הבא: סימן קל"ה כתיבת שמות ושם משפחה בכתובה <<
אבן העזר סימן קל"ד
כמה הלכות בעניני כתיבת הכתובה
במכתב שאלה שהפנה הגרש"א שטרן שליט"א ונדפס בספרו "סדר כתובה כהלכתה" ביקש לברר אצל מרן רבינו זצוק"ל כמה הלכות בדיני כתובה. להלן השאלות כלשונן ומה שהשיבותי לו בשם רבינו זצוק"ל, וכעת הוספנו כמה מראי מקומות.
א. האם ראוי והגון הוא שיחתום אף החתן על הכתובה, או שאין צורך כלל בדבר, דבאמת מדברי רבותינו המהרי"ל, המהר"ם מינץ והנחלת שבעה נראה דהיו נוהגים במקומותיהם לחתום, אבל האידנא דרבים אינם עושים כן, יש לברר היטב מהי הדרך הנכונה שיבור לו האדם.
והשיבותי לו, "חתימת החתן על הכתובה תליא במנהג, ורבינו (שליט"א) זצוק"ל אינו מחתים החתן על הכתובה".
ולהרחבת הדברים, כבר ציין הרב השואל לעיל דיש מקומות שהיו נוהגים לחתום וכמו שכתוב בנחלת שבעה (פי"ב) "נהגו באשכנז שגם החתן חותם תחת הכתובה", אלא שכבר כתב בתרוה"ד (ח"ב סי' רלב) שיש מקומות שלא נוהגים לחתום. וזהו שהשיב רבינו דדבר זה תליא במנהג, וכאמור כך היה מנהג רבינו זצוק"ל שלא להחתים.
ב. האם מועיל כתב ידו של החתן ללא חתימת עדים להציל מאיסור שהיה בלא כתובה, או דילמא אפשר דלא סמכא דעת האשה אלא כי איכא חתימת עדים ותהא בידה אפשרות לגבות ממשועבדים.
והשיבותי לו, "חתימת יד החתן בלא עדים אינה מצילה מאיסור שהי' בלא כתובה".
וכוונת הרב השואל היא דהרי אסור לאדם להשהות אשתו בלא כתובה, ובמקרה שלא כתבו כתובה או שנאבדה הכתובה ואין אפשרות לכתוב כתובה אחרת ולהחתים עדים ביקש הרב השואל להציע שיכתוב הבעל הכתובה בכ"י וכדקי"ל בחו"מ (סי' סט) דאם כתב בכ"י הריני חייב לך מנה מתחייב בזה אע"פ שאין שם עדים, אלא דלא גבי ממשעבדי, וראיתי מובא בשם מרן הגרש"ז אויערבאך זצ"ל דס"ל דמכיון שיכולה האשה לגבות מבני חרי הרי דהיות ולכתחילה יכולה למחול על שעבוד הנכסים הכתובה כשרה גם כשאינה יכולה לגבות ממשעבדי (ראה ספר משנת אליעזר סי' טז), אולם כאמור רבינו ס"ל דאין זה מועיל.
ג. האם אפשר לטייט את המקומות הריקים בכתובה אפילו לאחר חתימת העדים, או דבעינן דוקא למעבד להו לפני החתימה, דלפום ריהטא נראה להכשיר וכדאשכחן בשו"ע (חו"מ סי' מה) לענין מלאו בקרובים את החלל שבין השטר לחתימת העדים, דמהני, אלמא דכל מידי שאינו פסול בעצם אלא מחמת שאפשר לזייף ולהוסיף מהני אפי' לאחר חתימה, ודו"ק.
והשיבותי לו, "טיוט המקומות הריקים צריך להיעשות לפני חתימת העדים".
ד. האם יש להקפיד למסור את הכתובה דוקא בפני שני העדים, או שאין בזה כל ענין.
והשיבותי לו, "מן הדין א"צ למסור הכתובה בפני שני עדים, אמנם רבינו שליט"א (זצוק"ל) נוהג שתמסר הכתובה בפני עדים".
והנה, אכן יש מקום להקפיד למסור את הכתובה דוקא בפני שני עדים וכן משמע בארחות חיים לר"א מלוניל (ריש הל' כתובות) שכתב "ואח"כ לוקח החתן הכתובה ונותנה ביד הכלה, ושמעתי שהמנהג הזה מפי רוב הספקות הנולדות בקידושין שאם לא יועילו הקידושין הראשונים יועילו אלו שיהיו בשטר, שכך כתוב בה הוי לי לאינתו כדת משה וישראל". ופשוט א"כ דהמסירה צריכה להיות בפני עדים דוקא. גם בשו"ת התשב"ץ (ח"ג סי' שא) כתב "אבל נהגו שהחתן מוסר ביד הכלה בפני העדים הכתובה". אולם מטעם אחר, כדי לצאת שיטת הרי"ף והרמב"ם והר"ח דסברי "ששטר מתנה בקנין לא קני עד דמטי שטרא לידיה". ואכן כך נהג רבינו זצוק"ל. אלא שמעיקר דינא אמר רבינו דא"צ לזה. וכמו שכתב שם התשב"ץ בריש דבריו "ולא נזכר בנוסח כתובה לראשונים ז"ל כתבנו וחתמנו ומסרנו".
ועי' קובץ תשובות (ח"א סי' קסג) במה שביאר רבינו זצוק"ל אמאי לא בעינן עדי מסירה בכתובה. והביא שם את דברי התשב"ץ והקשה עליו דהרי להרי"ף ודעימיה אם יוצא השטר מתח"י המלוה או הגט מתח"י האשה פשוט דחשיב מטי לידיה, ומה ענין עדי מסירה לכאן.
אך כאמור מנהגו של רבינו היה להקפיד שהעדים יראו את מסירת הכתובה מיד החתן לידי הכלה. – וכמדומני שציין שהוא נוהג כן אחרי שמרן הגרא"ז מלצר זצוק"ל נהג כן בהיותו מסדר חו"ק.
ה. האם יש לכתוב את שם המשפחה של החתן והכלה ושל העדים. והשיבותי לו, "נוהגים לכתוב שם המשפחה של החתן והכלה והעדים".
ולהרחבת הענין, מעיקר דינא כמבואר בשו"ע (קל סעי' יא) צריך לחתום שמו ושם אביו, אלא שבזמנינו סבר רבינו זצוק"ל דמכיון דאין מזהים את האנשים בשמות אביהם אלא בשם המשפחה, קרוב הדבר שצריך מן הדין לכתוב שם המשפחה הן אצל החתן והכלה והן אצל העדים. ועי' אגר"מ (אה"ע ח"א סי' קעח) דגם כתב דעדיף טפי לכתוב שם המשפחה משום דבעיירות גדולות ששכיחי שיש עוד אנשים בשמות אלו הוה כהוחזקו שני יוסף בן שמעון בעיר אחת שאין מוציאין עליהם שט"ח. ולכן צריך לכתוב שם המשפחה.
ו. האיך לכתוב בנוסח הכתובה של אותן בעלות תשובה שאינן בתולות, האם לכתוב בעולתא או לאו, ואיך כותבין באותם שנישאו בנישואין אזרחיים ועתה עורכים להם חו"ק כדת וכדין.
והשיבותי לו, "לא לכתוב בעולתא באותם שמסתמא אינן בעולות (ותלוי בגיל היותה בעלת תשובה וכו', ובכל מקרה ומקרה לגופו)".
ובביאור הדבר, הנה זה פשוט דלבעולה כותבין "בעולתא" וכמש"כ הב"ש (סי סו סקכ"ה), והשאלה היא בבעלות תשובה דלא ידוע בודאי שהן בעולות, וע"ז אמר רבינו דאם יש לשער שאינן בעולות אין לכתוב בעולתא והכל לפי הענין. (וראה עוד להלן לענין בעולת ומפותת עצמו).
ז. האם אפשר לסמוך על טופס הכתובה המופקד בידי הרבנות, לענין איסור השהייה או דצריך לכתוב להם כתובה דאירכסא.
והשיבותי לו, "חלילה מלסמוך על הכתובה השני' לענין איסור שהיה ואסור לעשות כן שא"כ מחזיק שתי כתובות, ויש לציין על ההעתק הנמצא והנשלח לרבנות שזה העתק בלבד". (ועי' מש"כ בזה במכתב להגר"י קוליץ זצ"ל סי' קנד).
