או"ח א' סימן נ"ח
בענין מיץ ענבים מפוסטר
לרוב השיטות יין מבושל חשיב יין לקידוש ולברכה (כן פסק המחבר באו"ח סי' רב, וכך היא דעת רוב הראשונים למעט שיטת הרמב"ם), ועל פי זה היה צריך לקבוע שאם יין מבושל חשיב יין הרי הוא הדין מיץ ענבים. ולכן גם מיץ ענבים מפוסטר צריך להיות דינו כיין מפוסטר שכשר לקידוש.
אלא שמצאנו בהלכות יין מושג נוסף "אירופי" או "אירובי". הבית יוסף (ריש סי' ר"ב) הביא שעל אירופי – אירובי מברכים שהכל. הב"י אינו מסביר מהו אותו אירופי – גם תיאורו של האירופי הנמצא בברכי יוסף איננו מובן לבני זמננו, הברכ"י רק מציין שזה מיץ ענבים שנקפא, אולם הברכ"י מציין לנו "מראה מקום" לכנסת הגדולה שכתב בתשובה "אם נתן עפר למתק מברך שהכל". ובהבנת הדברים המובאים בקצרה בכנסת הגדולה נדמה שכדאי להתבונן בדברי הכנה"ג בספרו בעי–חיי (ס' קע – קע"א) שם מתואר ייצור האירובי – כמיץ שהיו מניחים בו חומר נגד תסיסה ואח"כ בישלו את המיץ וזה הפך לדבש, כלומר רֶכז או ריבה מעין דבש. (אגב, ראיתי שכתב אחד מחכמי ספרד שזה היה ממש רכז שכדי לשתותו הוסיפו מים על הדבש).
לכאורה יש כמין סתירה בדברי בעל הכנסת הגדולה כי בספרו כנסת הגדולה (בסימן א') כתב שברכתו שהכל, ואילו בבעי חיי הוא כותב שיש איסור שימוש ביין אם גוי עשה את האירובי. ומשמעות הדברים שגם במצב של דבש – אסור שהגוי יעבוד באירובי. אולם להבנת הדבר יש להסביר מפני מה השתמשו ב"אירופי", הכנה"ג מסביר כי מלכות הישמעאל לא נתנה לעשות יין והיה רב מורה הוראה שהתיר לסחוט ענבים בשבת ומיד להשתמש במיץ לקידוש, וכמובן הפוסקים יצאו כנגדו שהרי אסור לסחוט ענבים בשבת. כתוצאה מכך היו אנשים שהסתכנו וסחטו ענבים לפני שבת לצורך קידוש, אבל הציבור חשש ממוראה של מלכות ועשו חרם שלא להכין יין או מיץ כדי שלא תוכל המלכות להרע ליהודים, ואז נאלצו להשתמש באירובי שאותו המלכות כנראה לא אסרה. כאמור הכנה"ג אומר שברכתו שהכל – ולא בפה"ג. אולם למרות שברכתו שהכל, הכנה"ג אוסר אירובי אם גוי עובד במיץ אפילו לאחר ששמו עפר לבן על המיץ ולא הסכים לאותם שביקשו לטעון שהמיץ אינו נאסר עפ"י תשובה של רב האי גאון (ע"ש), לכן מציין הוא לתשובת הר"ן המחדש שגם אם אין זה עיקר איסורו של מגע נכרי – הרי רבנן אסרו אף זאת (תשובות הר"ן סי' ח). אמנם גם הר"ן מציין שכך הוא המנהג "בארץ הזו" להתיר לנכרי לעבוד, ומשום כך בתחילת דבריו חתר הר"ן למצוא היתר שאין נכרי אוסר במגעו, אך הר"ן מסיים ואומר שאפילו שמשקה זו – הינו דבש ולא יין, וברכתו שהכל מכל מקום מגע גוי אסור בו. וזו גם שיטתו של הכנה"ג שאף שברכתו שהכל מגע גוי אסור בו.
מכל זה אנו למדים כי אין היין והמיץ המפוסטרים קשורים ל"אירובי". שהרי האירובי יצא מהיות מיץ והוא כולל בתוכו עפר לבן והוא מבושל והופך לריבה, כמו רכז יין. ועיין בתשובות שבט הלוי (ח"ז) שעמד על ההבדל בין האירובי לבין מיץ ענבים.
ודאתינא להכא, נותר לנו לדון אם מיץ ענבים מפוסטר שאין בו כוח להתססה יהא כשר לקידוש. וכמו שחילק הרשב"ם בסוגי' בב"ב, בטעם ההבדל בין יין מגיתו שכשר לקידוש לבין יין קוסס (קוססות – יין רע רשב"ם) שאינו ראוי להיות שיכר שאינו יכול לתסוס. אבל מסתבר שמיץ ענבים מפוסטר אין לו העדר כח תסיסה באופן מוחלט ואם נחשוף את המיץ לאויר יש חיידקים באויר שיתחילו תהליך התססה (תהליך התססה זה איננו הטוב ביותר אבל הוא מתקיים) כלומר הפיסטור אינו תהליך בלתי הפיך. אלא הפיסטור מונע שיתחיל תהליך התססה בבקבוק סגור. ואין הבדל בין מיץ ענבים מפוסטר ליין. בנוסף לכך יש לציין כי יש מרבותינו הראשונים (המאירי והריטב"א) שמבארים שהתלות בין קידוש וניסוך זה לגבי יין גרוע אבל יין טוב שאינו יכול להיפך לשיכר כאשר אין זה גריעותא, ברכתו בפה"ג ולכן גם יין מבושל ברכתו בפה"ג אף שאינו תוסס כי לא השתנה לגריעותא. ומסתבר שה"ה מיץ שלא תסס. יתירה מזו, מרן הגרשז"א כתב כי דבר שבתחילתו ראוי לבפה"ג (כי הוא יכול להגיע לידי שיכר) גם אם בסופו אינו יכול לתסוס אין זה מפקיע ממנו את הדין של בורא פרי הגפן. ולכן לדעת מרן הגרי"ש אלישיב מעיקר הדין מיץ ענבים מפוסטר ברכתו בורא פרי הגפן וראוי לקידוש. [אמנם מרן (שליט"א) זצוק"ל לכתחילה בעשותו קידוש מוסיף שליש יין למיץ ענבים].
יש לציין כי בשלב מסוים החלו ביקבים תעשייתיים להשתמש בתהליך יצור הייצור של מיץ ענבים בחומר שנקרא ביסולפיט שהוא מונע תסיסה, יתירה מזו כיום משתמשים בחומר זה אפילו בשלב מוקדם בכרם בעת בצירת ענבים (כאשר רוצים תסיסה מבוקרת שופכים בשעת הבצירה ביסולפיט למיכלים). אבל עיקר השימוש בחומר הוא ביקב. הסדר בתעשית היין הוא שבשלב הראשון של עשיית המיץ שופכים כמות גדולה של ביסופוליט כדי למנוע תסיסה, כאשר גומרים לעבוד עם מיץ הענבים, לפני הביקבוק, מעבירים את מיץ הענבים למכונה הסוחפת אליה את הרוב המוחלט מהביסולפיט שהיה במיץ ומשאירה כמות מסוימת.
יצויין כי יש מורי הוראה בזמנינו שרצו לפסוק כי כאשר יש ביסולפיט בכמות גדולה בתוך המיץ (בשלבים של ייצור המיץ) אי אפשר להפריש תרו"מ כי המיץ אינו ראוי לשתיה. אם זכיתי להבין כראוי את מו"ר מרן הגרי"ש אלישיב הרי הואיל ובתהליך עשיית המיץ ניתן להוציא את הביסולפיט כמעט עד תומו – [וזהו תהליך עשיית המיץ] אין הדבר מונע הפרשת תרו"מ אפילו בשלב של תערובת הביסולפיט במיץ. [יש מקום לדמות את הדבר למה שהביא בשו"ת דברי מלכיאל לגבי איסור חמץ בדבר שלא ניתן להאכל כפי שהוא אלא בדילול מסוים], מאותה סברא גם אין חסרון למיץ ענבים מפוסטר שיש בו ביסולפיט שיוכלו לברך עליו קידוש. (אגב, יש מומחים שטוענים שהכמות של הביסולפיט המושארת במיץ – היא קטנה ואם יחשף המיץ לאויר הוא יתחיל לתסוס כמו מיץ בלי ביסולפיט). ולכן מעיקר הדין גם על מיץ ענבים תעשיתי – ניתן לברך בפה"ג וכך גם שמעתי ממרן הגרי"ש אלישיב (שליט"א) זצוק"ל.
