או"ח א' סימן קי"ז
נתינת יד לברכה בתשעה באב
אודות שאלתו, שראה שיש נוהגים בברית מילה בתשעה-באב, לברך בנתינת יד את אבי הבן בברכת מזל – טוב, והתעורר לשאול אם אין בדבר זה משום איסור שאילת שלום.
פעם אחת נתלויתי לרבינו (שליט"א) זצוק"ל בברית בתשעה-באב וראיתי שרבינו לא נמנע מלהחזיר יד לאבי הבן שביקש ברכה, והגם שעשה כן רבינו כדי שלא להלבין פניו של בעל הברית, אמר רבינו שבשו"ת הר צבי (חיו"ד סי' רצ) כתב כן לגבי המנהג שהיה באנגליה לתת יד לאבלים ולאחל להם חיים ארוכים – ואין בזה משום שאילת שלום, והוסיף רבינו שנהג כן לפי הכרעת הגרצ"פ פרנק זצ"ל שהביא מנהג זה, הגם שבשו"ת הר צבי לא ציין מקור להוראתו אלא כתב כן מסברא דיליה. אמנם היה נראה שרבינו מחפש מקור קדום למנהג זה, ואמרתי לפני רבינו שראיתי בשו"ת ישכיל עבדי (ח"ו סי' כה) – שכן המנהג במצרים שהמנחמים נותנים ידם לאבל ואומרים לו תנוחם מן השמים, ועל כך אמר רבינו שיש בזה תוספת מקור להתיר לנהוג כן. דלגבי "המנהג מאנגליה" יש להסתפק אם הי' מנהג ותיקין, אמנם כיון שנהגו כן בחלק מקהלות ספרד הרי מסתמא היה זה מנהג שנעשה לפני גדולי תורה, ומוכח מכאן שהם סברו שעצם נתינת היד אין בה משום שאילת שלום. (שו"ר שבשו"ת שרידי אש ח"ב סי' קלה דן בשאלה זו שנשאל מאנגליה והשואל ס"ל שאין זה מנהג ותיקין וכתב לו השרידי אש שאין כן מנהג הרבנים החרדים באשכנז – הרי דאכן המנהג מאנגליה אין מקורו ברור).
וזאת תורת העולה, אין מניעה בלחיצת יד בתשעה באב ולברך ברכת מזל טוב, מפני שאיננה נחשבת שאילת שלום. גם אין איסור לברך את האבל בכל ברכה שהיא כמ"ש בגשר החיים (פרק כא סעי' ז) וה"ה בתשעה באב. [אמנם להתפלל עבור אבל שיסור מיגון ויהי' בשלום יש לעיין בזה, ראה שו"ת אבני נזר יו"ד סי' תעד ואכ"מ].
