הבא: סימן קכ"ד בדבר סידור חו"ק לשאינם שומרי תו"מ <<
אבן העזר סימן קכ"ג
בענין חופת נדה באלמנה
בדבר שאלתו אם אפשר לסדר חו"ק בזווג שני כשהכלה נדה.
כתב השו"ע (סי' סד סעי' ה) "ואלמנה אין חופה קונה בה, אלא ע"י יחוד של ביאה זוכה במציאתה ובמעשה ידיה, לפיכך צריך להתייחד עמה קודם שבת כדי שלא יהיה כקונה קנין בשבת". ומקורו הוא מהא דאיתא בירושלמי כתובות (פ"א ה"א) "הלין דכנסין ארמלין צריכים לכונסן מבעוד יום בערב שבת". ונחלקו הפוסקים אי בעינן בער"ש ביאה ממש או דסגי ביחוד הראוי לביאה. ועי' משאת בנימין (סי' צ) דכתב "דמה שאמרו שחופה לא קני באלמנה היינו חופה שנוהגין בבתולות כגון הינומא וכגון מש"כ העיטור שעשויין מסדינין המצויירים ואין כאן יחוד ומקום צנוע כלל, ולא באה אלא לכבוד ולשמחת חתן וכלה, וגבי בתולה היא דקונה האי חופה דכל בתולה קריבה דעתא לגבי שמחה וכבוד, וחיבת חופה היא עיקר אצל הבתולה אף בלא ביאה וכו', משא"כ באלמנה דאין דעתה קרובה אלא לחיבת ביאה וכו', אבל יחוד שמייחדים לשם נישואין במקום צנוע וסתר ומקום ראוי לביאה, חופה זו ודאי קונה גם באלמנה בלא ביאה". אולם בביאור הגר"א (סקי"א) פליג אשו"ע וסובר דחופה קונה גם באלמנה "דלא מצינו בשום מקום דאין לאלמנה חופה".
ועיין בחזו"א (סי' סג סקי"ח) דכתב דאין נ"מ בין בתולה לאלמנה רק דבאלמנה לא נהגו לעטר את החופה בסדינים וכדו' וע"כ לא ניכר שמכניסה לחופה לשם נישואין "לכן נהגו לעשות ע"י ביאה או ע"י יחוד וכו' מיהו אם עשו חופה באלמנה ודאי קני לה כמו בתולה, וכן אי איכא דוכתא דנהיגי בחופה שפיר עבדי". ומסיק "ונראה דכל שהביאה לבית מיוחד לנישואין מער"ש ונתיחד, יש להקל למבעל בשבת, ואף אם לא נתיחד אפשר דהמקיל כדעת הגר"א לא הפסיד".
ובנדו"ד היות דדעת הראשונים והשו"ע דבעינן באלמנה יחוד הראוי לביאה דוקא, (ועיין מ"ב סי' שלט ס"ק לב) וכאשר פירסה נדה אי אפשר לעשות יחוד הראוי לביאה, הורה מרן רבינו זצוק"ל דבכה"ג יש לדחות החתונה במקום דאפשר.
