או"ח א סימן נ"ד

או"ח א סימן נ"ד

עוד בעניין הנ"ל

הגיעונו כמה וכמה שאלות ותגובות אודות הבצירה המכנית, ואף שהוראת מרן (שליט"א) זצוק"ל נמסרה על ידי שומעיה בזמנו קודם שבא מעשה לידו כמו שציינו שהמכון עסק בנושא סמוך לשנת השמיטה תשמ"ח, ועוד קודם לכן התפרסם הנושא אצלנו בידיעון המכון (חוברת 33) בסיון תשמ"ד, ושם אף ציטטנו מחוברת פסח של ועד הכשרות שע"י העדה החרדית (עמ' י) ששם נאמר: "ורבותינו הבד"צ לא התירו לעת עתה להשתמש בבציר מעין זה ביקבים שבהשגחתנו", ובהמשך בעקבות הקשר עם הרב ינובסקי דווח בידיעונים אודות הדיון בנושא. יצויין כי לפני כמה שנים כאשר נשאלה השאלה אודות הבצרות החדשות העלה ידידינו הרה"ג ר"מ טבאל שליט"א – על הכתב את עיקרי הדברים ששמענו ממרן אודות הבצרת המכנית, ואנו מביאים את הדברים כפי שנכתבו לפני כמה שנים. הקורא יראה כי כוונתנו בדיון לפני מרן היתה לבדוק אפשרות שיש שינוי בין הבצרת הישנה לבצרת  החדשה שמא יהיה מותר שתיעשה הבצירה והשפיכה על ידי חילוני, ומרן (שליט"א) זצוק"ל לא הסכים. והנה עיקרי הדברים כפי שנכתבו בזמנם.

שאלנו למרן (שליט"א) זצוק"ל הואיל וכעת עומדת על הפרק שאלת שימוש בבצרת קטנה שתכיל רק כמות של 600 ק"ג בלבד, [רוצים שבצרת זו תהא תחליף לבצרת הקודמת שהיה בה כמויות גדולות של ענבים ומשום כך נוצר מצב בו יש כמות גדולה של יין שנסחט מהענבים] ולכן אנו שואלים אולי מרן (שליט"א) זצוק"ל אסר שנהג גוי או מחלל שבת ישפכו את הענבים דווקא בבצרת הישנה שבה נשפך היין ויש חשש המשכה ע"י גוי ומחלל שבת, ואולי בבצרת הקטנה יהיה פחות יין ולא יחשב כהמשכה.

מרן (שליט"א) זצוק"ל לא הסכים לחילוק זה שיש הבדל בין בצרת גדולה לקטנה ובין מעט יין להרבה.

כמו"כ הוצע שישימו מחסום קטן ביציאת היין כך שלא יהיה מצב בו יוצא היין נפרד בלא הענבים. גם לדבר זה חשש מרן ולא הסכים לזה. [כנראה מפני שלא יוכלו לעקוב על כך].

הוצע לבצע את השפיכה ע"י גרמא – ומרן לא הסכים לזה.

הוצע לייצר מנגנון הפעלה נוסף כך שנהג הבצרת לא יכול לשפוך את הענבים בלא הפעלת המשגיח שנמצא במקום אחר, או לחילופין שהמשגיח יהיה נוכח בשדה ורק כאשר הבצרת נמצאת ליד המשאית יפעיל המשגיח את המנגנון. ומרן (שליט"א) זצוק"ל לא קיבל את הרעיון הזה ע"כ תורף הדברים כפי שנכתבו בזמנו.

ומכיון שזו הוראת מרן (שליט"א) זצוק"ל להמנע משימוש בבצרת ברור שכל ירא וחרד לדבר ד' יחוש לכך.

והנה ביארנו לעיל דעיקר חומרת הדבר היא לפי הט"ז, שלדעתו נראים הדברים ששפיכה בבצרת מכנית ע"י גוי אוסרת אף בדיעבד.

על כך העירו שתי הערות,

אין יין בשפיכה – היו שטענו כי אין מיץ במיכלים. לנו נדמה שאסור להסיט את הויכוח לענין שניתן לברר בקלות. כל העוסקים בענין שדברנו איתם, הן אותם שעוסקים בבציר "בבצרת גדולה", והן אותם שמודעים לפעולת הבצרת שבוצרת למיכל עצמי ("בצרת קטנה") מודים שיש כמות גדולה של מיץ. באחד המאמרים שהתפרסמו בעבר נכתב שיש שלושים אחוז מיץ, וגם הסבורים כי הכמות מועטה מדברים על 10% מיץ במיכל, והממעטים מאד סבורים שיש לפחות 7% מיץ. הדבר גם מסתבר, כי קיים הפרש גדול בין בציר אשכולות (ידני) לבציר מכני שמהותו הוא קטיף ע"י חבטות (שהענבים מקבלים), והדבר מביא שכמעט אין ענב שלם [ופ"א כשדנתי לפני רבינו (שליט"א) זצוק"ל בענין ועלתה השאלה המצאותית של כמות המיץ, הי' ביטוי שאם אכן קוטפים "ענבים העשויים מברזל" מסתמא אין מיץ] ולכן יש כמות גדולה של מיץ. ואם אכן הט"ז מתיר בדיעבד מחמת שאין דעתו על היין "מכיון שהיין מועט" (ראה לשון החזו"א סי' נ סק"ב) ודאי שאי אפשר לדמות זאת לכמות של המיץ בבציר מכני.

המשכה בלא כוונה – עלינו לציין כי אנו רגילים להסביר "שלא בכוונה" בשלש אפשרויות א. אין כוונה כי יש לעושה טעות במציאות ב. אין כוונה כי הדבר נעשה בלא משים ג. אין כוונה כי העושה בכלל לא רצה את התוצאה. בהלכות יין נסך אנו מוצאים את המונח של ב"לא כוונה", כאפשרות הראשונה, "שלא ידע שהוא יין" (שו"ע קכה סעיף א'), אמנם יש צד להגדיר "שלא בכוונה" שלא התכוון לדבר והדבר נעשה בלא משים כמו שדן החזו"א (בסי' נ שם, באפשרות ההסבר השניה להיתר בדיעבד לפי הט"ז) "או דחשיב כמו שלא בכוונה אע"ג דלא דמי לשאר שלא בכוונה דהתם סבור שהוא שכרא או שלא ידע שישפך אבל הכא ידע שהיין נשפך אלא שאין לבו על זה (ומסתבר שאין לבו כוונתו כמ"ש קודם שהיין מועט ולא כהיום שיש כמות גדולה), מ"מ מקרי שלא בכוונה".

אמנם לענ"ד יתכן שגם לפי הצד הזה הרי בנידון דידן נקרא בכוונה, כי אכן כוונתו על המיץ ואם המיץ נשפך צלול וכוונתו על המיץ אין לך המשכה גדולה מזו. אלא שיתכן ודבר זה נקרא שאינו רוצה את התוצאה (אולי זה נכלל במה שכתב בשו"ת הרדב"ז עושה המשכה ומבטלה) אבל יתכן וכשיש בפועל המשכה במיץ שדעתו עליו אי אפשר לומר שאין זו המשכה בגלל שאינו רוצה כעת את התוצאה. אבל כאמור גם אם נדמה נידונינו למ"ש החזו"א הרי החזו"א לא הי' ברור לו שדבר זה נחשב שלא בכוונה והוא הוסיף צד נוסף שיתכן ואין דעתו על המשכה במקרה שיש כמות מועטה. לפי צד זה הרי בכמות מרובה חשיב המשכה ונאסר בדיעבד.

והשי"ת יזכנו לעשות רצונו.