או"ח א סימן נ"ו

או"ח א' סימן נ"ו

יין מפוסטר

בזמנו פירסם מרן (שליט"א) זצוק"ל תשובה בה קבע כי יין מפוסטר אינו חשיב כיין מבושל להתיר מגע גוי או מומר. (המדובר בפיסטור במערכת סגורה). בנושא זה אף התפרסמה תשובה של מרן הגרש"ז אויערבך זצוק"ל במנחת שלמה (סי' כה) – ונדמה שברוב הדברים נמצאו שני נביאים מתנבאים כאחד יעויי"ש.

סמוך לפירסום נתפרסמו כמה "השגות" על תשובתו של מרן (שליט"א) זצוק"ל ונצטוינו לפרסם את התגובה דלהלן.

בהוראת מרן, התשובה דלהלן – פורסמה תחת שם הכותב, אולם היא איננה רק תשובה בעל פה של מרן אלא עיקרה, עד להגהותיה, ממרן (שליט"א) זצוק"ל באה.

א. בידיעון נתיבות הכשרות מס' 3 (אלול תשנ"ב) התפרסמה תשובתו של מרן הגרי"ש אלישיב (שליט"א) זצוק"ל בדבר יין מפוסטר, (תשובה זו אף התפרסמה בקובץ תשובות למרן ח"א סי' עו) ומסקנתו דיין מפוסטר חשוב כיין רגיל ונאסר במגע נכרי. על דברי מרן (שליט"א) זצוק"ל, התפרסמו מספר מאמרים. אחד המשיגים אף טרח ופרסם שני מאמרים בנושא. על המאמר הראשון אין להרחיב את  היריעה מכיון שבעל הדין הודה כי פירסם את דבריו בטרם ראה את תשובת מרן (שליט"א) זצוק"ל. באותו מאמר הוא תולה עצמו בפסקו של הגר"מ פינשטיין זצוק"ל ועיקרו דלהחשיב יין כמבושל סגי לחממו לשישים מעלות צלזיוס ולכן תמה המשיג, "למה היתרו של הגר"מ פיינשטיין זצ"ל לא יהא תקף גם בארץ ישראל", עכת"ד. והמעיין אף מקופיא, יראה שאין בתשובת הגר"מ פינשטיין זצוק"ל ראי' לנידון דידן, דגופא דעובדא בשו"ת אגרות משה היא באדם החושש שמא תגע המשרתת ביין שלו, ונפשו בשאלתו לאיזה חום צריך לבשל את היין, ועל כך נסבה תשובת הגרמ"פ זצוק"ל, אבל אין בתשובה התיחסות לפיסטור, ובפרט לא לפיסטור שהפך למנהג מדינה בתעשיית היין. יתירה מזאת, בהמשך התשובה כותב האגרות משה על "פעקטעריס  [בתי חרושת] שמבשלין יין… שנחסר יותר מעשירית" הרי דבנידון זה ודאי חשיב כמבושל ולא על פיסטור כזה אנו דנים, שהרי הדיון בנידון דידן הוא פיסטור במערכת סגורה שאין היין מתמעט ממידתו.

לאחר מכן כאשר ראה המשיג את תשובת רבינו (שליט"א) זצוק"ל, שב ופירסם תגובה שניה.

על מנת למנוע מכשול מאותם שיבואו מחמת השגה זו להקל במגע עכו"ם ביין מפוסטר מצאנו לנכון להעמיד דברים על דיוקם.

למותר לציין כי הדברים עיקרם ממה שמענו ממרן (שליט"א) זצוק"ל בנידון זה.

ב.  לשון המשיג, "נעלמה מהמשיב שיטת הגאון רבינו עקיבא איגר והפרישה המבדילים בין יין שלנו שנגע בו גוי לבין יינם של נכרים. נמצינו למדים מדבריו הברורים של הגרעק"א שגם לשיטת הרא"ש אין האיסור משום בנותיהן חל אלא על סתם יינם של גויים ועליו כתב הטעם דיין מבושל שהתירו משום דלא שכיח, לכן אין לגזור עליו משום בנותיהן, אבל ממגע עכו"ם ביין שלנו אין עליו כל זיקה לאיסור בנותיהן אלא החשש מניסוך, כל שהוא מבושל שאין מנסכין אותו אין עליו כל איסור של י"נ לכולי עלמא" עכ"ד.

אכן ראה המשיג ראי' אחת ולא ראה את אשר לפניו  – דאיפכא הוא.

בראשית עלינו להקדים מ"ש הרא"ש, הגמ' (ע"ז ל' ע"א) ת"ר יין מבושל של עובדי כוכבים אסורים וכו' אמר רבא יין מזוג יש בו משום יין נסך יין מבושל אין בו משום יין נסך". כלומר מסקנת הגמ' שיין מבושל אין בו משום יין נסך. ובפי' ר"ח "יין מבושל אין בו משום יין נסך פי' אם נגע בו עובד כוכבים אין אומרים כי נסכו". ובתוס' (שם ד"ה יין) כתבו "יין מבושל אין בו משום יין נסך כן הלכה ומותר במגע עובד כוכבים מדשתו ליה שמואל ואבלט", על זה כתב הרא"ש (שם אות יג) "והדבר תמוה כיון שגזרו על יינן משום בנותיהן וזו משום שהרתיחו לא שייכא הך גזירה. ואי משום דלאו בר ניסוך, הלא יין מזוג נמי לאו בר ניסוך הוא [וכוונתו דיין מזוג עכו"ם לא מנסכו, כמ"ש הב"ח יו"ד קכג, ובכל זאת גזרו ביה] ואפשר לפי שהמבושל אינו מצוי כל כך ומילתא דלא שכיחא לא גזרו ביה [ומזוג מצוי וגזרו ביה]" עכ"ל הרא"ש.

וע"ז תמה רעק"א (שו"ע יו"ד קכג על ט"ז סק"ג) ז"ל "ובעיקר קושית הרא"ש לא זכיתי להבין דמנ"ל להרא"ש דמגע עכו"ם הי' משום בנותיהן, הא בפשוטו במגע ל"ש בנותיהן". הרי דיין מבושל שעליו דיבר הרא"ש היינו ביין ישראל שנגע בו עכו"ם וע"ז הקשה רעק"א מה שהקשה.

זאת ועוד הלא לדעת הרא"ש כל הפסול למזבח לניסוך, עכו"ם לא מנסכי. ולכן תמה הרא"ש למה לא גזרו ביין מבושל "אי משום דלאו בר ניסוך הוא הלא יין מזוג נמי לאו בר ניסוך הוא", והרי בזה לית מאן דפליג דגוי אוסר ביין מזוג במגעו (עי' רמ"א סי' קכ"ג סעי' ח' "מי הבוסר אסורים במגע עכו"ם, יין עכו"ם כ"ז שיש בו טעם יין אסור") ולכן לדעת הרא"ש אלמלא ההבדל בין יין מזוג ליין מבושל, שיין מבושל לא שכיח ויין מזוג שכיח, מגע עכו"ם ביין ישראל מבושל היה אוסרו כדין יין מזוג.

 ג. והנה שיעור הבישול לגבי יי"נ שונה משיעור הבישול לגבי שאר מילי וגם לגבי ניסוך ע"ג מזבח, שהרי שיעור הבישול לגבי יי"נ הוא משהרתיח ע"ג האש ויתמעט ממדתו כמ"ש הש"ך (בסי' קכג סק"ז), אע"ג דבכל מקום שיעור בישול פחות מזה. עי' או"ח (סי' שיח) בב"י שם "כל שהיד סולדת" בו מקרי רותח". ואם חממו יותר עד שתהי' הקדירה רותחת ממש פטור כיון שכבר היה היד סולדת (עולת שבת סי' שי"ח סקי"ב).

ובעיון בדברי הראשונים נראה דבישול זה של היין שמגע עכו"ם לא יאסור אותו, חייב שיהיה בו שינוי טעם, וכמו שכתב המאירי (ע"ז כ"ט) "לא הוזכר בגמ' מאימתי נקרא מבושל לענין זה, וכתבו הגאונים שמכיון שהעלה רתיחה וכו' וסוף הדברים בענין זה לדעתי כל שהוא מבושל ע"י שנשתנה טעמו מכמות שהיה מחמת בשולו או ריחו או צבעו שכל שנשתנה בטל חנו. ואין חיבת נסוך עליו". וכ"כ הרשב"א (במשמה"ב בית חמישי שער שלישי) "יין מבושל שאמרו שאין בו משום יי"נ מפני שנשתנה שמו וטעמו קצת". ובתשו' הרשב"א (סי' תתי"ג) "אבל המבושל שנשתנה שמו והכל קורין אותו יין מבושל לא גזרו עליו" ולעומת זאת לענין ניסוך ע"ג המזבח כ' המאירי בב"ב (דף צ"ז) "ולענין ניסוך כל שנתבשל באש אע"פ שלא נשתנה טעמו או בשמש ונשתנה טעמו פסול". וכ"ה ברמב"ם (פ"ו מאיסו"מ ה"ט) והמבושל באש או בשמש עד שנשתנה טעמו, (כצ"ל וכ"ה בד"א). מבואר מכ"ז דחז"ל לא הוציאו יין מבושל מכלל איסור מגע עכו"ם אלא כשנתבשל היין בכדי שיתמעט ממדתו ושנשתנה טעמו, אף שלגבי שאר מילי מיקרי בישול אף בפחות מזה, ולכן לגבי ניסוך למזבח פסול בבישול שלא נשתנה טעמו אבל לגבי יין נסך כל עוד שלא הגיע לשיעור בישול שנשתנה טעמו, אכתי לא בטל חינו וחיבת ניסוך עליו וזה ברור דשינוי הטעם עליו דברו הראשונים תלוי באנשים מן הישוב, ואין הדבר תלוי בקביעת חכמי ומומחי היקבים, ואם אין שינוי נרגש – אין כאן שינוי טעם ודלא כמו שכתב המשיג, ועיין שלטי גבורים פ"ב דע"ז (בדפי הרי"ף י ע"א) בשם הריא"ז "אבל היין המבושל שלנו אם נגע בהם עכו"ם מותר אפילו בשתיה, נראה בעיני ששיעור וכו' המבושל הוא כל שאין שותין אותו כיין".

ומכאן דיין מפוסטר אפילו אם יחשב מבושל לגבי ניסוך למזבח – כל שלא נשתנה טעמו חשיב יין לגבי מגע עכו"ם.

ד. והנה הגרעק"א ז"ל הקשה שם קושיא נוספת על הרא"ש "מנ"ל להרא"ש ז"ל דילמא דרך עכו"ם לנסך יין מזוג" כלומר הרעק"א תמהה על קושיות הרא"ש שהקשה למה חילקו ביין בין מזוג למבושל הרי את שניהם אין מנסכין לע"ז, מנא ליה לרא"ש שיין מזוג אין מנסכים אולי מזוג הגויים מנסכים ולכן נאסר במגע ומבושל הגויים לא מנסכים ולכן אינו נאסר. ולכן אוסר עכו"ם במגעו יין מזוג אעפ"י שהוא פסול לגבי מזבח ואילו יין מבושל אין גויים מנסכים משום שאינו יין. והנה פשוט וברור שיין מבושל שלא בטל טעמו ולא בטל חינו, חיבת ניסוך עליו והרי הוא כיין רגיל, ועכו"ם ודאי מנסכי יין כזה לע"ז (שהרי אפילו אם יש תורת בישול ליין לגבי פסול למזבח – הרי אין נפק"מ לכך לגבי ניסוך עכו"ם בפרט אליבא דרעק"א שס"ל דגם מה שפסול ממש למזבח – לא הוי מום לעכו"ם) וממילא אוסר עכו"ם את היין במגעו.

ה. והנה דעת הרשב"א בתוה"ב (בית ה שער א) שגר תושב שקיבל עליו שלא לעבוד ע"ז אינו עושה י"נ לאסור בהנאה, וכמו"כ גוי שמל לשם גירות ולא טבל, הואיל וכבר קיבל עליו שלא לעבוד ע"ז דינו כגר תושב ואינם אוסרים במגעם אלא בשתיה, וכ"פ המחבר (בסי' קכ"ד). אמנם הרא"ש פליג עליה ולדידיה אף בשתיה אינם אוסרים במגעם. וצ"ל להרא"ש שיש הבדל בין גר תושב שמל אף שמל ולא טבל, לבין גוי עובד ע"ז הנוגע ביין שאינו ראוי לנסוך, לכן יין מזוג – דלדעת הרא"ש לא מנסכי גויים, אפילו הכי אוסר במגעו. ומשום האי טעמא תמה הרא"ש למה יין מבושל של ישראל אין גוי אוסר במגעו ואי משום דלא מנסכי הלוא גם יין מזוג לא מנסכי וע"כ דשאני יין מבושל דלא שכיח משא"כ יין מזוג דשכיח.

ו. והמשיג נתלה בדברי הפרישה כאילו ביין של ישראל אין איסור במגע גוי משום חתנות. ולא היא, הפרישה ביאר דעת הרא"ש דאף ביין שלנו אפילו מבושל הוי ליה לאסור לשתות בצוותא חדא עם נכרי דאם יושב עם הגוי בצוותא חדא ושותה עמו יש לגזור משום חתנות וע"ז תירץ הרא"ש דין מבושל לא שכיח, אבל לא סגי בזה להתיר מגעו שהרי חז"ל אסרו מגע עכו"ם אע"ג דלא שיכחי, לכן הוסיף הטור וכתב משום דיין מבושל אינו ראוי לנסך, מ"מ בע"כ שכיח שיגעו, שמשום דלא שכיחי הוא דאל"כ חוזר וניעור קו' הרא"ש מ"ש מיין מזוג דגוי אוסר במגע אף שאינו ראוי לנסך ועכו"ם לא מנסכי לע"ז לשיטת הרא"ש וע"כ דשאני מזוג דשכיח.

ז. שוב כ' המשיג "גם אילולא הטעמים הברורים הנ"ל להיתר לא ייתכן למחוק על יסוד סברא בלבד הלכה מפורשת בתלמוד, דאם נבוא לשנות את ההלכה המפורשת לפי שינוי שיטת הייצור מי יודע לאן נגיע בשטחים אחרים כגון בסירכות של ריאות". אכן לפי כל הני קדמאי הנ"ל מעולם לא הוציאו חז"ל מכלל גזירת מגע עכו"ם ביין, אלא יין מבושל שנשתנה טעמו או ריחו. גם בימי חז"ל בישול שלא שינה טעם היין, נאסר במגע עכו"ם, וכמ"ש המאירי "כל שחבת יין עליו נאסר במגע נכרי". ולכן הבא להוציא יין מפוסטר מכלל יין הנאסר במגע נכרי הוא המשנה את ההלכה וכמוש"נ.