הבא: סימן ק"ל כמה הוראות בימים ותאריכים הראויים לקביעת זמן נישואין <<
אבן העזר סימן קכ"ט
בדין דלא יצא חתן יחידי
א. איתא בפרקי דר"א (פט"ז, הביאו הב"י ריש סי' סד) "החתן דומה למלך, מה מלך אינו יוצא לשוק לבדו אף חתן אינו יוצא לשוק לבדו". ועפי"ז פסק הרמ"א (שם) "ואסור לצאת יחידי לשוק". [ובגודל ההקפדה בזה, יעויין במ"ש הנו"כ דמחמת כן היה מנהג שלא יצא החתן מביתו כל שבעת ימי המשתה. וראיתי בקונ' מנהגי חופה למהרי"צ דונר זצ"ל שהביא מה ששמע ממרן הגראמ"מ שך זצוק"ל שבבחרותו היה מעשה בליטא בחתן אחד שיצא באמצע חתונתו יחידי לבית הכסא, וכשבושש לחזור מצאוהו בתוך הבור מחוסר הכרה, ואבי הכלה ראה בזה סימן רע לזיווג, ושאלו למרן האחיעזר ואמר שאין לחוש לזה, כי דבר זה קרהו משום שעבר על דברי חז"ל שאסור לחתן לצאת יחידי].
והנה הביא הא"ר (סי' תרסט סקט"ז) מהכנה"ג דחתן יכול לעלות ל"חתן תורה" בשמח"ת [אפי' שאינו גדול בתורה] אם הוא "בקי בקריאה ותהיה יראת אלוקים על פניו", משום "שחתן נקרא מלך". והקשה הא"ר האיך מצינו חתן בשמח"ת והרי אין נושאין נשים במועד, ותי' "דמיירי בחתן כפשוטו קודם הנישואין דנמי נקרא מלך". וא"כ יש לדון אם גם קודם הנישואין חל עליו האיסור לצאת יחידי וכפי שנראה מהפרדר"א שזה משום שנקרא מלך. וגם הערוך לנר בבכורי יעקב (שם) כתב דאפשר דאף שבוע קודם הנישואין יהיה נקרא מלך. ובקונט' הנ"ל הביא ממרן הגראמ"מ שך זצוק"ל דהמנהג בעיר סלוצק היה ד"שבוע קודם הנישואין החתן וכן הכלה היו הולכים בלילה עם שומר".
אמנם מצינו לענין נפילת אפים דכתב הרמ"א (או"ח סי' לד סעי' ב) דלא מקרי חתן אלא ביום שנכנס לחופה, וכוונתו כמו שכתב בשכנה"ג למעט קודם כניסתו לחופה, ששם חתן חל רק ביום החופה, ומשום כך נהגו שביום החופה בעי שמירה. וכן היה מורה ובא מרן רבינו הגריש"א זצוק"ל שחתן בעי שמירה החל מיום החופה, וכמו בתחנון, ולכן כל שהחופה היא ביום אחר (או אחר השקיעה) א"צ שמירה קודם לכן.
ב. ולענין כלה אי בעי שמירה. בגמרא ברכות (נד ע"ב) מבואר שלשה צריכין שימור ואלו הן חולה חתן וכלה, (שמקנאתו מתגרה בהן השד, רש"י ד"ה חולה, וחתן) וא"כ הוא הדין בכלה דבעי שמירה כחתן [אמנם יל"ע בכלה ביום החופה קודם החתונה דאפשר לחלק ואכמ"ל].
