"הבא: סימן קס"ג כמה הוראות בענין "מוכת עץ <<
אבן העזר סימן קס"ב
בדבר כלה שנאנסה בצעירותה אם מחויבים לגלות לחתן
בדבר בתולה שנאנסה ונשתדכה, כבר כתבנו דלדעת מרן רבינו – גם אם לדעת הרמב"ם אין זה מקח טעות, הרי מחוייבת לגלות למשודך דבר זה משום הא דכתב הרמב"ם (פי"ח ממכירה) ד"אסור לרמות את בנ"א, הי' יודע שיש בממכרו מום מודיע ללקוח". ודלא כאלו שאמרו דהיות והחתן לא יכיר בזה לעולם א"צ לגלות לו. וגם חשש רבינו דחיים כל חייהם באיסור בלא כתובה דהרי כנסה בחזקת בתולה ונמצאת בעולה אין לה כתובה והמאתים שכ' לה בטעות היה והויא הכתובה פסולה.
אלא דבאה השאלה באחר שיודע על מקרה כזה אם מחוייב לספר לחתן (ובאופן דאיכא לברורי).
בתשו' שכ' מרן זצוק"ל להגר"י גרוסמן זצ"ל (קובץ תשובות ח"א סי' קנט) כתב בסוף התשו' "ואחרי בינותי בספרים דברי העין יצחק (ח"א אה"ע סי' סז)", שהעלה "דמשום האיסור שהם חיים בלי קידושין ודאי אין כ"כ חשש, אך איכא איסור דרבנן בודאי, משום דהא כנסה בחזקת בתולה ונמצאת בעולה אין לה כתובה והרי האיסור לשהות עם אשתו בלי כתובה ובעילתו בעילת זנות, ואף דאינו אלא איסור דרבנן צריכים להודיעו ולהפרישו מאיסור שוגג דרבנן עי"ש באריכות". ונראים הדברים שרבינו העתיק העין יצחק וכך דעתו שמחוייב כל היודע דבר כזה לגלות לחתן.
אמנם פעם א' היה מקרה שאחד ידע על כלה שנאנסה בצעירותה, והיה מאד קשה בעיניו ללכת ולספר הדבר לחתן, ובא לפני רבינו, ובסופו של דבר הורה לו רבינו דאין מחוייב לספר.
וחשבתי לבאר הדבר בשני אופנים, האחד, דהעין יצחק האריך (שם מענף ג ואילך) בדבר חובת ההפרשה מאיסור דרבנן בשוגג ואף האריך להביא דברי הנתה"מ המפורסמים (סי' רלד סק"ג) דבמוכר איסור דרבנן ואכלו הקונה אין צריך להחזיר המוכר הדמים הואיל ואיסור דרבנן בשוגג אין צריך שום כפרה וכאילו לא עבר. והעין יצחק פליג עליו וביאר דאף בשוגג דרבנן צריך כפרה. וכתב בסיום דבריו "נחזור לעינינינו דהנה מה דשוגג דרבנן צריך כפרה בודאי החיוב להודיע לחברו ולהפרישו מאיסור", אמנם הוסיף "ואף אם נימא דא"צ כפרה עם כל זה מחוייב להודיע לחבירו". ונדמה דעיקר טעמא של העין יצחק משום דס"ל דבאיסור דרבנן בשוגג בעי כפרה (עיין משנ"ב סי' שלד סקע"ח ובשעה"צ שם סקס"ה).
ובנידון דהיה קמיה רבינו שלמעשה לא חייב לגלות הדבר לחתן, נראה דמכיון דהיה להיודע קושי גדול לספר דבר זה, ס"ל לרבינו דיכול לסמוך על דעת הנתה"מ ואינו מחוייב לגלות.
ובאופן אחר אפשר לומר שאין כאן לפנ"ע כהני דס"ל שבזמנינו דאיכא חדר"ג אין נחשב דבעילתו בעילת זנות ואכמ"ל.
ואחוק עלי ספר דכ"ז כתבתי בעניי אחרי שכתוב אצלי כי פעם אחת אמר רבינו לשואל שאינו מחוייב לספר וכנ"ל.