או"ח א' סימן צ"ד
ברכת הנהנין בגדל בעציץ, ובגידולי מים
א. לגבי ברכת הנהנין בגידולי עציץ שאינו נקוב, איתא בירושלמי מסכת כלאים (סוף פרק המבריך), "בעי רב יוסי אם הגדל בעציץ מברכין עליו המוציא לחם מן הארץ. רבי יונה בעי דלעת כתלוש הוא לסכך בו". ופירש הרידב"ז דהירושלמי מסתפק אפילו בעציץ נקוב, די"ל שזה אינו בכלל ארץ, ואיך מברכין עליו המוציא לחם מן הארץ. וביאר דבריו ביתר ביאור בתוס' רי"ד (בסוף מעשרות) דעציץ נקוב אינו נחשב לארץ אף שנחשב "שדך" ולכן כל מקום שצריך שיחשב ארץ אפשר שאינו יוצא בעציץ נקוב. גם מרן הגרש"ז אויערבך זצוק"ל בספרו מנחת שלמה (סי' מ) כתב לבאר הבעיא בירושלמי בעציץ נקוב דאפשר שאין העפר חשיב כמחובר דאין העפר יונק מהקרקע ורק השורשים שבעציץ יונקים, וכיון שהעפר נחשב לתלוש אף שמחמת מיעוט היניקה של הזרעים חייב בתרו"מ ובשביעית מ"מ עדין אינו חשוב לומר עליו המוציא לחם מן הארץ. והביא כן בשם הישועות מלכו (בפ"א מהל' תרומות הכ"ב) ע"ש.
לעומת זאת הרבה מן האחרונים ס"ל דבעציץ נקוב ודאי מברכין המוציא לחם מן הארץ, ואבעיית הירושלמי איירי דוקא באינו נקוב. וכ"כ מרן החזו"א (בכלאים סי' יג טז). שוב האיר עיני מורנו הגרח"ק שליט"א כי ברבינו מנוח (פ"ה ה"ב מהל' סוכה) פירש האיבעיא בעציץ שא"נ.
ולשיטה זו נראה לבאר אבעיית הירושלמי לענין ברכה, אם עציץ שא"נ חשיב גידולי קרקע הואיל וגדל בעפר הארץ אע"פ שלמעשה אינו מחובר לארץ, או דבעינן דוקא מחובר לארץ. אולם אפשר גם לפרש דאפילו אי נימא דעציץ שא"נ אינו בכלל ארץ מכל מקום י"ל שהברכה היא על כלל מין זה שנשתבחה בו הארץ, ולכן אפשר לברך עליו המוציא. וכן כתב מרן החזו"א (במכתב שנדפס בספר אבן ציון עמ' תקיט), שמושג פרי מצד השפה והלשון אין לו שום הגדרה לענין ברכה, שאינו מודה לה' על החתיכה שהוא אוכל, אלא על המין שברא בעולמו. וכל שמה שהוא אוכל הוא תולדת המין שפיר מברך, ומה שמגדיר את הברכה הוא מהות החשיבות של אכילתו, עכת"ד.לדעת רוב המפרשים, אבעיית הירושלמי לא נפשטה, אולם הפנ"מ ס"ל דאליבא דרבי יונה בהמשך הירושלמי דבעי לגבי דלעת בעציץ אם אפשר לסכך בו, זה לא נפשט. אבל הבעיה הראשונה לגבי ברכה נפשטה, ויש לברך המוציא. וראה שד"ח (מערכת כ כלל ק).
ב. והנה החיי אדם בעקבות דעת מפרשי הירושלמי כתב בהלכות ברכת הפירות (כלל נא סעיף יז), דאחד מחמשה מיני דגן שגדל בעציץ שאינו נקוב ועשה ממנו פת, אינו מברך עליו המוציא לחם מן הארץ, דספק אם הוא נקרא ארץ, אלא מברך עליו בורא מיני מזונות. אלא דהוסיף ומכל מקום ברכה אחרונה מברך עליו ברכת המזון. ובנשמת אדם (כלל קנב אות א) כתב דמקור הדין לברך בהמ"ז מהא דברכות (דף מז ע"ב), דאין מזמנין על מי שאכל טבל הנזרע בעציץ שאינו נקוב, מוכח להדיא דברכת המזון במקום שהפריש תרו"מ מברכין, אבל ברכה לפניו הסתפק הירושלמי. ודימה את זה למן שמברכין עליו ברהמ"ז כמבואר בברכות (מח ע"ב) דמשה תיקן ברכה הזן בשעה שירד מן, ובודאי – כותב הנשמ"א – לא ברכו לפניו המוציא לחם מן הארץ.
[בענין זה ראיתי בכתבי אמו"ר זצ"ל שציין למש"כ בבני יששכר בשם הרמ"ע מפאנו, דלעתיד לבא בסעודת לויתן יאכלו מצנצנת המן הגנוז דאין סעודה בלא לחם, והמן הוא הלחם אשר נתן ה' (שמות טז), ויברכו עליו המוציא לחם מן השמים, ע"כ. אמנם יל"ע ע"פ הריטב"א בקידושין (לז ע"ב) דאין יוצאים יד"ח אכילת מצה במן דאינה אלא מחמשת המינים, וא"כ מובן שאינו מברך עליו המוציא. אבל הגדל בעציץ שא"נ וכפי מה שביארו לעיל דיוצאים יד"ח אכילת מצה א"כ ה"ה דיברך עליו המוציא].
ובספר תוספת ירושלים למוהרי"א איסרלין, העיר על פסק החיי אדם, דבסוגי' בפסחים (לה ע"ב) מבואר דמצה שגדלה בעציץ שא"נ יוצא בה יד"ח מצה ומברך עליה על אכילת מצה ובודאי שגם מברך לפניה המוציא, כמו שרש"י (במנחות דף עה ע"ב ד"ה ואכלן אם חמץ) פירש שמצת מצוה קרויה לחם עוני וחייב להיות שהברכה תהי' המוציא. ועיין באגלי טל (מלאכת דש ס"ק ח (ג)) ובספר באר ראי להגר"ר קצנלבוגן (סימן נה) מה שכתב בזה, גם הרש"ש (בפסחים דף לו ע"ב סוף ד"ה תוס' ד"ה אוציא) השווה ברהמ"ז לברכת המוציא, וכל שמברכין עליו ברהמ"ז מברכין עליו המוציא לחם מן הארץ.
ג. עוד הוסיף החיי אדם דגם פרי אדמה שגדל בעציץ שא"נ הוי ספק לגבי ברכה ראשונה דפרי האדמה נמי משמע רק מתי שהוא מחובר וע"כ יברך שהכל. אולם בקרן אורה (במנחות דף ע), כתב דהירושלמי מספקא ליה רק לענין המוציא ולא לענין פרי האדמה דבכלל גידולו מן הארץ הוא. ומצאתי באגלי טל (בהגהות וחידושים על מלאכת דש) שכתב להסביר ע"פ המהר"ל דיש הבדל בין "אדמה" ובין "ארץ". כי "אדמה" נקראת אחר שנתלש קצת מן הארץ כמו עפר שנקרא עפר הארץ אף לאחר שנתלש. אבל "ארץ" לא נקרא רק כל הארץ ביחד וזה דוקא כשהוא מחובר. ועפ"ז כתב שלכן נסתפק הירושלמי רק לגבי ברכת המוציא דלשון הברכה הוא מן הארץ, ולא לגבי פירות האדמה.
למעשה, פסק מרן החזון איש לברך על גידולי עציץ שא"נ, המוציא ובורא פרי האדמה. וכמו שכתב הגר"ד לנדוי שליט"א, הובא בספר מעשה איש (ח"ב עמ' קיב), ששמע מפי מרן החזו"א זצ"ל דירק הגדל בעציץ שאינו נקוב ברכתו בורא פרי האדמה, ונטה בזה מדברי החיי אדם דדימה דבר זה לנידון הירושלמי לענין ברכת המוציא, ואמר (החזו"א) חילוק בזה, וכתב שם שאיננו זוכר אם החילוק היה בין לשון ארץ לאדמה [ויש לעיין (חולין קל"ט ב') מצא וכו' א"ל ואדמה וכו' וברש"י שם (ד"ה ואדמה), ודו"ק] או דברכת בורא פרי האדמה מתייחסת לסוג הפרי הגדל מאדמה [ונפקא מינה לגידולי מים שאין בהם אדמה], וכתב שם שכמדומה לו טפי שאמר כאופן הא'. עכת"ד. אמנם לפי מה שהבאנו לעיל מהאבן ציון בשם החזו"א משמע כפירוש השני. ובאמת עפ"י מה ששמעתי כמה וכמה פעמים מהרבנים זצ"ל ששאלו למרן אודות גידולי מים, וכך גם המובן מרשימות שרשם לעצמו להבחל"ח הרה"ג ר"מ פלס זצ"ל שהי' הרב במושב נתיבה הרי מרן זצוקלל"ה לא ראה הבדל בין גידולי מים לגידולי קרקע, ושניהם חשיבי כעציץ שאינו נקוב, ונראה שהן הן הדברים לשביעית ולברכה, ובגנזי אמו"ר מצאתי מכתב שכתב הרה"ג ר"ק כהנא זצ"ל וז"ל: "בזמנו שלח לי הרה"ג ר' שמעון אפרתי (שליט"א) זצ"ל קונטרס בענין גידולי מים, והערתי לו הערות בענין ובכללן גם בענין ברכה. ועפ"י הרשום אצלי מאז אענה כעת לכת"ר… והנה כל זה לא כתבתי אלא לפלפולא ולמעשה יש לנו הוראה ברורה ממרן בעל חזו"א זצ"ל לחשוב גידולי המים כדין גידולים בעציץ שא"נ ולברך עליהם ברכת הנהנין כעל גידולי קרקע וכן להפריש מהם המתנות כדין ולנהוג בהם דין כלאים". וא"כ מבואר דאף על גידולי מים, נמי מברכין בורא פרי האדמה, דדינם שוה לדין הירקות שגדלו בעציץ שאינו נקוב. וצ"ל מהטעם דברכת בורא פרי האדמה מתייחסת לסוג הפרי הגדל מהאדמה וכמבואר לעיל.
אלא דיש לדון, אם השינויים שנעשו בצורת "גידולי המים" חשיבי שינוי לענין ברכה, דלפנים היו מגדלים את הצמחים בתוך סלעים ואבנים, אולם כיום מגדלים כאשר השורשים מונחים באויר ומזלפים עליהם מים בתוספת חומרים אשר הצמח זקוק להם, (ובלשון המומחים – הראשון נקרא הידרופוניקס והשני – אירופוניקס), וראיתי למורנו הגר"ח קניבסקי שליט"א (בביאור ההלכה פ"ב ה"א מהל' תרומות ד"ה אוכל) שהביא דלדעת מרן זצוקלל"ה גידולי מים חשיב כעציץ שא"נ אלא שהוסיף ודן אם חשיב גידולי מים כגידולי אויר ופטור מתרו"מ או שמא חשיב המים כעפר לענין תרו"מ ואויר לא חשיב זריעה כלל. ונטה בסוף דבריו דהואיל ומכניס שם בגידולי המים חומרים נוספים "ואולי יש בהם מחלקי עפר" – ולכן חייב, ואילו כשאין שם עפר כלל אפשר אין ראיה שחייב בתרו"מ. ובהרמונא דמלכא, המומחים טוענים שגם בגידולי המים דאז – לא היו הסלעים בהם הונחו השתילים גורם להצמחה אלא אך ורק משכן להחזקת הצמח, ולכן נראה דאם מרן החזון-איש חייב תרומות ומעשרות בגידולי מים בעבר – הרי הוא הדין כאן. ואף אם נחלוק ונסבור דבהני מינים אינו חייב בתרו"מ כיון שאינו דרך זריעה וכמו שכתב מורנו הגרח"ק (בביאור ההלכה הנ"ל) לענין הגדלין באויר וז"ל "ואולי המים נחשבים ג"כ כעפר מדרבנן כיון שצומח עי"ז ולא דמי לגדלין באויר שאין זה זריעה כלל". מכל מקום לענין הברכה לא נראה דיש שינוי, שהרי לדעת מרן החזו"א הברכה נקבעת על המין וכמבואר לעיל – אם כן גידולים אלו גם חשובים כמין אדמה – וברכתם בורא פרי האדמה.
תבנא לדינא:
א. גמ' ערוכה בפסחים (דף לה ע"ב) שגידולי עציץ שא"נ יוצאים בהם יד"ח אכילת מצה וממרן הגרי"ש אלישיב (שליט"א) זצוק"ל שמעתי שהוא הדין למרור.
ב. החיי אדם פסק לברך על לחם מגידולי עציץ שא"נ, במ"מ. ועל ירקות שגדלו בעציץ שא"נ, שהכל. לדעת הקרן אורה והאגלי טל על לחם יש לברך במ"מ אולם על ירקות יש לברך בורא פרי האדמה.
ג. בשם מרן החזו"א זללה"ה נמסר לברך ברכת הנהנין כעל גידולי קרקע, (ונראה שהדברים אמורים גם לגבי ברכת המוציא וגם לגבי ברכת בורא פרי האדמה.) וכך גם זכינו לשמוע ממורנו הגר"ח קניבסקי שליט"א שגם בידו הוראה ברורה לברך ברכת בורא פרי האדמה על גידולי עציץ שא"נ, ומה שהירושלמי הסתפק זה רק לגבי לחם. ולכן אליבא דמרן החזו"א יש לברך בורא פרי האדמה על גידולים אלו, וכן מורה ובא רבינו הגרי"ש אלישיב (שליט"א) זצוק"ל.
ד. לדעת מרן החזו"א ה"ה לגבי גידולי מים, ונראה דכן הדין בגידולי מים ששורשיהם באויר ומזלפים עליהם מים.
