הבא: סימן קמ"ב אופן כתיבת השם פיגא<<
אבן העזר סימן קמ"א
כמה הוראות בכתיבת שמות אנשים ונשים בכתובה
א. בדבר כתיבת השם "בילא" הורה מרן רבינו זצוק"ל לכתוב ביו"ד אחת. ועי' פ"ת (שמות נשים אות בי"ת בילא) שהביא מספר גט פשוט שכתב ד"היו"ד אחר הבית בשם בילא היא זרה ר"ל שאינה ע"פ דקדוק לה"ק, רק דמ"מ כותבים יו"ד משום שכך הורגלו לכתוב בשמות לע"ז כמו ריזא פרידא וכדו'", והפ"ת עצמו סובר דצריך לכתוב ביו"ד, אולם פשוט דא"צ לכתוב שני יודי"ן.
ולענין האות האחרונה, מפורש בשו"ע בהל' גיטין (סי' קכט סעי' לד) ד"המנהג בשמות הנשים, יש מי שאומר לכתוב בילא באל"ף וכן כל שם שאינו בלשון הקודש". אמנם הב"ש (שמות נשים אות ב) כתב דמקור השם בילא הינו מהשם בלהה, והרי כתב השו"ע (שם) ד"כשהוא לה"ק כותבים בה"א כמו חומה דביתיהו דאביי או חובה". ולכן מסיק דלכתחילה יש לכתוב בילא באל"ף ואם כתב בה"א כשר.
אלא דיש לדון בנשים שחותמות שמם באות ה"א האם לכתחילה יכתבו בה"א. ובב"ש (שם) כתב ד"אם ידוע חתימתה ושינה, דומה לדינים דכתבתי לעיל בשם יהודה ירמיה גדליה", דהביא שם דפליגי בזה האחרונים, ומבואר בדבריו דבשמות שיש נידון אם לכתוב באל"ף או בה"א העיקר כמו שרגיל לחתום שמו ורק כשכתב שם בשינוי מהרגיל בחתימתו פליגי.
ועפי"ז ברור דאשה שחותמת שמה בילה בה"א יש לכתוב השם ע"פ מה שרגילה לכתוב בחתימתה.
ועי' טיב גיטין (סק"ז) דכתב על דברי הב"ש דלדעתו "אין להקפיד כ"כ בשמות הלע"ז וחתימת האשה שידוע דנשי לאו דינא גמירי, ואין מה שחותמת עצמה בילא איזה כונה או קבלה מאבותיה, ואף שיראה הרואה שינוי מהחתימה לא יוציא לעז בשביל זה שהרי אין שינוי במבטא כלל".
ומרן רבינו הורה בכגון דא לכתוב השם בילה בה"א. ומסתבר דאף הטיב גיטין יודה בכך, דכל דבריו נאמרו דבחתימת נשים אין מקום למחלוקת אודות שינוי בין חתימתם למה שכתבו בגט, אבל לכתחילה בכל שם שיש צד לסיימו באלף או בה"א וחתימתה היא בה"א יש לכתוב בה"א. (אמנם הפ"ת שם הביא דיש דס"ל דאין חתימת האשה מועילה או מורידה אפי' לכתחילה).
ב. לענין השם "גולדא" כתב הב"ש (שמות נשים אות ג) שבפולין מבטאים את הג' בקמ"ץ וע"כ יש לכתוב "גאלדא" אבל במקומות שקורין את הג' בחול"ם יש לכתוב "גולדא".
ועובדא הוה שכתבו בכתובה שם הכלה "גולדא" ובשבעת ימי המשתה הורה חכם אחד לעשות כתובה חדשה ולכתוב "גאלדא", ושאלו לרבינו מהי הכתיבה הנכונה. ולדעת מרן רבינו זצוק"ל, ניתן לכתוב את השמות בכתובה גם בצורה שנוהגים לכתוב את השם כיום במסמכים וכדומה, ולכן גם אם מקור השם "גולדה" הוא שם לעז (שצריך להסתיים ב"א") ניתן לכתוב "גולדה". אבל אין לכתוב "גאלדה" שהרי אם כותבים לפי כללי הכתיבה של שמות לע"ז יש לסיים באל"ף ולא בה"א, ואם כתבו "גאלדה" צריך לשנות. ובעובדא דידן ניתן לכתוב "גולדה". וכשכותבים לפי כללי כתיבת השמות בגיטין הרי מסתבר שאם הם קוראים את השם בקמ"ץ עדיף לכתוב "גאלדא" ואם השם מתבטא בחול"ם עדיף לכתוב "גולדא". (וזאת למודעי כי כתיבת כתובה חדשה אחרי החתונה כשיש כתובה קיימת צריכה להעשות כדין, ואין הדבר פשוט להעתיק ולכתוב כתובה נוספת ואכמ"ל).
ג. בענין השם "גיטל". נשאל רבינו זצוק"ל באשה ששמה "גיטל" והמורות בביה"ס קוראות לה "גיטא", וחברותיה קוראות לה "גיטי", ובבית קוראין לה בני משפחתה "גיטלא". הנה לעצם כתיבת השם גיטל כתב בב"ש (שם) דכותבין בלא יו"ד. וכפי הרשום אצלי היו כותבין בכתובה גיטל ביו"ד אחרי הגימ"ל. (מסתמא משום שכך הרגילות לכתוב ובפרט שראינו לקדמונים שכתבו כן גם לענין גט, עי' דברי חיים ח"א אה"ע סי' עו ושו"ת שארית שמחה סי' יג) ובקיצור נחלת שבעה כתב, "גיטל, יו"ד לאחר הטי"ת תליא במבטא ובחתימה". (וראה מה שדן בב"ש (שם) באשה שנקראת "גיטל" ושם עריסה שלה הוא "גוטא" עי"ש).
ובנידון דידן שמעתי ממרן רבינו זצוק"ל שיכתבו בכתובה "גיטל" שזה הוא שם עריסה שלה, ובסוגריים יכתבו "גיטא" וא"צ להזכיר לא "גיטי" ולא "גיטלא" (ועי' רמ"א סי' קכט סעי' טו דשם "חיבה" שאינו שם בפ"ע לא צריך לכותבו).
ד. בדבר השם "דוב" שדנו הפוסקים אם כותבים מלא או חסר, ועיין שו"ת זכר יהוסף שכ' שברוב הפוסקים משמע שכותבים "דב" חסר, אמנם רבים מן האחרונים חלקו בזה, וכמש"כ בשואל ומשיב (מהדו' א ח"ג סי' יז). אמר רבינו שבכתובה יכתבו כפי רגילות החתן לכתוב.
ה. כלה ששמה "חוה" ונקראת בקיצור "חוי" מסתמא כשר אף אם יכתבו רק חוה, רק עדיף שיכתבו בסוגרים גם השם חוי. (וכבר כתבנו דרבינו זצוק"ל היה מורה ובא לכתוב הוספות שם ואף כינויים בכתובה, או בסוגרים או אחרי פסיק, ובשנים האחרונות היה נוטה יותר לכתוב התוספים אחרי פסיק כגון "חוה, חוי", רק דשאלה זו היתה בשנים קודמות ואז היה לשונו "בסוגרים", ואה"נ ה"ה אחרי פסיק).
ו. בענין השם "עטל" אמר רבינו לכתוב עטל בעי"ן ולא באל"ף, ואפי' אם במסמכים הרשמיים וכן האשה חותמת שמה אטל באל"ף, אין זה אלא טעות ויש לכתוב עטל בעי"ן כי זהו שמה. עוד אמר כי יש לכתוב בלא יו"ד (עטל ולא עטיל). והגם שמרן רבינו זצוק"ל ס"ל דבכתובה כותבים שמות בהתאם למה שהחתן והכלה רושמים שמותם, אולם כאשר החתן והכלה כותבים שם בצורה של טעות כמו כתיבת "אטל" – אין להתחשב בצורת כתיבתם אלא לכתוב את השם כראוי.
ז. בענין השם "פיגא". הנה שם זה הינו שם לע"ז ויש לכותבו באל"ף. (ראה ב"ש אות פ"ה לענין השם "פיגא" ופ"ת שם) ורבינו היה כותב באל"ף אפי' במקרה שהכלה חותמת שמה בה"א ואפי' אם בתעודת הזהות כתוב בה"א, דאין שום צד שהוא שם לה"ק. [ומש"כ במקו"א לענין השם "אנה" שהורה רבינו אפי' בגט לסיים בה"א אינו דומה, דשם אנא בסיום אל"ף אין לו בזמנינו שום משמעות כלל].
ח. בחסדי הי"ת אחרי כתבי כל ה"שמות" הנ"ל בא לידי סרט הקלטה של נידון שהיה אצל מרן רבינו זצוק"ל בשעה שזכיתי לכתוב קמיה שטר כתובה ונתעוררה שאלה אודות שם נוסף של הכלה בשם "פייא", ושומעים בהקלטה שרבינו אומר שצריך לבדוק בספרי השמות כיצד כתבו. ובאמצע הדברים היה נידון כיצד היא עצמה מבטאת את שמה, וענו ואמרו בני המשפחה שבד"כ היא לא משתמשת בשם זה כי זה לא השם העיקרי שלה, (אבל אינו "נעקר" כי משתמשים בו כשם שני במי שברך וכדו'). ופתחו ספר גט מסודר (לרא"מ מינץ) שכתב "פייא, הפ"א בפתח ויו"ד הראשונה היא נח נראה והשני' בקמ"ץ". והורה רבינו לכתוב כמבואר שם, פייא.
ונשאל מרן רבינו זצוק"ל – אולי יש לברר יותר כיצד היו קורין השם – אם היו משתמשים בו, ואולי יהא בזה שינוי בכתיבה, ורבינו לא שת לבו לזאת, אלא הורה לכתוב כפי המובא בסדר הגט. ולענ"ד יש בזה מה שכתבנו כבר כמה פעמים שאכן צריך להקפיד בשמות כתובה, אבל אין חובת הדקדוק כבגיטין, ולכן אם הכלה משתמשת בשם וכותבתו הרי לכתחילה כותבין השם כפי שהיא כותבתו אמנם אם אין שימוש בשם, ומצאנו צורת כתיבה באחד מספרי השמות, די בכך לכתובה.
