הבא: סימן ק"ט בענין חשש מקח טעות בקידושין <<
אבן העזר סימן ק"ח
בענין קידושי טעות והפקעת קידושין
לת"ח א' שליט"א
במה שבקשני לברר דעת מרן רבינו הגריש"א זצוק"ל בענין הדין דאפקעינהו רבנן לקידושין. הגם שיראתי בפצותי לעסוק בענינים חמורים כאלו הנוגעים למקדש בית ישראל, הרי מאידך חיישינן שיסלפו דעת קדשו של רבינו בענין זה וע"כ אכתוב השורות דלהלן.
הנה כת"ר מסר שהיה במקומכם מקרה באשה שבעלה סירב לתת לה גט, והלכה אצל רבנים חשובים והתירוה לעלמא בלא גט פיטורין מחמת שלדעתם מקרה זה הוא בבחינת אין אדם דר עם נחש בכפיפה אחת הואיל ובעל זה הינו חולה – וכבר הארכתם בענין – ומסרתם דעת הגאון הגדול רבי פייבל כהן שליט"א שהאשה הינה אשת איש, ולמותר לציין כי לא לי להעיז פנים לכתוב בדבר חמור זה, רק אציין מה שהבנתי ממרן רבינו זצוק"ל.
הנה ידוע דמרן הגר"מ פיינשטין זצוק"ל דן בכמה מקומות אודות אדם שלא היה לו גבורת אנשים אם אפשר להתיר את אשתו לעלמא ללא גט.
ובתשובת אה"ע (ח"א סי' עט) דן במקרה ש"מיד אחר החתונה נתברר שאין לו גבורת אנשים כלל, ולא היה יכול לבעול ואף לא העראה, שלא היה באפשרותו אפילו להתקרב לאותו מקום, וברור שהיה זה קודם הקידושין וכו' והבעל לא רצה לגרשה וברח מהעיר וא"א להשיג גט פיטורין ממנו". ובמקרה זה סבר האגר"מ "שלזה כלה נכנסה לחופה" ואם אינו ראוי לתשמיש הוא "מום היותר גדול לענין מה שנשאת האשה לו דהא חסר בו העיקר שנשאת בשבילו", ויש לדון האם באופן כזה אמרינן טב למיתב טן דו. והעלה ד"בעובדא דידן שאינו יכול לבעול ונתברר שהיה זה לפני הקידושין וא"א להשיג ממנו גט בשום אופן אין לעגנה ויש להתירה מטעם קידושי טעות".
ואחוק עלי ספר מה ששמעתי ממרן רבינו זצוק"ל לפני שנים הרבה שאכן לדעת האגר"מ בכה"ג חשיב קידושי טעות, אמנם אמר רבינו שכבר כתב בזה, כי לבבו לא כן ידמה, והזכיר תשובת הגאון רבי יצחק אלחנן בעין יצחק (כנראה כונתו לאה"ע סי' כד ס"ק לה ואילך) ובבאר יצחק (כנראה כונתו לח"ב ענף ג סי' ד) שהחמיר בזה, ועוד הוסיף שצריך ליזהר ולבדוק אם אין מדובר בבעיה זמנית, דבכה"ג אף האגר"מ לא התיר.
ובתשובה נוספת שכתב האגר"מ בענין (אה"ע ח"ג סי' מח) דן אודות א' שלא היה לו גבו"א ומת אם אפשר להתיר יבמתו לשוק בלא חליצה במקום עיגון כאשר היבם בן חמש שנים וגם יש חשש שבעתיד לא ירצה לחלוץ.
וכתב דאכן אם יוברר מעל לכל ספק דלא היה לו גבו"א כבר קודם הנישואין, הוה קידושי טעות ואינה צריכה חליצה. וכמש"כ "אבל במומין דלא שכיחי, דבבעל שאין בידה להתגרש ומפסדת טובא שתשאר עגונה אם לא ירצה לגרשה שמסתבר שאף אחת לא תתרצה להנשא, ואף אם אולי ימצאו איזו נשים שהיו מתרצות הוא ודאי מיעוטא שלא מצוי כלל שלא גזרו להצריכה גט וכו' ולכן במקום עיגון ודאי אין להחמיר כאלו אחרונים שהחמירו וכו' וכ"ש שיש להקל בעובדא זו שנוגעים רק לענין יבום".
ועוד בו שלישיה דן באגר"מ (אה"ע ח"ד סי' נב) באשה שטענה שלבעלה לא היה גבו"א ולא רצה ליתן לה גט והלכה ונשאת לאחר בערכאות ונולדו להם ילדים האם ניתן להכשירם לבוא בקהל.
ומכתלי התשובה נראה דאפי' אם יבורר הדבר שנאמנו דבריה "לענין היתר עצמה שהוא איסור אשת איש מהראוי להחמיר כדמצינו כמה דברים שהחמירו באיסור אשת איש החמורה וצריכה להשיג גט פיטורין מבעלה, אין להחמיר לגבי הילדים שהנידון בהו, הוא רק באיסור לאו, ואיסור כזה שהתורה התירה בספיקא". ומצינו גם להגר"י אברמסקי זצוק"ל דדן (בתשו' שנד' בחזון יחזקאל שי"ל אחר פטירתו על זבחים וליקוטי ש"ס סי' ח) אודות אשה שלאחר ארבע שנים מנישואיה נפרדה מבעלה בטענה שלא היה לו גבו"א, והשלטונות קבלו טענתה אחרי שנבדקה ע"י שני רופאים מומחים ונמצאת בתולה, וביטלו את הנישואין. וכתב דאמנם במומין שאין בהם חסרון חיי אישות לגמרי אמרינן דהא דשתקה הוה ראי' שלא הקפידה, אבל "בנד"ד שהדבר ודאי שאין מוותרת בנישואיה על חיי אישות וזה שישבה תחתיו ימים רבים בידיעה שאינו בר קישוי היינו מחמת שהשלה את נפשה בתקוה שיתחזק כוחו ויבריא, אבל מעולם לא נאותה לינשא לו, וכזיב תוחלתה ויתברר הדבר שאפסה כל תקוה שיהיה גבר בגוברין". וביאר בדברי הרמב"ם (פ"ד מאישות ה"י) דסריס שקידש קידושיו קידושין, היינו דוקא בהכירה בו שהוא סריס.
ולמרות האמור הביא החזון יחזקאל ראיות דמצאנו דאף בכה"ג צריכה לגט ואפי' אם אין קידושיו קידושין גמורים הרי מידי קידושי ספק לא נפקא. ולכן בנידון שהיה לפניו לא התירה לשוק אלא הצריך גט, רק משום דהבעל שהיה בבי"ח לחולי נפש (עי' שם פרטי הדברים) הסתפק לומר שאין גירושיו גירושין, והתירה לשוק בצירוף הסברא שאפי' אם נאמר שהבעל אינו בר גירושין הרי יש כאן ס"ס להתירא, ספק אם חלו הקידושין, ואפי' אם חלו אפשר דדינו כפיקח וגירושיו גירושין. ולא הארכתי בכל זה אלא מכיון שראיתי במכתב של אחד מהרה"ג שציין שהחזון יחזקאל התיר האשה לשוק משום אפקיענהו, אולם כאמור המתבונן בדבריו יראה שסמך ע"ז רק בצירוף הגט.
וראה עוד בשו"ת הר צבי (אה"ע ח"ב סי' קפ) דהביא תשו' החו"י (סי' רכא) דבא' שאין לו גבו"א משעת הקידושין והיו לו סימני סריס דחשיב קידושי טעות. אמנם ציין דהחו"י סיים שם שכל דבריו הם להלכה ולא למעשה. וראה עוד שו"ת בית הלוי (ח"ג סי"ג). וראה בהמשך הדברים שם בהר צבי (סי' קפא) מה שהאריך בנידון א' שנשא אשה ונמצא שלא היה לו גבו"א כלל ומסרב ליתן גט במשך כמה שנים ועוד נצטרף לזה שא' מעדי הקידושין הי' מחלל שבת בפרהסיא יעוי' שם דבכה"ג בצירוף כל הטעמים – ניתן לומר אפקיעינהו.
והנה בשנת תשמ"ז שאל הגאון ר"ד קאפלין למרן רבינו זצוק"ל אודות אשה שנפרדה מבעלה בטענה שלא היה לו גבו"א ונשאת לאחר בלא גט ונולדו לה כמה ילדים אם מותרים לבוא בקהל.
ובריש תשו' מרן (הנד' בקובץ תשובות ח"ד סי' קנב) הקדים רבינו לבאר דברי ראשונים ואחרונים דבמום שאין לו גבו"א כופין אותו לגרש אולם אין מפקיעים הקידושין, והביא מהעין יצחק דיש לדחות הראיות ההם דשם מייירי "בנולד המום בו לאחר הנישואין". והביא רבינו ראי' מדברי התוס' דאף בכה"ג זקוקה לגט. וכתב רבינו דכל שיש לו גבו"א אלא שאינו יכול להפרות את האשה ולהקים זרע, ודאי צריכה גט ובטענת בעינא חוטרא אף מחוייב לתת לה גט. אולם בלא גט אין להתיר ואפי' במקרה שאין לו גבו"א כלל וכמש"כ השבות יעקב (ח"א סי' קא) דגם בכה"ג אמרינן הסברא של טב למיתב טן דו ואפי' שאין לו גבו"א, דאשה בכל דהוא נח"ל ואפי' בחו"נ, ובפרט לפי מה שפי' רש"י בקידושין (דף ז) "בגופים שונים בעל ואשתו ואפי' אינו לה אלא לצוות בעלמא", ועוד דלפי מה שאיתא בכתובות (דף עה) דכל המזנות תולות בבעליהן הרי דגם זו תוכל לזנות ולתלות בבעלה דאין ידוע לכל שאין לו גבו"א.
אלא דכתב רבינו זצוק"ל דסברות אלו אפשר להתחשב בהם "בדורות הקודמים ואצל בנ"א המתנהגים בצניעות וגדורים בעריות" אולם בהני אנשי שפרצו גדרי הצניעות ואינם מתביישים לחיות בריש גלי עם גבר זר ואפי' שהיא ידועה כא"א "הרי החבו"נ יכולה להשיג מבלי להתקשר עם בעל ובודאי לא היה עולה על דעתה להנשא לאיש אשר אין לו גבו"א".
וע"כ בנידון השאלה להתיר הבנים משום ממזרות דן רבינו להקל בכמה תנאים (עי"ש) וכל זה דוקא "הואיל והדיון לפנינו הוא באיסור ממזרות שספקו מותר מן התורה ובהצטרף הני רבנן בתראי שהזכירם כת"ר היה מקום לדון בדבר התירם לבוא בקהל".
הרי דזאת תורת העולה מדברי מרן רבינו זצוק"ל דלא התיר האשה לינשא לעלמא בלא גט אף אם יוכח דלא היה לבעלה גבו"א קודם הנישואין, ושזה אצלו מום קבוע. ולא דן להקל אלא לענין להתיר הבנים לבוא בקהל שאינו אלא איסור לאו וספיקו מותר מן התורה. הרי לך כי כל גדולי עולם שעסקו בזה היה רק במקום עיגון גדול ובכה"ג דהמום היה שאין לו גבו"א והיה מום קבוע, ונודע בבירור שכך היה מצבו כבר קודם הקידושין.
ואציין עוד, בשנת תשס"ב עלה לדיון ענין ביטול קידושין, ולא מטענה הנ"ל שלא היה לו גבו"א אלא בטענה שהיה הבעל רועה זונות קודם הנישואין ויש לחוש שנחלה במחלת האיידס ויסכן את האשה, ועוד שהעידו עליו שהיה לפניו מסעדה כשירה ומסעדה טריפה והעדיף את הטריפה וה"ה מומר לדבר א' שמומר לכל התורה, ובטענות אלו בקשו לבטל את הקידושין.
ונתעורר בענין פולמוס גדול, ואין כאן המקום להביא מה שהאריכו הרבה ת"ח לסתור הטענות והפסק, הן מחמת המציאות (דמצד חשש סכנה ניתן לברר בבדיקה פשוטה) והן מחמת נידון ההלכה לקבוע להחשיבו כמומר לכל התורה. והיו שפרסמו דעתם ברבים דהאשה הנ"ל היא א"א לכל דבר.
אמנם או אז פנו כמה מגדולי גולת אמריקה וכתבו למרן רבינו זצוק"ל וז"ל "ובדבר חמור כאשת איש ובדבר קדוש בטהרת היחוס בישראל יעשו כזאת בתוך מחננו להקל באופן חדש שאינו בכלל המסורה המצוה מבלי להתיעץ עם גדולי ההוראה שבדור יצא מזה בכיה לדורות".
ונצטווינו ע"י מרן רבינו זצוק"ל לפנות להרב המתיר ולומר בשם רבינו דלהלן (כפי הרשום אצלי). "עוד בטרם שמרן הגרי"ש אלישיב נכנס לדון בפסק הרי ברור שהדבר יביא לפרצת היחוס בכלל ישראל ולהריסת חומת התורה, ע"כ מבקש מרן (שליט"א) זצוק"ל מהרב הגאון המתיר להודיע שהוא מקבל שכר על הפרישה ועוזב את הענין ואיננו מתיר דבר". ואכן הרב הגאון המתיר הנ"ל כתב כי אחרי שנמסר לו "שמרן הגאון הגדול מוהררי"ש אלישיב (שליט"א) זצוק"ל חושש שהדבר בענין קידושי טעות יכול להביא לידי פרצה בכלל ישראל נעניתי לדעתו הרמה והריני מקבל שכר על הפרישה ועוזב את הענין ואינני מתיר דבר".
וכאמור לאחרונה – נתבקשתי עי ת"ח א' שעוסק בענין למנוע פירצת "האפקעינהו" שהתרחש בשנת תשע"ו, שהאשה "התחתנה" אחרי קבלת "פסק" של אפקעינהו – שעל זה כתב הגאון רבי פייבל כהן שליט"א כי האשה הינה אשת איש לכל דבר, וביקשו שאכתוב להם סדר הענין שהיה בשנת תשס"ב – ס"ג, הנזכר לעיל.
בס"ד, מוצאי שביעית
מוצאי ר"ה לאילנות ע"ו
לבקשת כת"ר שליט"א הריני לכתוב את הרשום אצלי בענין הפקעת קידושין שהיה בתשס"ג.
א. רב ת"ח גדול שליט"א בא לפניו שאלה של אשה שלטענתה נישואיה היו מקח טעות מחמת שאין אדם דר עם נחש בכפיפה א' (והטענות היו קשות – שהיה רועה זונות, וחולה במחלה מדבקת "איידס", ואף מומר לד"א), וכתב הרב תשובה ובה הביא ממה שדן הגר"י אברמסקי, והאגר"מ, והגרצפ"פ ואכמ"ל, והיו שכתבו כנגד ואכמ"ל.
ב. אמנם הטענה שמחמתה פנה מרן רבינו הגריש"א זצוק"ל לרב הגדול הנ"ל שיחזור בו היתה גם בלא הטענות בעצם הנידון אלא הפירצה בדבר וכמ"ש הרב הנ"ל במכתב החזרה וז"ל "שמרן הגאון הגדול מוהררי"ש אלישיב (שליט"א) זצוק"ל חשש שהדבר בענין קידושי טעות יוכל להביא לידי פירצה בכלל ישראל וכו'. נעניתי להצעתו". ואכן זכה אותו הרב הגדול שליט"א לקבל שכר על הפרישה.
יוסף יקותיאל אפרתי
