הבא: סימן קנ"ד בדבר מה שרגילים לכתוב העתק כתובה (מתוך מכתב להגר"י קוליץ זצ"ל) <<
אבן העזר סימן קנ"ג
כתיבת העתק כתובה ואם ניתן לסמוך על ההעתק
אודות כתיבת העתק כתובה וחתימה בעדים אם יועיל להחשיבה ככתובה (כשנאבדה המקורית).
ראיתי בענין זה בשו"ת לב ארי' להגאון ר' ארי' ליב גרוסנס זצ"ל (ח"ב סי' מא) שכתב שפשוט שא"א לגבות כתובה ע"י עותק מצולם, והגם שמוכח שהיה לה כתובה, היות ו"הבעל יכול לטעון שכבר שילם ולקח הכתובה ממנה ולא הקפיד על הצילום שנשאר בידה". אמנם בהמשך דבריו כתב לענין אשה שנאבדה כתובתה ונשאר בידה רק צילום של הכתובה, "אם יכתוב הבעל על הצילום שזה הוא צילום הכתובה המקורית וחתום בכת"י שוב לא יוכל לטעון פרעתי, אז הוה הצילום כמו כתובה המקורית וא"צ לכתוב כתובה אחרת". ובאופן שכתבו הכתובה ע"ג נייר "קופי" ונאבדה הכתובה המקורית, ונשאר ההעתק ביד האשה, כתב ד"אף אם יש בידה כתובה השניה נראה נמי דלא מהני וצריך לכתוב כתובה אחרת כיון דגם בזה יכול הבעל לטעון שלא ידע ששמו נייר אחר תחת הכתובה ולא ידע כלל ששתי כתובות נמצאו בידה ויכול לטעון פרעתי ולא סמכה דעתה, הגם שהכתובה השני' היה כמו הכתובה הראשונה ממש דבכתיבה אחת נכתבו ע"י נייר ההעתק". הרי מכותלי דבריו משמע דלו יצוייר שידעו שיש העתק לכתובה בזמן הכתיבה תוכל האשה לתבוע כתובה ולא יוכל לטעון פרעתי, דא"כ מה עושה ההעתק בידה.
אלא דנראה דכל דבריו נאמרו בדיעבד, אבל לכתוב לכתחילה כתובה והעתק כתובה ודאי שאין לעשות כן כמבואר בשו"ע (חו"מ סי' מא סעי' א,ג) דמי שנמחק שטרו "אסור לעדים לכתוב לו שטר אחר אלא בי"ד כתובים לו קיום", וכמו"כ לגבי שטר שאבד "אין לב"ד לכתוב העתקת שום שטר אם לא ראו שיש בו צורך" עי"ש. ועכ"פ מבואר דאסור לכתוב שני שטרות שמא יגבה ויחזור ויגבה. וא"כ לכאורה אין לכתוב שתי כתובות שמא תגבה האשה ותחזור ותגבה.
והנה כידוע דבהרבה מקומות (וכן היה הנוהג הרווח במשרדי הרבנויות בארה"ק) נהגו לכתוב העתק כתובה ולהחתים עליו עדים ולאחר החו"ק הוחזר למשמרת במשרדי הרבנות רושמת הנישואין בכדי להשתמש בההעתק למקרה שהכתובה המקורית תאבד.
ויתכן דסמכו עצמם לנהוג כן עפ"י מה דכתב הרדב"ז בשו"ת (ח"ד אלף קפה (קיד)) ונקדים דבריו. הרדב"ז דן אודות כתובה שנאבדה והבעל לא רוצה לכתוב בכתובה החדשה הסכום שהתחייב בכתובה הראשונה אלא מנה או מאתים, והביא דברי המהרי"ק דיש לגזור על הבעל בגזירת נח"ש שיכתוב כתובה כמו הראשונה. והוסיף וכתב שבמקומו א"צ לזה, "דעד כאן לא הוצרך הרב לגזור עליו בכח נח"ש אלא לפי שלא היו שם עדים כמה היה בכתובה אבל בנידון שלנו שדרך הסופרים שמניחים אצלם טופס הכתובה והסכום והתנאים שביניהם כיון שהוא מודה שנאבדה ולא פרע לה ולא מחלה כתובתה כותבים לה כתובה אחרת כראשונה".
ואמנם מבואר בדבריו דהמנהג הנוהג במקומו היה שלא להחתים עדים על השטר שנשאר בידי הסופרים אלא רק נכתבו שם פרטי ההתחייבות, דאל"כ לשם מה צריך לכופו לכתוב כתובה חדשה הרי אפשר להשתמש בהעתק שנמצא בידי הסופרים.
וא"כ א"א לתלות הנוהג הנ"ל שמחתימים עדים על ההעתק שנשאר במשרד הרבנות בדברי הרדב"ז.
ואכן מרן רבינו זצוק"ל התנגד לכתיבת העתק כתובה החתום ע"י עדים. והבנתי ממנו שלא סגי במה שמודפס בראש השטר "העתק כתובה" מפני שאפשר לחתוך את זה ולהשתמש בהעתק ככתובה.
וכשהייתי כותב כתובות לצד רבינו כשהיה מסדר קידושין הייתי כותב על הטופס שהוחזר למשרדי הרבנות "העתק" לכל אורכו. ובענין זה נכתב המכתב המובא בסמוך להגאון הגדול ר"י קוליץ זצ"ל. ושמעתי כי בהרבה מקומות תוקן הדבר שמדפיסים ע"ג ההעתק כתובה "העתק" לכל אורכו.
וזאת תורת העולה:
א. לדעת מרן רבינו זצוק"ל אין להכין העתק כתובה ובו חתימת העדים, אם לא שברור שזה העתק.
ב. מרן רבינו הגרי"ש אלישיב זצוק"ל – הורה להשיב להגרש"א שטרן שליט"א (ראה לעיל סי' קלד) "חלילה מלסמוך על הכתובה השניה לענין איסור שהיה".
ג. מדברי מרן רבינו זצוק"ל היה נראה שהעתק כתובה אינו חשיב כשטר אף אם נאבדה הכתובה המקורית (עיין חו"מ סי' מא סעי' א וסעי' ג וסי' רמ סעי' ב). מכיון שאין הדבר רשום במפורש – נציין למ"ש הגאון רב"צ אבא שאול באור לציון (כתובות דף נז ע"א) "ולא מהני העתק הכתובה שמניחים בבית דין שהרי אינה יכולה לתבוע אותו על סמך העתק זה כי יכול לומר פרעתי ונטלתי את הכתובה שהיתה אצל האשה ולא נטלתי את העתק שנמצא בבית דין, וכיון שיכול לומר פרעתי אין מועיל אותו העתק כלום [וכן העלה בשו"ת חדות יעקב אהע"ז סי' טו]".
