הבא: סימן קפ"ז מכתב בענין חרם דר"ת <<
אבן העזר סימן קפ"ו
בענין חרם דר"ת
א. כתב ר"ת בספר הישר (ח"ו סו"ס קמ) "ועוד גזרתי בכנופייא של שוק טראווייש באלה חמורה ובגזירה חמורה שלא יקרא שום בר ישראל ערעור על שום גט אחר נתינתו, ואם לא ניתן בפניו אל יאמר אילו ניתן בפני כך וכך הייתי מערער על הגט או על העדים או על שאר דברים, על כל אלה גזרנו וחתמנו באלה ובשמתא". והובא גם במרדכי סוף גיטין. ובשו"ע (סי' קנד סעי' כב) כתב "צריך להטיל חרם על כל העומדים בשעת נתינת הגט שלא להוציא לעז על הגט". והוסיף הרמ"א "ומזכירין שר"ת גזר בכנופיא עם תלמידיו על מי שמוציא לעז על הגט הניתן".
ומשמעות הדברים שאפי' אם לא היה במקום שנעשה הגט, אינו יכול לומר אילו הייתי במקום הגט, היתי מערער על כשרותו.
והנה במרדכי כתוב דבא מעשה לפני ר"ת שיצא קול פסול על גט והצריך ר"ת לתקן גט שני מפני הלעז. ולמד מזה הרמ"א למעשה שבא לפניו דיש פעמים שאין חרם דר"ת, וכמעשה שהביא (סי' נה) שנתנו גט בעיר ללא רב העיר וכשנודע לו מנתינת הגט קרא תיגר על שלושה דברים, ומשו"כ הוחרם אותו רב עיר ע"י בי"ד של א' מגדולי הדור. וכמה מגדולי הדור עמדו לימינו שאינו בכלל עובר על חרם דר"ת. הראשון הוא המהרי"ם פאדווה שדבריו מובאים בשו"ת הרמ"א דסובר שלא היתה כונת ר"ת למנוע מת"ח הדר בעיר לומר שגט שסודר שלא בפניו אינו כשר, וכל החרם אינו אלא על אותם שהיו בשעת נתינת הגט "ואחרי הנתינה מוציאין לעז בלי דברים ברורים". ובהמשך (סי' נו) מובאים דבריהם של "חכמי וינציא" דלדעתם כאשר ניתן גט שלא בפניו יש חרם על מי שהיה אומר אילו הייתי שם הייתי מערער, אבל כאשר מוצא פסול מה בגט ומשו"כ מערער אינו בכלל החרם דר"ת. ובדרך נוספת כתב במהרי"ק (שורש לז) שחרם דר"ת הינו כנגד הוצאת לעז במלתא דלא פסיקא אבל ת"ח שרואה פסול בגט "פשיטא ופשיטא דבזה לא דיבר ר"ת". ובשו"ת ר"ב אשכנזי (סי' טו) הביא שהחרם הוא שלא יוציאו לעז – ר"ל שקר, ולא אסרו לומר אמת למנוע איסור ע"ש.
והאריכו בזה האחרונים ובכללם בנחלת שבעה (נוסח ודיני הגט סי' מה) וסיכם דבריו שם (אות סב) וכתב בזה"ל "פשוט וברור דעת ר"ת דלא כיוון להחרים מי שהולך לתומו וירא את ד' וחרד על דברו ורואה איזה פסול בגט ויהיה לבו נוקפו עליו, שישתוק ויתן לפיו מחסום, ויהיה האמת עם אותו חולק או לא, מ"מ איהו דידיה עביד ומציע דבריו מאיזה טעם נראה לו לפסול אף אם לא יהיה האמת אתו ויצא לאור דינו שהגט כשר מ"מ מעתה לא יהיה לבו נוקפו דאין חכמה ואין עצה". הרי דמי שודאי לו שהגט פסול יכול וצריך להציע דבריו ואין לו לחשוש מחרם דר"ת, אלא שכשיוכרע הדבר שלא כדבריו, או אז אם ימשיך ויערער נלכד בחרם. והוסיף הנחלת שבעה וכתב שאפי' כשמסופק על פסלותו של הגט רשאי לומר דבריו, אלא שיזהר שלא יאמר שודאי פסול, ועוד עליו להיזהר כמו שכתב בברכת המים (על סדר הגט סעי' מג) שלא יוציא קול רק שישאל מהגדולים. –וכתבנו הדברים, להוציא מלבם של טועים, שכאשר ניתן גט שלא כדין, ובאים ומעירים על כך – זועקים הם כי המעירים נלכדים בחרם דר"ת.
ב. אמנם ודאי יש להיזהר ח"ו שלא להילכד בחרם דר"ת, ולהלן נביא ב' מקרים בהם מרן רבינו זצוק"ל מציין כשרות הגט, בראשון חתומים מגדולי ישראל על אזהרת החרם, ובמכתבו של מרן רבינו דן רק אודות כשרות הגט ולא מוזכר בו ענין החרם, רק אפשר דהצטרף אף בזה לכתוב לעיל. ואילו במכתב השני (סי' קפו) חתום מרן רבינו אודות חרם דר"ת.
מעשה היה בשנת תשנ"ד באחד מבני הרבנים אשר באה"ק שנשתדך עם גרושה שנתגרשה בב"ד פלוני בשנת תשנ"ב, ולאחמ"כ קיבל מכתב "אנונימי" בלא חתימה שכתוב בו שהמגרש עשה פעולות לפסול הגט, ואחת מהם שהקדיש ידיו לשמים, וצירף שולח המכתב צילום הנוסח של ההקדש והתנאים שהטיל בהקדשו וחתמו על כתב זה ג' אנשים שמאשרים שאמר כן בפניהם, אמנם החתימות היו מחוקות, אבל נכתב במכתב שאם תתחתן הגרושה יבוא כותב המכתב לב"ד ויציג בפניהם את הכתב הנ"ל, והרבה תלמידי חכמים גדולי תורה עסקו בנידון זה וחוו דעתם, (חלק מהדברים נדפסו בכמה קבצים וספרי שו"ת ואכמ"ל) ולאחר שהסיקו שהגט כשר, פרסמו גדולי ישראל את הדברים דלהלן.
בעזה"י
היות כי בא לפנינו עובדא חמורה, באחד שגירש את אשתו בירושלים – כדת משה וישראל, והאשה מרת… נתארסה לאחר וקבעה זמן הנישואין, ובא כתב שהקדיש המגרש ידיו לשמים לפני כתיבת הגט ושעשה זה לפני עדים. ולמנוע מבת ישראל להיות לאיש.
הנה אחרי שראינו נוסח המכתב וההקדשה שלו, נו"נ בהלכה, בצירוף גדולי תלמידי חכמים שבאה"ק – ובאנו למסקנא שאין הקדשה זו חלה כלל וכלל, ואין לה שום תוקף ע"פ תוה"ק, ונייר הגט וכו' נקנה לו עכ"פ, והיא בחזקת גרושה כהלכה – וגם אם יבואו עדים ע"ז אין להם תוקף כלל, וחלילה לשום בי"ד בישראל לא באה"ק ולא בחו"ל שיזדקק עוד לטענותיו של המגרש – ואם יוציא לעז על הגט הוא נלכד בחרם החמור של ר"ת וכמבואר בשו"ע אה"ע סוס"י קנ"ד.
יום ב' כ"ג ניסן תשנ"ד לפ"ק
שמואל הלוי ואזנר ניסים קרליץ
גם אני מצטרף שההקדשה של המגרש אינה כלום והאשה מותרת להנשא.
שלמה זלמן אויערבאך
מנחם מנדל הכהן שפרן
ועל מכתב זה הוסיף מרן רבינו זצוק"ל כדלהלן.
בס"ד, אור לכ"ד ניסן תשנ"ד
בדבר כשרות הגט, שהבעל בזדון לבו הקדיש ידיו לשמים כדי לפסול את הגט, ולהשאירה עגונה כל ימי חייה.
אחרי העיון במה שהעלו בזה הרבנים הגדולים שליט"א אשר נקטו בכחא דהיתרא להוציאה מכבלי העיגון, להתיר את מרת…. תחי' להתנסבא לכל גבר דיתיצביין ואכן יש מקום להכשיר את הגט.
על כן, הנני גם אני מצטרף להנ"ל
יוסף שלו' אלישיב