הבא: סימן קכ"ג בענין חופת נדה באלמנה <<
אבן העזר סימן קכ"ב
בענין חופת נדה
בשו"ע (סי' מד סעי' ו) כתב ש"המקדש נדה מקודשת קידושין גמורין, ואין ראוי לעשות כן", ולענין חופה כתב (בסי' סא) בדיעה הראשונה "אבל אם היתה נדה ואח"כ כנסה לחופה ונתייחד עמה אינה כאשתו, אלא לכל הדברים היא עדיין כארוסה מאחר שהיתה נדה", ובדיעה שני' כתב, "וי"א דדוקא לענין שלא תגבה התוספת היא עדיין כארוסה, אבל לכל שאר הדברים הרי היא כנשואה", ובדרכ"מ (סק"ב) מבואר דהמנהג לכנוס נדות.
ובקובץ תשובות (ח"ג סי' קצא) השיב רבינו זצוק"ל לא' מגדולי הרבנים דביקש לדון שבחופת נדה יקדשו שוב לכשתטהר – שא"צ לזה דאף לדעת הרמב"ם חלים הקידושין.
ופשוט דכל האמור כאן היינו במקום שקבעו זמן לחתונה ופרסה נדה, אבל לכתחילה ודאי שאין לקבוע זמן החתונה לזמן שהיא נדה (וכמבואר בשו"ע סי' סא סעי' ב), ועי' לשון העצי ארזים (סי' מד סקי"ג) דכתב כנגד מה שהקפידו לכנוס ליום הרביעי ולא הקפידו על היותה נדה.
ועובדא הוה בחתן שאביו נטה למות ובקשו צד החתן להקדים מועד החתונה מזמן שנקבע, אלא שאם יעשו כן תהיה הכלה נדה, ומשו"כ צד הכלה התנגד לזה. ושאלו הורי הכלה לרבינו זצוק"ל אם צריכים הם בכה"ג להסכים להקדים זמן החתונה.
והשיבם רבינו שלמרות המצב המיוחד אינם צריכים להסכים, ובלה"ק אמר "חופת נדה אינה דבר בריא". וכמדומני שכוונתו היתה דאף אם אין פוסקים כהרמב"ם והשו"ע בדעה ראשונה, הרי עצם ההנהגות והפרהסיה שבחופת נדה אין זה דבר קל.
