הבא: סימן קפ"א כפית גט והרחקות <<
אבן העזר סימן ק"פ
בענין דברי המהרש"ם אודות ביטול שליח הגט
במקרה שאשת איש נשאת ר"ל לאחר (בטעות או בזנות) – יש שרצו להמציא פתרון לבנים – הממזרים, על ידי שהבעל הראשון יתן לה גט ויבטל שלא בפני השליח, שהדין הוא שהפקיעו רבנן הקידושין (כמבואר בגיטין דף לא, הדבר הינו במחלוקת תנאים אולם יש אופנים שבהם יתכן שהכל מודים) וממילא האשה לא היתה מעולם אשת הראשון ואין הבנים ממזרים.
והמבקשים לעשות כן – תולים עצמם באילן גדול ה"ה המהרש"ם זצוק"ל בשו"ת (ח"א סי' ט). ומכיון שמרן רבינו זצוק"ל ואתו עמו רוב מוחלט של גדולי ישראל בדורו, ולמעלה בקודש בדור הקודם, סברו כי חלילה מלעשות כן, נבוא בקצרה.
המהרש"ם מדבר באשה שאמרו מת בעלה והתירוה להנשא ונשאת לאחר ונולד בן, ואח"כ התברר שבעלה הראשון חי דהדין שתצא מזה ומזה, וחיפש דרך להתיר הבן לבוא בקהל (מפני ש"יש חשש גדול שבאם יהיה דינו כממזר ימסרוהו לבית ילדי גויים לגדלו וימירו דתו, או האשה תאבד עצמה לדעת עם הילד" עיי"ש).
ותוכ"ד כותב המהרש"ם ש"אם היה כת"ר מתיעץ עמי וכו', הייתי ממציא עצה ותושיה להלכה ולא למעשה". והעצה היא כאמור עפ"י המבואר בגיטין דאם שלח הבעל גט וביטלו שלא בפני השליח דלרשב"ג אינו יכול לבטלו, ומסיק שם דכל דמקדש אדעתא דרבנן קא מקדש ואפקעינהו רבנן לקידושין. ובתוס' (ד"ה ואפקעינהו) הקשו דא"כ יחפה על בת אחותו שזנתה ע"י שישלח לה גט ויבטלו שלא בפני השליח ויפקעו הקידושין. ותי' ר"י דכיון דכדין מחפה אין לחוש. וא"כ לפי זה אפשר להתיר הבן ע"י שהבעל הראשון ישלח גט ע"י שליח ויבטלנו שלא בפניו (בפני ע"א עי"ש בתוס' לב ע"ב ד"ה ור"נ) ויפקעו הקידושין. ובהמשך דבריו מוסיף המהרש"ם דאף להתי' השני בתוס' דהיכא דידעינן דלכך מתכוון לא מפקיעים הקידושין "דלתקנה עשו חכמים ולא לתקלה שמתוך כך יהיו בנות ישראל פרוצות בעריות", הרי בנד"ד שנשאת עפ"י הוראת ב"ד אין לחוש לכך. וכבר האריכו לדון בדבריו גדולי הדורות ובספרי השו"ת, ועי' מנח"ש (סי' עו) שהאריך להביא את "הפקפוקים על הצעתו של הגאון מהרש"ם ז"ל". ובשו"ת קובץ תשובות (ח"ג סי' קצד) מובא מ"ש רבינו זצוק"ל כנגד עצה זו. והנני לחוק עלי ספר דברים ששמעתי בע"פ (בחודש טבת תשנ"ג) מרבינו אודות הצעתו של המהרש"ם.
בריש דבריו אמר רבינו דא"א לעשות מעשה עפ"י המהרש"ם דהרי המהרש"ם מעולם לא התיר הלכה למעשה לבטל גט ע"מ להתיר ממזרים.
ולי העני בדעת נדמה שכונת רבינו דהגם שהמהרש"ם כותב דאם היו פונים אליו בזמן "הייתי ממציא עצה ותושי'", ואף סיים דבריו "אולם בנד"ד שכבר נעשו מעשי הגירושין אין חכמה ואין עצה ותושי'", בכל אופן הא גופא שלא נעשה מעשה, וכמש"כ המהרש"ם "להלכה ולא למעשה" – סבר רבינו דבדרכי ההוראה אי אפשר ללמוד מדברי המהרש"ם לנהוג כך לדינא.
אולם עיקר הטעם שלא רצה רבינו לנהוג לדינא עפ"י הצעת המהרש"ם היא כפי שאמר ש"עיקר דברי המהרש"ם תמוהים", וביאר דעתו דהרי מה שהפקיעו חז"ל את הקידושין למפרע אין זה אלא כשהבעל עשה מעשה שלא כדין וכנגד דעת חז"ל, דשלח גט, וביטלו כדי שלא תהא מגורשת, וביטול זה שלא בפניו הוא שלא כהוגן והתנהגותו זו עלולה להביא למכשול שהאשה תינשא ע"י הגט, וע"כ הפקיעו חכמים הקידושין. אבל בנד"ד דכל הגט וביטולו באו כאשר לפנינו ממזר והמטרה להכשיר את הממזר, ושליחות הגט וביטולו נעשה בהוראת ב"ד כדי להתיר הממזר, לא מצאנו בכגון דא הפקעת קידושין, וכמבואר דרק במקרה שעשה מעשה כנגד ב"ד הפקיעו רבנן הקידושין.
