או"ח א' סימן ע"ד
חילול שבת להצלת מומר
לבקשת אחד הארגונים העוסקים בהצלת נפשות בארה"ק נתבקשתי לענות אודות שאלה שכיחה של מתנדבים הרואים תאונה של רכבים שנסעו בשבת אם חייבים לחלל את השבת ולטפל בהם.
א. עלינו לשוב ולהזכיר שאנו מותרים וחייבים לחלל שבת לצורך פיקו"נ ולא לצורך חששות רחוקים כמו שרגיל בפיות בני אדם לטעון "שיש בזה ספק פיקוח נפש" – ולא היא.
נודע בשערי הלכה דברי רבותינו האחרונים הנודע ביהודה, החתם סופר והשאילת יעב"ץ, אודות ניתוחי מתים כדי ללמוד על מחלת הנפטר וע"י זה ימצאו תרופות המועילות למחלה ויהיה בזה משום הצלת נפשות. וחילק הנודע ביהודה בין חשש פיקוח נפש שאיתא קמן לבין פיקוח נפש שליתא קמן, אלא חשש עתידי שמא יהיה חולה כזה בעתיד שנוכל להצילו.
אמנם החזו"א חילק בין חשש קרוב לחשש רחוק (באהלות סימן כב ל"ב) "אם מצוי הדבר דבזמן שמתריעין עלה (אף שאין בשעה זו חולה קמן) משום חולי מהלכת הו"ל כאויבים שצרו בעיר הסמוך לספר וכו' ומיהו בשעת שלום לא חשבינן לי' פיקו"נ אע"ג דשכיח בזמן מן הזמנים שיצטרכו לזה וכו' דא"כ בטלת כל המצוות וכו' ובאמת שאין אנו בקיאים בעתידות ופעמים שמה שחשבונם להצלה מתהפך לרועץ והלכך אין דנים בשביל עתידות רחוקות".
ובאגרות (ר"ב) הוסיף החזו"א "בכלל צריך זהירות יתירה בהיתר פקו"נ בדברים שאין הפקו"נ לפנינו אלא בעתיד, ואם באנו להפריז על המידה, יפתחו כל החנויות בשבת בארצות הגולה בטענת הפסד הפרנסה ויבוא לפקו"נ, וצריך לשקול במאזני צדק, ובכלל אם הנדון לביטול השבת הוי כחילול השם, ובחילול השם יש דין יהרג ואל יעבור, וגם זה צריך שיקול הדעת".
למדנו מהאמור שאמנם אין הולכים בפקו"נ אחר הרוב אך יש גדר שצריך שחשש הפיקו"נ יהא חשש עכשווי – לדעת הנוב"י, ואילו לדעת מרן החזו"א החשש צריך להיות מבוסס שקול במאזני צדק.
ב. לעצם חילול שבת עבור מחלל שבת, הנה מבואר בגמ' (חולין ה). שמומר לחלל שבתות בפרהסיא הוי מומר לכל התורה. וכן פסק בטור (יו"ד סימן ב), וכן מביא להלכה בב"י (יו"ד סוף סימן קיט) בשם תשובות המיוחסות להרמב"ן.
אלא שדנו האחרונים בגדרי מחלל שבת בפרהסיא האם זה בדווקא כשהוא מחלל שבת במלאכות דאוריתא או גם בדרבנן. וכן האם דוקא צריך שהחילול שבת יהא בפני ציבור או מספיק בידיעת ציבור. ומה יהיה הדין באחד שמתבייש בפני גדולי ישראל. אמנם מחלל בפרהסיא הנוסע בש"ק ברה"ר לכאורה אין להסתפק בזה שהוי מומר.
וידוע מה שכתב בב"י שמומר לשבת חמור ממומר לע"ז. דמומר לע"ז שראוהו עובד עבודה זרה בעיר אחת, ואינו עובד עבודה זרה בעיר אחרת, אמרינן שבעיר פלונית רוח עועים נכנסה בו, ובעיר העכשווית חזקתו כשר, לעמות זאת במומר לשבת במקום אחר צריך ברור שחזר בתשובה למען החזירו לחזקתו אפילו אם הוא דר בעיר שלא ראינוהו מחלל שבת.
זאת ועוד, משנה מפורשת במסכת ע"ז ואילו מורידין ולא מעלין וכו' המוסרים והמומרים. א"כ ברור שמי שנכנס בגדר מומר אין להצילו וק"ו לא לחלל עליו שבת.
אך בחזו"א (יו"ד ב ס"ק טז) כתב וז"ל: "ונראה דאין מורידין אלא בזמן שהשגחתו ית' גלויה כמו בזמן שהיו ניסים מצוין ומשמש בת קול, וצדיקי הדור תחת השגחה פרטית הנראית לעין כל, והכופרים אז הוא בנליזות מיוחדות בהטיית היצר לתאוות והפקרות, ואז היה ביעור רשעים גדרו של עולם שהכל ידעו כי הדחת הדור מביא פורענויות לעולם ומביא דבר וחרב ורעב בעולם, אבל בזמן ההעלם שנכרתה האמונה מן דלת העם אין במעשה הורדה גדר הפרצה שיהיה בעיניהם כמעשה השחתה ואלמות ח"ו וכיון שכל עצמנו לתקן אין הדין נוהג בשעה שאין בו תיקון ועלינו להחזירם בעבותות אהבה ולהעמידם בקרן אורה במה שידנו מגעת".
עוד כתב החזו"א בסוף הסימן (ס"ק כח) בענין דעת הגאונים שמומר אינו זוקק ליבום וז"ל: "ועוד יש בזה תנאי שלא יהיה אנוס וכמש"כ הר"מ פ"ג מהלכות ממרים ה"ג דבניהם ותלמידיהם חשיבי כאנוסים וכתינוק שנשבה, ותינוק שנשבה מביא קרבן כדאמר ר"פ כלל גדול, ומצווים אנו להחיותו ואף לחלל עליו השבת בשביל הצלתו, ובהגה"מ פ"ו מהלכות דעות כתב דאין רשאין לשנאתו אלא אחר שאינו מקבל תוכחה ובסוף ספר אהבת חסד כתב בשם הגר"י מולין דמצוה לאהוב את הרשעים מה"ט והביא כן מתשובת מהר"מ לובלין כי אצלנו הוא קדם תוכחה שאין אנו יודעין להוכיח, ודיינינן להו כאנוסין ולכן אי אפשר לדון בזה לפטור היבום, וכן לענין שאר הלכות". עכת"ד החזו"א וממרן עט"ר שמעתי, אודות מה שהביא החזו"א בשם הגר"י מולין – שהלשון הנדפס בספר אהבת חסד הוא שאסור לשנאות הרשעים. עכת"ד ולכאורה יש לדון שיתכן ויש נפק"מ בדבר ודו"ק.
א"כ חידוש גדול חידש לנו מרן החזו"א שכל אחד ממחללי שבת הרי הוא בספק שהוא תינוק שנשבה – ולפי דעתו של החזו"א יהא מותר לחלל ש"ק גם עבור נוסעים שנסעו בש"ק רח"ל.
והנה ממרן (שליט"א) זצוק"ל שמעתי נקודה נוספת לדיון זה, גופא דעובדא היתה כשבאו בש"ק לקבוצת חיילים שומרי תומ"צ ואמרו להם שבמקום פלוני ישנה קבוצה מטיילים שחיללו שבת רח"ל ועתה בש"ק התקבלה התרעה – שהם בסכנה ואין חיילים אחרים קרובים למקום ולמעשה חיילים שומרי תומ"צ הוצרכו לחלל שבת עבור מחללי ש"ק, ואמר מרן (שליט"א) זצוק"ל שאם קרה כדבר זה שיש במקום הטיול בש"ק סכנה רח"ל מותר לשמור על המטיילים אם בתוך הקבוצה ישנם ילדים קטנים.[ולמותר לציין כי כל האמור הינו בדיעבד שהרי קודם לכן יש להרעיש ארץ ומלואה ולמנוע חילול שבת ה"י].
