הבא: סימן קס"ו בדין החזקת ילדים <<
אבן העזר סימן קס"ה
אם מועיל מחילה על חיוב עונה
נשאל רבינו זצוק"ל מאחד שרצה לבקש מאשתו שתמחל על עונתה אם ראוי לעשות כן.
והנני להעתיק מה ששמעתי מרבינו כפי הרשום אצלי. אמר שמחילה אינה מועלת שהרי צערא דגופא איכא. ואמר ש"פרישה" יש לה מקום (התבטא שהרי מרע"ה פרש מאשתו, ועוד אמר שכמדומה המהרי"ל דיסקין התנה עם אשתו השני' בכך). וע"כ, כאשר משוכנע שהאשה אינה זקוקה לכך, ניתן לנהוג בפרישה.
וביאור הדברים נראה דהנה פליגי ר"מ ור"י בכתובות (דף נו ע"א) ובקידושין (דף יט ע"ב) במקדש את האשה ע"מ שאין לו עליה שאר כסות ועונה דלר"מ תנאו קיים ולר"י רק בדבר שבממון. ופי' רש"י דבדבר שבממון והיינו שאר וכסות "דניתן למחילה הוי תנאי קיים אבל עונה דצערא דגופא הוא לא אתיהיב למחילה". וכן פסקו הרמב"ם (פ"ו מאישות ה"י) והטור והשו"ע (סי' לח סעי' ה) כר' יהודה שעל שאר וכסות יכול להתנות "אבל אם התנה שלא יתחייב בעונה תנאו בטל וחייב בה". ועי' דרכ"מ שהביא דעת המרדכי בפרק השוכר את הפועלים דאף בעונה תנאו קיים דאשה יכולה למחול על עונתה. ובמל"מ (שם) האריך בבירור השיטות עי"ש.
הרי דלהלכה לא מועיל להתנות על עונה, וכמבואר דאינה יכולה למחול על צערה דגופא. וכנראה עפ"ז אמר רבינו שמחילה זו אינה מועלת.
אלא דכתב השו"ע (סי' עו סעי' ה) "יש לאשה לעכב על בעלה שלא יצא לסחורה אלא למקום קרוב שלא ימנע מעונתה, ולא יצא אלא ברשותה". והוא מהגמ' בכתובות (דף סא ע"ב). ומבואר דברשות האשה יכול לבטל עונה והיינו דיכולה למחול. וכבר הקשה כן במל"מ (שם) וכתב ד"לא מדין מחילה נגעו בה אלא שכל זמן שהיא אינה תובעת מותר לו לימנע מעונתה מאחר שנתנה לו רשות, אבל אם חזרה ותבעה פשיטא דמחוייב בעונתה". משא"כ במתנה בשעת קידושין שמוחלת בכלל על חיוב עונה שלה.
וכנראה עפ"י סברא זו אמר רבינו דאכן כאשר משוכנע שאשתו אינה זקוקה לזה ומסכימה לרצונו להתנהג בפרישות שיכול לנהוג כך.