או"ח א' סימן ע"ה
בגדרי פיקוח נפש בשבת
אודות שאלתך מפני מה לא התיר רבינו מרן (שליט"א) זצוק"ל להשמיד עופות בש"ק, באותם מקומות שנתגלתה המחלה המסוכנת שנקראת שפעת העופות (אדר ס"ו). ואי משום דהחשש לסכנה הוא רחוק ולא התירו חילול שבת בכה"ג, הא קיי"ל דאין הולכין בפיקו"נ אחר הרוב.
ובריש הדברים, יש למחות כנגד פורצי גדר המבקשים לחלל ש"ק "מחמת פיקו"נ" אפילו כאשר הדבר רחוק מאד מפיקו"נ ומרגלא בפומייהו "דאין הולכין בפיקוח נפש אחר הרוב", ועתה נבאר את הדברים.
פסקינן – (יומא פד ע"ב) דאין הולכים בפיקו"נ אחר הרוב, אבל מצאנו לחבל ראשונים דס"ל דלא בכל מקום אין הולכין אחר רוב, שהרי פסק בשו"ע (סי' שכט סעיף ב) דאם נעקרה ממקומם קבוצה של י' בני אדם, אשר ט' מהם היו גוים, ורק א' הי' ישראל, ובשעת עקירתם פירש אחד מהם לחצר אחרת ונפלה עליו מפולת, אין מצילין אותו, דאמרינן כל דפריש מרובא פריש (עיין באה"ע סי' ד סל"ד מחלוקת המחבר והרמ"א).
ובגדרי הדברים, דנו בזה רבותינו האחרונים הנוב"י (יור"ד מה"ת סי' ר"י) והחתם סופר (יור"ד סי' שלו) ונידון שאלתם היה לגבי ניתוחי-מתים ללימוד דרכי רפואה – וכתב בזה הנוב"י (שם), וז"ל בנידון דידן אין כאן שום חולה הצריך לזה רק שרוצים ללמוד חכמה זו אולי יזדמן חולה שיהי' צריך לזה ודאי לא דחינן משום חשש קל זה שום איסור תורה או אפילו איסור דרבנן שאם אתה קורא לחששא זו ספק נפשות א"כ יהי' כל מלאכת הרפואות שחיקת ובישול סמנים והכנת כלי איזמל להקזה מותר בשבת שמא יזדמן היום או בלילה חולה שיהיה צריך לזה, ולחלק בין חששא לזמן קרוב לחששא לזמן רחוק קשה לחלק. עכ"ל. כלומר, הנוב"י קבע דכל ענין פיקו"נ – היינו דוקא כאשר החולה לפנינו.
והנה ראיתי פעם מובא מעשה בספר פאר הדור אודות תשובת מרן החזו"א לשאלה אם מותר שמכוניות כיבוי אש יסובבו בש"ק בכל רחבי העיר מחשש שמא יזדקקו להם, דע"י שהמכוניות יסתובבו הם יהיו זמינות יותר להגיע למקום הדליקה. ומובא שם שהחזו"א השיב לו שאע"פ שפיקו"נ דוחה שמירת שבת אין פיקוח נפש מתיר חילול ד', ודבר זה הרי הוא בבחינת עקירת השבת דתמיד "יחששו לפיקוח נפש" ויתירו את השבת בשופי והוי חילול ה'.
אף שאין למדים הלכה מסיפור מעשה הדברים עולים בקנה אחד עם דברי מרן זצלל"ה בספרו אהלות (סי' כב אות לב) שאין הבדל בין איכא או ליכא קמן אלא כל שמצוי הדבר בזמן שמתריעין עליו (אף שאין בשעה זו חולה קמן) משום חולי מהלכת הו"ל כאויבים שצרו בעיר הסמוכה לספר. ומיהו בשעת שלום לא חשבינן לי' פיקוח נפש אע"ג דשכיח בזמן מן הזמנים שיצטרכו לזה כמו שאין עושים כלי-זיין בשבת בשעת שלום דא"כ בטלת כל המצוות, אלא לא מקרי ספק פיקו"נ בדברים עתידים שבהוה אין להם כל זכר. ע"כ. נמצאת למד דדעתו של מרן החזו"א איננה שווה עם דברי רבותינו הנוב"י והחתם סופר שלדעתם ההיתר לחלל שבת לצורך פיקו"נ דווקא באיכא קמן, ובליכא קמן אין נחשב אפילו ספק פיקו"נ, ולדעת החזו"א יש להבחין אם הדבר מצוי בבחינת זמן שמתריעין עליו בין זמן שאין מתריעין עליו, וכל שמתריעין עליו אע"פ שליכא קמן מותר לחלל עליו את השבת אבל כאשר המצב של פיקו"נ איננו בבחינת "מצוי הדבר" או אז בהתרת חילול שבת יש משום ביטול שבת שהרי תמיד ניתן לטעון שיש לחוש לדבר שאינו מצוי. [אמנם במקום אחר הרחיב החזו"א וחילק בין איכא קמן וליכא קמן – בנוסף לענין של חילול ד'. אבל עיקר טעמו היה מביטול מצוות שבת וכמו שכתב באגרותיו (אגרת כ"ב) וז"ל: ובכלל צריך זהירות יתירה בהיתר פיקו"נ בדברים שאין הפיקו"נ לפנינו אלא בעתיד ואם באנו להפריז על המידה יפתחו כל החנויות בשבת בארצות הגולה בטענת הפסד כל הפרנסה ויבוא לפיקו"נ וצריך לשקול במאזני צדק ובכלל אם הנידון לביטול שבת הוי כחילול ה', ובחילול ה' יש דין של יהרג ולא יעבור. וגם זה צריך שיקול דעת. עכ"ל.
והנה לדעת מומחים אין חסרון בהמתנה עד מוצאי שב"ק גם אם לא יכנסו ללול ויעשו הסגר סביבו, ואין בירור עד כמה מועילה הקדמת הריגת העופות והאם יש בזה סרך פיקו"נ, ומשום כך דעת תורה של מרן רבינו עט"ר (שליט"א) זצוק"ל כי בכה"ג אסור לחלל ש"ק.
