הבא: סימן קל"ד כמה הלכות בעניני כתיבת הכתובה <<
אבן העזר סימן קל"ג
אם צריך ששטר הכתובה יהא של הבעל
שאלת אם היה מנהגו של מרן רבינו זצוק"ל להקפיד שיהא השטר כתובה של הבעל, ואם ביקש שיקנה הבעל את השטר לפני מסירתו לכלה.
הנה מצאנו מחלוקת אם בשטרות בעינן שיהא השטר של בעל השטר כגון בשטרי ראיה של הלוואה שיהא השטר של הלווה, ובשטרי הקנאה שיהא של המוכר, וכמו דבעינן בגט (עיין גיטין דף כ וברש"י ותוספות שם, אמנם בגט יש תקנה גם כשהאשה משלמת ואכמ"ל). ויש שחילקו בין שטרי ראיה לשטרי מקנה, דבשטר ראיה אין צורך שיהא השטר של הלווה ושטר הקנאה צריך להיות של המוכר (ראה בפנ"י בגיטין ובקצוה"ח סי' קצא סק"א). ועוד דנו באחרונים בשטרי הלוואה שיש בהם שיעבוד אם בעינן שיהא של הלווה שהרי עצם השעבוד בעי קנין א"כ חשיב כשטר קנין, והאריך בזה בשו"ת דבר אברהם (ח"א סי' יט), וכתב דלמ"ד דשיעבודא דאורייתא חל השיעבוד אף בלא שטר יעו"ש.
ולכאורה נידון דידן תליא בהא, דאמנם הכתובה הוי שטר ראיה בעלמא – אלא דיש בו שיעבוד נכסים, ולכאורה לאותם שיטות אפשר דבעינן דיהא השטר בבעלות החתן. אולם לא ראינו שנוהגים להדגיש לפני מסירת הכתובה דבר זה, ונראה הטעם דאף אם נחוש להאי שיטה, הרי בדרך כלל קונים את הכתובה הורי החתן והם וודאי מקנים לו השטר בלב שלם, וגדולה מזו הרי יש דס"ל דאף בטבעת שקנו הורי החתן א"צ שהחתן יעשה בה קנין דודאי חשיב שלו דהאב הוא מסייע בידו ומקנה לו. ואף אם השטר נשלח ע"י הרבנות או הב"ד וודאי כוונתם להקנות וה"ז שייך לחתן.
אמנם כפי הרשום אצלי (מחודש אדר תש"ס) התברר אז למרן רבינו זצוק"ל שהרבה פעמים אבי הכלה קונה את שטר הכתובה, ובאותה תקופה היה שואל מי קנה את הכתובה, ובכה"ג ביקש שיקנו את שטר הכתובה לחתן.
