החיים סי' תרסט ס"ק לג, אך יש שאסרו לרקוד.
ומפי מורנו הגר"ח קניבסקי שמעתי שמרן החזו"א זצוק"ל כשהי' אבל הקיף בשמחת תורה (אח"ז ראיתי שכ"כ גם באורחות רבנו ח"ב עמ' שטו). אמנם הוסיף שאין ראי' ברורה משם, דיתכן שהחזו"א נקט דאם לא יקיף יהא בכך אבילות בפהרסיא דהכל מתבוננים במעשיו ויראו שאינו מקיף.
הלום נפלאתי על מ"ש בשו"ת חלקת יעקב ח"ג סי' עה לאסור בזה ומקורו ממ"ש הרמ"א דאין אבל מקיף הבימה בלולבו. וקשה דשם אחרי שיצאו הדברים ביד רמ"א ביקשו האחרונים למצוא טעם לכך, אבל לאסור שמחה במצוות החג במה שלא מצאו מפורש לית לן בה, לכן נראה דאבל ישתתף בהקפות בשמחת תורה, וכן מורה מרן (שליט"א) זצוק"ל. – אמנם הוסיף רבינו (שליט"א) זצוק"ל שישנה ממנהגו בכל שנה ולהמעיט בהקפות ובשמחה.
תבנא לדינא:
עפ"י הוראת מרן עט"ר (שליט"א) זצוק"ל: אחרי דהרמ"א סי' תר"ס מורה דאין לאבל להקיף הבימה עם לולבו כדאי שיקח האבל ס"ת בידו ולא יקיף. אמנם בשמחת תורה ישתתף בהקפות, אך ימעט מכל שנה.
