הבא: סימן קס"ח דין אשה שאמרה טמאה אני אם מותרת לבעלה <<
אבן העזר סימן קס"ז
גדר "אימוץ" ילדים ואם אפשר לחזור בזה
במענה למכתבו, אבוא בקצרה לכתוב דעת מרן רבינו הגריש"א זצוק"ל אודות ילד שנמסר לאימוץ והוריו גילו את מקומו – ומקום משפחת המאמצים, והם חוזרים מהסכמתם ומבקשים לגדל את הילד, ופנו לבית דין לחייב את ההורים המאמצים להשיב את הילד (יצויין כי עפ"י חוק אינם יכולים לחזור בהם).
הנה ענין האימוץ כפי שהוא מקובל כיום אין לו בית אב בהלכה, ובפשטות עקרון הדבר הוא שהמאמץ הרי הוא בבחינת מגדל יתום בתוך ביתו, וכמבואר במגילה (יג ע"א) שכל המגדל יתום ויתומה בתוך ביתו מעלה עליו הכתוב כאילו ילדו, וכמו שלמדו חז"ל מהפסוק (שמות ב, י) "ויגדל הילד ותבאהו לבת פרעה ויהי לה לבן", וכן מצאנו בדברי הימים (א, ד יח) "ואלה בני בתיה בת פרעה", ו"ירד" המוזכר שם הוא "משה", וכן הוא בסנהדרין ושם כתב המהרש"א דשם הילד על שם המגדלו. ופשוט דכל זה כאשר הוריו אינם יכולים או רוצים לגדלו, אבל ברור שאין מסירת ההורים את ילדם לאימוץ חשיב כמכר שאין לו השב, ולכן פשוט הוא שאין אנו אומרים שויתרו ההורים על ילדם, ואם ההורים מבקשים לגדלו הרי יש להשיבו אליהם, ואין למאמצים שום מוחזקות. אלא שבמידה והביאו תעצומותיהם לפני בית דין, הרי בית הדין צריך לדון בענין אחד – האם אכן טובת הילד המאומץ שיהא גדל אצל המאמצים ולא אצל הוריו.
ובעבר היו מקרים של דין ודברים אודות חזרה מאימוץ, ואכן כל הנידון לדעת מרן רבינו זצוק"ל היה אודות טובת הילד שזה קובע מקום גידולו – שהרי דעתו היתה שאכן יכולים ההורים להודיע שכוונתם לחזור מהאימוץ, ואז עליהם להביא תעצומותיהם לפני בית דין, ובית דין צריך לקבוע את אשר לפניהם. (עכשיו ראיתי מ"ש בשם הגר"א גנחובסקי זצ"ל בישורון (כרך כט עמ' שצג) אודות נידון דידן להוכיח מהא דבת פרעה יעו"ש).
והנני להוסיף – אם זכיתי להבין דעת קודשו של רבינו בנידון, הרי מכיון שלדעתו אימוץ אין בו תוקף הלכתי, אין בית הדין דן בטובת הילדים בהתאם למבואר בסימן פב בין איש לגרושתו, אלא כל שיכולים ההורים לגדלו כראוי אין אפשרות למונעם, כי אף אם הסכימו למוסרו לאימוץ אין הסכמתם מחייבתם לוותר על גידול הילד.
[והנה הגר"א גולדשמידט זצוק"ל כתב בפס"ד בתשי"ח (נד' בספר שורת הדין עמ' תעה) נוסח להתחייבות הורים המאמצים שפוטר את הקנינים הממוניים והמסדיר את הקשר בין המאומץ למשפחתו, ואכן בשטר זה מחוייבים ההורים המאמצים להגיע לדיון עפ"י כל דרישה מבית הדין, ומסתמא בכה"ג היה ב"ד פוסק שצריכים להשיב הילד לבית הוריו אולם לא ברור כיצד ב"ד היו מבצעים כן למעשה אם הוצא צו אימוץ].