אבן העזר סימן ק"צ
באשה שאמר לה בעלה אל תתיחדי עם רופא
כבוד ידידי הרה"ג…
שלו' וברכה,
בדברמה שנסתפקת באשה שהלכה ליבדק אצל רופא וקודם שהלכה הזהירה בעלה שלא תסגור את הדלת משום איסור יחוד, ולמעשה נסגרה הדלת ושהתה עם הרופא בחדר סגור. אם יש לחוש שתיאסר לבעלה מדין קינוי וסתירה.
הנה קי"ל כר' יהושע במשנה ריש סוטה ד"מקנא לה ע"פ שנים ומשקה ע"פ שנים", אלא דבגמ' אמרינן "אמר ר' חנינא מסורא, לא לימא איניש לאיתתיה בזה"ז לא תיסתרי עם פלוני, דלמא קי"ל כרבי יוסי ב"ר יהודה דאמר קינוי על פי עצמו, ומיסתתרא, וליכא האידנא מי סוטה למיבדקה, וקאסר לה עילויה איסורא דלעולם". וכן כתב הרמב"ם (סופכ"ד מאישות) "אמר לה בינו לבינה אל תסתרי עם איש פלוני וראה אותה שנסתרה עמו ושהתה כדי טומאה הרי זו אסורה עליו בזה"ז שאין שם מי שוטה (סוטה) וחייב להוציא ויתן כתובה", וכן הובא להלכה בטוש"ע (סי' קטו), וכמו"כ בהל' סוטה (סי' קעח) כתב הטור בשם הסמ"ג והשו"ע (וברמ"א שם) "לא יאמר אדם לאשתו בזה"ז אל תסתתרי עם פלוני דשמא הלכה כר' יוסי דאמר קינא לה בינה לבין עצמו שלא בפני עדים הוי קינוי". [ומה דקשה דהרמב"ם פסק כר' יהושע דדוקא בפני ב' עדים חשיב קינוי, ואיך כתב דגם בינו לבינה נאסרת עליו, כתבו האחרונים (ח"מ וב"ש סי' קטו) דדוקא לענין השקאה בעינן ב' עדים אולם לענין לאוסרה יש לחוש לשיטת ריבר"י]. ובב"י (סי' קעח) הביא מדברי הרשב"א בתשו' (ח"א סי' תקנז) דכתב "קרוב אני בעיני לומר דמי שאמר לאשתו לא תסתתרי עם איש פלוני בלא עדים ונסתרה בעיניו בלא עדים, אע"פ שמדין תורה אינה מתגרשת מ"מ מצוה לגרשה". הרי דלהרמב"ם וכן נראה בטור והשו"ע כשקינא לה בינו לבינה אסורה מדינא ולהרשב"א ממצוה.
עוד נראה מדבריהם דגם הסתירה לא צריך שתהיה בפני שנים וסגי במה שרואה הבעל בעצמו [וכן כתב הערוך השולחן סי' קעח]. ועי' ברמב"ם שכתב (שם) "ואם הודת שנסתרה אחר שהתרה בה תצא בלא כתובה", הרי מבואר לכאו' דגם כשהיא מודה בלי שהבעל ראה בעצמו נאסרת. עכ"פ כפי המבואר כאן יש לכאו' לדון בנד"ד כשאמר לה שלא תסתר עם הרופא, דהוה כקינוי ואפי' שהיה בינו לבינה נאסרת לבעלה.
אלא דמצינו בפ"ת (שם סקט"ו) דהביא מתשו' בית דוד לרבי דוד טעביל (סי' כה) דדן באחד ששהה עם אשתו ואח אשתו בחדר אחד שהיו שם פועלים עושים מלאכתם, והיה צריך לצאת וקודם צאתו הזהיר את אשתו והאח שלא תשאר האשה לבד עם הפועלים, וכשחזר ראה שהאח יצא מן החדר והאשה נשארה לבד עם הפועלים, "ומאז השמים בינו לבינה והאשה כמעט נפלה למשכב ר"ל, מהו דינא דהך איתתא". והאריך שם לחפש היתר לאשה זו.
ובתחילת דבריו הביא שם מה שכתב הרמב"ם סוף הל' סוטה "אין ראוי לקפוץ ולקנות בפני עדים תחילה אלא בינו לבינה בנחת ובדרך טהרה ואזהרה כדי להדריכה בדרך ישרה ולהסיר המכשול". וכתב שם הכס"מ דמקור דברי הר"מ הוא מר' חנינא מסורא "ואע"ג דלפום דינא לא קי"ל אלא כר' יהושע דפליג על רבי אליעזר ואמר מקנא לה ע"פ שנים ומשקה ע"פ שנים, למד משם רבינו מדברי ר' חנינא לדידן שלא יקפוץ לקנאת לה בפני עדים תחילה". והקשה עליו מדברי הר"מ שהבאנו בהל' אישות דפסק להדיא שגם בקינא לה בינו לבינה נאסרת. [ועי' בהג' רעק"א שהביא שהקשו כן בבאר שבע סי' כז ובתשו' מהרי"ט ח"ב אה"ע סי' א].
וכתב הבית דוד (וכעי"ז המהרי"ט שם) דודאי סובר הרמב"ם כר"י ברב"י כדכתב בהל' אישות וכמבואר בשו"ע, אלא דכונת הרמב"ם לומר שלא יקפוץ ויקנא לה אלא "בדרך טהרה ואזהרה כדי להדריכה", והיינו דמשו"כ אינה נאסרת עליו דאין זה בדרך ובלשון של קינוי.
וא"כ לפ"ז גם בנד"ד הרי כל מה שהזהירה שלא לסגור את הדלת כשנכנסת לרופא זה רק משום שנתכוון להזהירה מאיסור יחוד [ובפרט אם אמר לה במפורש שלא תסגור כדי שלא תבוא לידי איסור יחוד], וא"כ אין לחשוש משום קינוי.
ולמעשה, מצאתי ברשימותי ששאלה כזו נשאל רבינו רבינו הגריש"א זצוק"ל, ופסק שהאשה מותרת לבעלה, ונלענ"ד דטעמו מהא דכתבנו לעיל.
