או"ח א סימן קל"ב

או"ח א' סימן קל"ב

אתרוג ללא פיטם

א. במשנה בסוכה (דף לד ע"ב) איתא, ניטלה פיטמתו פסול, ניטל עוקצו כשר. ורש"י פירש שפיטמתו בראש האתרוג ועוקצו בזנבו שבו הוא תלוי באילן. ולהלכה פסק המחבר (סי' תרמח ס"ז), ניטל דדו והוא הראש הקטן ששושנתו בו פסול. והנה ניטל הדד היינו שניטל העץ אף מה שתקוע בתוך האתרוג ונעשה שם גומא. ובמקרה שניטל העץ ולא נעשה גומא נחלקו הפוסקים אם ניפסל, ובאופן שנשאר מן העץ כל שהוא למעלה מן האתרוג כשר, אלא שלדעת הרמ"א יש להחמיר במקום שאפשר אף "אם ניטלה השושנתא דהיינו מה שאנו קורים פיטמא".

והנה כתב הטור בשם אביו הרא"ש דדין אתרוגים שאין להם פיטם היינו דוקא כשהיתה לו פיטמא וניטלה, אבל אתרוגים שלא היה להם פיטמות מעולם אין נפסלים בכך, והעתיקו דבריו הרמ"א והלבוש. פשטות הלשון מורה דדוקא שלא הי' להם פיטם מעולם אך אתרוגים שנשר מהם הפיטם במהלך הגידול פסולים. והנה בבית יוסף הביא דברי האורחות חיים שכתב וז"ל, הלכה למעשה, שאם ודאי היתה לו פיטמא וניטלה ראוי לחוש ואם לא היתה לו פיטמא כשלקטו אותו מן האילן כשר, ואפילו ביום א', ומברכין עליו, מכיון שיש אתרוגים שלא היה להם אותן פיטמות מתחילת ברייתן עכ"ל. וממה שתלה הדבר בלקיטתו מן העץ הי' אפשר להסתפק שאולי אם לא הי' פיטם בסוף הגידול כשר, אך המעיין בסיום דבריו יראה שכוונתו דהואיל והאתרוג נלקט בלא פיטם הרי מסתבר דאתרוג זה הוא מאותם אתרוגים שלא היה להם פיטם מעולם ואין צריך לחקור אחריו, אבל אם ידוע שהיה לו פיטם, אף שנפל בעודו מחובר נחשב כניטל הפיטם ופסול.

ב. אמנם מצאנו שאחד מרבותינו הראשונים בעל שבלי הלקט כתב (בסי' שס) להכשיר אתרוג שנשר פיטמו בתחילת הגידול, וז"ל "עוד אני אומר דדוקא באתרוגים שאין דרכן בכך להתייבש וליפול הפרח שלהן בחוטמן פסולין אם ניטלה הפיטמא אבל באתרוגים שדרכן בכך כשרין לדברי הכל ולא חסר הוא" – הרי שעסק בהתיבשות הפיטם בהיותו בפריחתו- והכשירה.

והנה המציאות היא שכל האתרוגים שאין להם פיטם, הי' להם בתחילת גידולם פיטם ובמשך הזמן נשר, וכך גם ביררנו אצל אגרונום מוסמך ר' אליעזר פרופסור גולדשמידט הי"ו, שחקר בענין וכתב על דרך התפתחות הפרי מהפרח: "דבר ברור הוא שכל אתרוג וכן כל פרי הדר אחר (וכן מינים רבים אחרים) תחילתם בשחלה הנושאת על גביה את עמוד העלי שהוא הפיטם. בשלב הראשון של התהוות הפרי נושרים חלקי הפרח, ובאותה תקופה אך קצת יותר מאוחר נושר גם עמוד העלי (הפיטם)", נמצינו למדים דבכל אתרוג יש פיטם בקטנותו אלא שהוא נושר בשלבים מסוימים של הגידול. הרי על כרחנו, צריכים אנו להסביר דברי שאר רבותינו הראשונים שדעתם כדעת בעל שבלי הלקט ובאומרם אתרוג שלא הי' לו פיטם כוונתם שנשר בשלב מוקדם של התהוות הפרי.

ג. והנה ראיתי להגאון ר"מ בראנדסדורפר זצ"ל בקובץ דבר ההתאחדות, [ושב והניף ידו בשו"ת קנה בשם ח"ב סי' כח] שכתב להוכיח מלשונות הראשונים דאתרוג ללא פיטם כשר דוקא אם לא היה לו מעולם, וסיים דבריו ולכך ראוי ליזהר ליקח אתרוג עם פיטם, ולכל הפחות שיהיה קצת בולט מן הפיטמא למעלה מן האתרוג. ולדעתו הלוקחים אתרוג בלא פיטם כלל, אינם מקיימים נטילת לולב כדין.

ושוב מצאתי שכן נקט הגאון רח"פ שיינברג זצ"ל בתשובתו שנדפסה בקובץ "מוריה", גליון אלול תשנ"ט (רסב – רסד), דבזמן הזה אין להקל לברך על אתרוג שאין לו פיטם, דהראשונים נקטו בלשונם, דדוקא אתרוג שלא היה לו פיטם מעולם הרי הוא כשר, וכתב שם דהדבר ברור שבאתרוגים שלנו טעם נפילת הפיטם היא מסיבת קלקול וחולשת העץ, וכמו שרואים שבאותם עצים לחלק מן האתרוגים החזקים יותר יש פיטם, ולחלקם הפיטם נופל, והרי זה מוכיח שזה קלקול באתרוגים, עכת"ד.

אולם לפי הדברים הללו, רבבות אלפי ישראל שמברכים על אתרוגים ללא פיטם (שהם רוב האתרוגים המצויים בשווקים) נוהגים שלא כדין. יתירה מזו יש אף המהדרים ליקח דוקא אתרוגים אלו הואיל ומקובל שבאתרוג לא מורכב אין מצוי שיהיה הפיטם שלם ואילו באתרוג מורכב כיון שהוא חזק שכיח בו פיטם. (והראו לי שכך כתבו מומחים בספרי חקלאות, הגם שבזמנינו ישנם חומרים המחזקים את הפיטם). ואם כן בבקשתם לקיים מצוה כתיקונה הרי הם נכשלים באתרוג שאינו כשר.

ואכן מורנו הגר"ש וואזנר (שליט"א) זצוק"ל בספרו שבט הלוי (ח"א סימן קעז), בתשובה להגאון ר"מ בראנדסדורפר זצ"ל, כתב להתיר אתרוגים אלו, ועיקר נימוקו דהואיל והפיטם נושר על פי טבעו אין זה ריעותא אלא כך הוא דרך גידולו, "והוי פיטם זה כשאר פסולת הפרי וכל מיני קליפות הגדלים בתחילת פריחת הפרי ונופלים עד סוף גידולם, ובאופן כזה לא היתה הפיטמא חלק של גוף האתרוג". והוסיף שם עוד סניף להתיר עפ"י דברי הרדב"ז סי' אלף קפב (ח"ד סי' קיא) שכתב להליץ טוב על הנוהגים במצרים להשתמש באתרוג שעלה בו חזזית משום דמכת מדינה היא. ולמד זאת מדין חסרון הפיטמא וכמו שניטלה פטמתו פסול ואפי' הכי אנו מכשירין אותו אע"פ שאין לו פיטמא מפני שאנו אומרים זהו דרך ברייתו הגם שיש מיעוט שיש לו פיטמא. עכת"ד מורנו הגרש"ו שליט"א.

אולם לכאורה יש להעיר דלשון הרדב"ז מורה ובא להחמיר, דעד כאן לא התיר אתרוג שאין לו פיטם אפילו מתחילת גידולו אלא משום דהוי מכת מדינה, וכן מצאנו בזה דברים מפורשים יותר בספר כפתור ופרח (פ"י מהד' ביהמ"ד עמ' קצא) "ולבני בבל כושי כשר שאתרוגים כושיים וכו', מסתברא דה"ה לפטומת, שיש ארצות שאתרוגיהם בדד, ויש שאין להם דד אלא ראש האתרוג עם מקום שושנתו וכן הוא בריאתו". אתה הראת לדעת דכל ההיתר דוקא בארצות שאין להם כמעט אתרוגים עם פיטם. ולפי זה בארצות בהם יש אתרוגים עם פיטם ובלי פיטם, יאסרו האתרוגים בלא פיטם אפילו אם נשרו במהלך גידולם. והנה הגר"מ בראנדסדורפר כתב להעיר על דבריו ועיקר ראיותיו שהרי מלשונות הראשונים מוכח דרק אתרוג שלא הי' לו פיטם מתחילת גידולו כשר ואם כן היאך אנו מתירים אתרוגים שהי' להם פיטם בתחילת גידולם שנשר לאחר מכן. (וראה מה שכתב בזה בשו"ת נתיבות איש ח"ב סי' כו).

וכעין דברי הגר"ש וואזנר (שליט"א) זצוק"ל מביא בספר כשרות ארבע מינים (עמ' כז) בשם מרן הגרש"ז אויערבך זצוק"ל להכשיר אתרוג שנפל הפיטם ודימה למה שהתיר הרמ"א (בסעיף יג) חזזית (שנקראת מו"ל) "משום דרגילים להיות הרבה כך", וכן למה שכתב הרמ"א עפ"י תה"ד להכשיר הנקבים שנעשו באילן ע"י קוצים באתרוג (ועיין מ"ש על טעם זה בשו"ת קנה בשם ח"ב סי' כט) אמנם אכתי לא נפיק מקושיא, שהרי לשונות הראשונים הם שלא הי' להם פיטם מעולם.

וליישב מנהגם של ישראל צריך לומר, דהואיל ונשירת הפיטם מן האתרוג היא קצת אחרי הפריחה, בזמן שאין עדיין על הפרי תואר אתרוג, וכמו שהבאנו לעיל מדברי שבלי הלקט, ואולי אפשר לומר יתירה מזו שלשונות הפוסקים הראשונים "שלא היה לאתרוג פיטם מעולם" כוונתם, שמזמן שנהיה לאתרוג כבר לא היה לו פיטם. ואכן זכיתי לשמוע ממרן עט"ר (שליט"א) זצוק"ל שעד לשלב בוסר אפשר לומר שלא חשיב אתרוג, ולהתיר אתרוג שנשר הפיטם קודם בוסר. ובחוהמ"ס מוצאי שביעית (תשס"ט) שמעתי ממרן שהסכים להקל בטרם היה גודלו כפול הלבן  (וכשיטת רש"י סוכה לו, א וכמו שהסבירו בב"י ס"ס תרמ"ח שהוא קטן בהרבה מביצה).  ולפי זה לדעת מרן הגרי"ש  אלישיב יש לחלק בין אתרוגים שנפל הפיטם בתחילת הגידול לבין אם נפילת הפיטם היתה מאוחר יותר. וכמדומני שכך גם עולה ממה שראיתי בענין אתרוג בלא פיטם בספר תורת רבינו שמואל סלנט (ח"א, סי' יב) שכתב בענין אתרוגי ארץ ישראל, "כמו כן העידו הרבנים הנ"ל אשר האתרוגים הגדילים בלתי פיטמות בכל המקומות הנ"ל ראו בעיניהם שהמה מגידולם ומתחלת בריתם בלי פיטמות, כי ראו שמה על האילנות הרבה אתרוגים קטנים כאגוז וכפול ועוד יותר קטנים מזה וכבר הי' ניכר הגומא במקום הדד כפי הסימן הנזכר במג"א סי' תרמ"ח סק"י בשם הרב המבי"ט ז"ל" עכ"ל. הרי שבתארו את האתרוגים הבלתי מורכבים, בא"י מתאר הוא כי המה בלא פיטם, דנפל בקטנותם ממש.

ה. אולם בשם מרן החזו"א מובא להקל כל שנפל הפיטם במחובר ואף יתירה מכן – פעמים שהקל אף שנפל בתלוש ראה ספר ארבעת המינים (עמ' שכב), שהביא דברים מפי השמועה ממקורות נאמנים ממרן בעל החזון איש זצ"ל, וכתב שם "כידוע שגם אתרוגים ללא פיטמות, גדלות בהן מעין פיטמות אחרי עונת הפריחה, ובמשך זמן גידולו של האתרוג יוצאת הליחות מהפיטמא עד שהיא מתייבשת לגמרי ואז נושרת מאליה מן האתרוג בעודו במחובר" – ואתרוגים אלו הינם כשרים אליבא דמרן החזו"א, ויתירה מזו כתב בשם החזו"א: "דלפעמים יש להכשיר גם כשנושרות בתלוש דהיינו באופן כזה שאם בעודו מחובר לעץ כבר נתייבש הפיטמא ביבשות גמורה וכבר כלתה ממנה כל ליחותה, שהדין בזה לגבי אתרוג כאילו נשרה הפיטמא במחובר וכשר", עכ"ל.

וכן שמעתי ממורנו הגר"ח קניבסקי שליט"א שמרן החזו"א הכשיר אתרוגים שנפלו פיטמתם בעודם על העץ, וכנראה סבר להתיר מחמת שכך דרך גדילת האתרוגים. (וראה שו"ת אהל משה – צוויג ח"ב סי' קיג).

ולמעשה לדעות אלו אתרוג שנשרה פיטמתו במחובר אף סמוך לסוף גידולו, כשר לברכה. אמנם יש להעיר דגם לשיטה זו יש לברר דרך גידול האתרוגים בכל מקום ומקום, דיתכן ופעמים יש סיבה מיוחדת לנפילת הפיטם כמו ששמעתי מכמה סוחרים המביאים אתרוגים ממרוקו כי ברוב השנים רוב אתרוגים יש להם פיטם, ובשנת תשנ"ה היה חום גדול מאד ונשרו הפיטמים מאתרוגים רבים, ולכאורה בכה"ג יש לפוסלם שהרי דרך הגידול באותו מקום שנשאר פיטמתם ורק מחמת חולי נשרו פיטמים רבים.

ו.  והנה לא מיבעיא לאותם דס"ל שאם הי' פיטם בתחילת הגידול ונפל פסול האתרוג, אלא אפילו לדעת מרן (שליט"א) זצוק"ל שמכשיר האתרוג כל עוד שנפל הפיטם – בטרם יקרא הפרי אתרוג יש להעיר שהרי יש אתרוגים שהפיטם נושר בהמשך הגידול, ובפרט יש לחוש לזה כאשר המציאות השתנתה הואיל ומגדלי האתרוגים מזלפים חומר הורמונלי על האתרוג שגורם לכך שכמות גדולה יותר של פיטמים נשארת דבוקה לאתרוג (ראה מאמרו של פרופ' גולדשמיד מן השורש חקלאות עפ"י התורה חוברת 1, עמ' 69). ולכן אם בעבר היו זנים שבהם לא היו בכלל פיטמים והיו זני אתרוג שבהם הי' פיטמים אחד מעיר, הנה בעקבות השימוש בחומר זה רבו עד למאד הפיטמים, אולם במקום תקנתו גם יש קילקול דהנה כמו שהחומר הזה מחזק את הפיטמים שלא יפלו הרי מסתברא שאותם שנופלים ונושרים הרי הם נושרים במאוחר (יותר ממה שהי' בעבר), ואם כן אם בעבר כשלקטו אתרוג בלא פיטם חזקתו היתה שלא היה לו פיטם בהיות שם אתרוג עליו, הרי היום נפלה חזקה זו וכל שאתה מוצא אתרוג בלא פיטם יש להסתפק אימתי נפל, ולכאורה כל אתרוג שנתלש בלא פיטם לדעת מרן (שליט"א) זצוק"ל יש ספק אימתי נפל פיטמו, ומן הראוי להחמיר שלא ליטלו לברכה בפרט ביום הראשון, ולדעת מרן החזו"א נהגו להקל.

תבנא לדינא:

לדעת מרן החזו"א נהגו להקל ליטול אתרוג בלי פיטם אולם לדעת מרן (שליט"א) זצוק"ל מכיון שבאתרוגים בלא פיטם אי אפשר לדעת אימתי נפל הפיטם הרי יש להדר – ויתכן אף מדינא שלא ליטול אתרוג בלי פיטם  בכל ימי הסוכות.