או"ח א סימן נ"ה

או"ח א' סימן נ"ה

עוד בעניין הנ"ל

א. פירסום שני המאמרים הנ"ל בגליון הליכות שדה (162) גררו תגובות רבות. כבר מילתי אמורה – שמטרת המאמר שכתבנו לא היתה להודיע ברבים את הוראת מרן הגרי"ש אלישיב (שליט"א) זצוק"ל, הואיל ומזה כמה שנים ובכמה הזדמנויות שונות הורה מרן (שליט"א) זצוק"ל לשואליו שלא להשתמש בבצרת מכנית הנהוגה ע"י גוי או מחלל שבת ובפרט כאשר השופך את תכולת הבצרת הוא גוי או מי שאינו שומר תורה ומצוות. כך השיב מרן (שליט"א) זצוק"ל אחרי שהתבונן בכל תהליך הבצירה לאנשי יקב כרמל מזרחי שבאו ביחד עם הרה"ג אי"ש ינובסקי שליט"א. מרן (שליט"א) זצוק"ל שב והורה כן כאשר באנו עם בעלים של בצרות מכניות (אנשי אגודת ישובי פא"י בהנהלת הר"ר יעקב רוט הי"ו) שביקשו לברר חוו"ד מרן (שליט"א) זצוק"ל אודות הבצרות החדשות שבהם נאסף הבציר למיכלים פנימיים – והיו שביקשו לטעון שבזה שהבצרת אוספת כמות קטנה יותר של ענבים אין בה שאלה הלכתית – ושוב השיב מרן (שליט"א) זצוק"ל שלדעתו גם בכהאי גוונא יש להקפיד שהבצירה ובעיקר השפיכה תיעשה על ידי שומר תומ"צ. ולכן לדעת מרן הגרי"ש אלישיב (שליט"א) זצוק"ל אי אפשר לייצר יין שיהא כשר למהדרין כאשר הבצירה נעשית בבצרת מכנית ע"י גוי ובעיקר כאשר השפיכה נעשית על ידי גוי. אגב להוראה זו של מרן (שליט"א) זצוק"ל – הצטרפו למיטב ידיעתנו רוב מוחלט של בתי הדינים וועדי הכשרות בארה"ק העוסקים ביצור יין למהדרין שהודיעו כי כך היא הוראתם הכשרותית [ראה בחוברת כשרות בטאון תקופתי לעניני כשרות – גליון 12, ניסן תשס"ט, בהשגחת הבד"צ של העד"ח בעמ' 9 בשם "הרב האחראי על כשרות המפעלים" שבבצרת מכנית "קיימת בעיה חמורה, הבצירה המיכנית מתבצעת על ידי מכונה המנערת את הגפנים בחוזקה… באופן בצירה שכזה מתרסקים חלקים גדולים מהאשכולות והמיץ זב אל תוך המשטח, מכיון שכך המשגיחים מטעמנו דואגים שהבצירה תתבצע בידי שומר תורה ומצוות, לאחר מכן כשהמשטח מלא המשגיח מעביר אותו אל הטרקטור והוא גם ששופכו אל תוך המשאית"] ולכן לא היתה לנו ברירה אלא לפרסם ברבים – כי יין שנעשה בחו"ל בבצירה מכנית על ידי גוי אינו עומד בקרטריון זה.

המאמר שפירסמנו הי', בשיפולי גלימא דמרן (שליט"א) זצוק"ל לנסות לבאר טעמיו בהלכה זו – וגם אם לא זכיתי לבאר טעם ההוראה – נותרה ההוראה למעשה שכן הורה מרן (שליט"א) זצוק"ל למעשה.

ב. לגופם של דברים, ביארנו כי לפי דעת הט"ז בשיטת הראב"ד (קכה סק"ט) ודאי שאי אפשר להשתמש בבצרת מכנית – ליין מהדרין, ומסתמא לפי הט"ז בדעת הראב"ד היין אסור אף בדיעבד, אולם מכיון שיש חולקים על הראב"ד אין היין נאסר בדיעבד.

והדברים הללו פשוטים וברורים – הרי הט"ז בסיום דבריו מביא את הנפק"מ בין הרמב"ן לראב"ד, ואחת מהן  היא שלפי דעת הראב"ד אין לתת לגוי להוליך ענבים בסלים שאינם נקובים לשופכם לכלי אחר גם אם אינו גת. (וכ"ז כתב הט"ז בדברו על ענבים לפני המשכה שיש בהם גם מיץ בכמות קטנה, אותה כמות שהט"ז מכנה אותה "שאינו מתכוין באותה שפיכה לשפיכת היין אלא לשפיכת הענבים" – ומבוארים הדברים בחזו"א – סי' נ סק"ב – שמכיון שמדובר בכמות קטנה חשיב שאין כוונתו לשפיכת היין) – ומשום כך לפי הט"ז שסובר ש"ראוי לנו לאחוז חומרת כל הפירושים וכן משמע דעת הטור" – הרי ברור שבצרת מכנית שתכולתה נשפכת למשאית יש למנוע שתהליך זה יבוצע ע"י גוי או ע"י יהודי שאינו תומ"צ.

אולם יתירה מזו כתב הט"ז שבכמות מרובה של מיץ אפילו לפני המשכה אסור, ובלשונו של הט"ז "דאילו הי' מתכוין לאותו יין היה ראוי לגזור" – (וכבר ביאר החזו"א, שמתכוין ואינו מתכוין בדברי הט"ז תליא בכמות) ומשום כך בבצרת מכנית שיש בה כמות מרובה של מיץ לדעת הראב"ד אם נשפך ע"י גוי הרי היין יאסר.

ואי אפשר לומר שהט"ז אוסר דווקא בגת שהרי כתב מפורש בטעם הראב"ד שאף בכלי אחר אסור (לכתחילה), והוא הדין אם הי' יין מרובה שאז יש לאסור אפילו בדיעבד, הרי דלאו דווקא גת אלא גם בכלי אחר אסור בדיעבד ופשוט הוא.

וגם לפי המהלך השני שבט"ז "וכן הי' ראוי לאסור אפילו לא הי' מתכוין לשפיכת יין כגון שהי' שם יין גמור נמשך במקום מיוחד". וכבר כתבנו לעיל כי עיקר חששו של מרן (שליט"א) זצוק"ל הי' מחמת שהי' יין צלול יוצא מהגונדלה (מיכל הבצירה) בטרם יתחילו הענבים לעבור מהגונדלה למשאית – ולכאורה יין זה הוא יין גמור.

והנה המשיגים – טענו, שגם אם יש בתחילה יין צלול כל שהוא חוזר ומתערב ה"ז אינו יין, – ותמכו דבריהם בדברי שו"ת הרדב"ז (ח"ד, אלף רנ"ה), אולם גם אם יתקבלו דבריהם בעקרון ענין המשכה הרי לפענ"ד בגזירת הט"ז לאסור בדיעבד מדובר גם ביין שחוזר ומתערבב. שהרי דברי הט"ז בדרדורין וסלים שאינם גדולים (רש"י ע"ז לב, נט) ואינם נקובים ואם הי' בהם מקום שבו היה נסחט כמות שאין דעתו עלי' (שהרי הט"ז מדבר כמות קטנה) והיא עומדת במקום נפרד בתוך הסל ואח"ז  נשפך הכל ביחד לגת, נאסר, ושם ודאי בסלין ודרדורין דעתו לשוב ולשפוך את הכל ביחד לגת, ואעפ"כ אומר הט"ז שאם בסל הי' יין שעמד במקום נפרד ה"ז נאסר בדיעבד (מכל גזירה) א"כ קו"ח שכשהי' מיץ צלול שנשפך ע"י גוי גם אם שב ונתערב יש לאוסרו ודו"ק.

ודאתינא להכא, יצויין כי השתא (תשס"ט) – שאלתי למרן (שליט"א) זצוק"ל אם מותר לפרסם כי בדיעבד היין שנעשה בחו"ל מותר בשימוש, והשיב שמכיון שלכתחילה אסור לעשות כן, כל עוד שיש בנמצא יין אחר – אין להשתמש ביין זה.

לא הבנתי דברי המשיגים – שתמהו על החלוקה בין מעשה הבצרת לבין מעשה השפיכה – שהרי הדבר פשוט וברור שכל גזירת הט"ז היא רק אחרי הבציר במעבר לכלי אחר (אפילו לפני הגת) וכל זה בגלל הגזירה אבל במקום שאין מדובר בנוזל (במיץ) שהרי מדובר בבציר של ענבים ולא של יין ואז גם לדעת הט"ז בשיטת הראב"ד אין מקום לגזירות, הן אותם שהן גזירות לכתחילה והן אותם שהן גזירות בדיעבד, ופשוט הוא.

[אולם מחובתנו לציין כי השתא שאלנו, בהתאם למ"ש בקובץ תשובות (ח"ג קיז) אם מותר לנו לפרסם שאם תיעשה הבצירה ע"י גוי והמשגיח או עובד יר"ש יהא השופך מהבצרת או מהגונדלה – הדבר יהא ראוי אפילו למהדרין, והבנתי ממרן (שליט"א) זצוק"ל שאף שצידד כן – מעיקר הדין הרי לכתחילה ראוי הי' שגם הבציר יעשה ע"י שומר תומ"צ].

ולכן פשוט הוא שלפי המהלך הראשון שבט"ז אסור היין אף בדיעבד, ואף לפי המהלך השני יש מקום לדון שאף בדיעבד היין אסור בשתיה.