הבא: סימן צ"ח עוד בענין "נשואין אזרחיים" אם ניתן להתיר בלא גט <<
אבן העזר סימן צ"ז
אי בעינן גט ב"נישואין אזרחיים"
ובכשרות הבנים בנשאת לאחר
בדבר זוג שנתקשרו ביניהם ב"נישואין אזרחיים" ונפרדו, והלכה האשה ונשאת לאחר אם בניה מותרים לבוא בקהל.
כתב השו"ע (סי' קמט סעי' ו) "איש ואשה שהמירו באונס הגזירות ונשאו זה לזה בחוקות הכותים, אע"פ שמתיחדים זה עם זה בכל יום לעיני הכל אין חוששין להם משום קידושין", וכן הוא ברמ"א (סי' כו סעי' א) לענין "מומר שנשא מומרת בנימוסיהן". ומקור הדברים הוא בתשו' הריב"ש (סי' ו) שנימק דבריו שאיש ואשה אלו לא רצו לינשא כדת משה וישראל, ולא היו קידושי כסף וגם לא עדי יחוד שנחוש לקידושי ביאה, וגם היות והם לא חששו לאיסורי נידות ועוד, ודאי שא"א לומר בזה אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות.
אלא דהיו מהאחרונים שבקשו לחלק בין הנידון בשו"ת הריב"ש לנישואין אזרחיים מכמה וכמה טעמים, וכמו שהאריך בזה הגאון ר' אלי' הענקין זצ"ל בספרו פירושי איברא (סי' ג-ה) דבנישואין אזרחיים יש קנינים (הגם שלא נעשה עפ"י ד"ת) שכותבים שטר ונותנים כסף ומתנות אחד לשני, ועוד טעמים עי"ש באורך.
והנה בשנים האחרונות נתפרסמה דעתו של מרן החזו"א זצוק"ל הדברים אינם מפורשים בספרו – אלא נכתבו בתשובה להגאון רש"פ שטיינברג ושם הוא קובע כי יש להמתין ג' חודשי הבחנה מזמן נתינת הגט כבכל אשת איש. [נדפסו הדברים בספר אור הנר סוף גיטין ולאחרונה בספר חזון איש שו"ת וחידושים שיצא לאור בתשע"ו (סי' רמא בתשובה מיום כ"ג סיון תש"א). וראה שם מכתב השאלה של הגרש"פ שטיינברג הדן בנישואין אזרחים שהאשה קבלה גט מבעלה והשאלה היתה אם להקל בהמתנת ג"ח משפרשה מבעלה ולא מהגט דהרי יש הסוברים שאינה צריכה גט מנישואין אזרחיים, ועוד כתב שם דאולי כשנתן גט גרע טפי, אולם עצם חובת ההמתנה אחרי נישואין אזרחיים פשוט מדין פלגש המבואר בשו"ע (סי' יג סעי' ז) להצריכה המתנה עיין מה שהארכנו בזה (סי' ס)].
וכך כתב שם, "בדבר קידושים אזרחיים עדיין לא נסתיימה ההלכה דכיון שאינם רוצים בזנות אלא בקשר קניני, ואף שנזורו מדרך התורה כל שעושים קנין המועיל מן התורה אף שדעתם שיהי' קנין אישיי ולא תוריי מ"מ מועיל, הלכך אם היה בחוזה חתום הבעל ומסר לה אפשר לחוש לקידושי שטר ואפשר דאין חסר כאן לשמה כיון שנכתב לשם כך, גם בואם לדירה אחת אפשר שדעתם לאשר קשרם וקשה להכריע בחמורים כאלה. בכל אופן אין לפרוץ גדר בזמן הזה שיראו שהיא נשאת תוך ג"ח ויהי' לעז, ותהא פרצה".
אם כן מבואר מדברי מרן החזו"א דאף שהלכה זו "עדיין לא נסתיימה ההלכה" מכל מקום בעינן גט, ואף לגבי המתנת צ' יום, נחשבת היא לאשת איש.
אמנם קודם לכן (שם סי' רמ) כתב מרן החזו"א דאיש ואשה הדרים יחד באופן קבוע אפשר להקל שאינם צריכים גט.
וגופא דעובדא הנידונת שם באיש אחד שהיה דר עם אשה באופן קבוע ללא חו"ק, וגם נולד להם ילד, ולאחר מכן קידש את אחות האשה בקידושין שמטרתם היתה לגרום לכך שהאשה לא תגורש מהארץ, (הואיל והשלטונות הרשו לבני זוג להשאר בארץ) וקידושין אלו (עם האשה השניה) נעשו כדת משה וישראל, ומיד לאחמ"כ גרשה, ונתעוררה השאלה אם רשאי האיש לישא את האשה הראשונה. והכריע מרן החזו"א לאיסור הואיל והיא אחות גרושתו. הרי מבואר שאיש ואשה החיים יחד באופן קבוע לא הוה קידושין וכמו שמפורש שם בדברי החזו"א שבענין זה "דנו להקל להתיר אשת איש". וז"ל שם "המתגדלים על דעות כפרניות ואינם בדרכי הציבור הישראלי הם בכלל מוחזקים בפריצות עריות דמודה הראב"ד פ"י מהל' גירושין הי"ט להרמב"ם, ובודאי הנידונת לא טבלה לנידותה, וכבר הסכים המל"מ שם הי"ח דאין חוששין לקידושין, דאין חילוק בין זמן מרובה לשעה קלה כמש"כ המל"מ שם בשם ריב"ש, ועם כל זה דנו להקל להתיר אשת איש". ולכן קובע החזו"א דלאחר שאחותה התקדשה בקידושין גמורין – ודאי נאסרה הראשונה כאחות גרושתו.
אולם הגם שהחזו"א הביא דבמקום שחיים כמו איש ואשה "דנו להקל להתיר אשת איש", אין זה דומה לגמרי לנישואין אזרחיים. שהרי החזו"א במכתב הנ"ל אודות תוקף נישואין אזרחיים כתב ב' טעמים שיש לחוש שהם חלים כקידושי תורה, הא' עשיית הקנין וכלשון החזו"א "והלכך אם היה בחוזה חתום הבעל, ומסר לה אפשר לחוש לקידושי שטר ואפשר שאין חסר כאן לשמה כיון שנכתב לשם כך". וטעם נוסף כתב דיש לחוש לקידושין משום ד"בואם לדירה אחת אפשר שדעתם לאשר קשרם". ומכאן דבעובדא הנז' בזה אכן יתכן שמש"כ החזו"א דמקילים להתיר א"א היינו מחמת שהגם שדרו יחד כאיש ואשה לא היה את החשש הראשון של קידושי שטר (וגם לא היה להם קשר קניני כלל).
אולם יש להעיר דבמכתב השאלה הנדפס של הגרש"פ זצ"ל למרן החזו"א כתב הגרש"פ "היכא דלא הוה קידושין כדת משה וישראל, אלא נתרצו ביניהם לדור, ונכתב בערכאות דיש מקילים דאין צריכים גט [וכפי ששמעתי בשם הדר"ג שליט"א שאמר שהרב אברמסקי מקיל ונראה שיכולים לסמוך במקום עיגון]".
הרי דהעיד ששמע שמרן החזו"א הקיל במקום עיגון, ובמכתב התשובה לא נזכר דבר זה, ואולי אפשר לומר שאף לדעת מרן החזו"א דחיישינן לקידושין בנישואין אזרחיים היינו להצריך גט, ולאסרה לכהן, ולהמתנת צ' יום, אולם במקום עיגון אפשר להקל.
ובתשו' אגר"מ (אה"ע ח"א סי' עד, עה) האריך לדחות דברי הגר"א הענקין בביאור דברי הריב"ש, אבל למעשה חשש להצריכה גט פיטורין במקום שאפשר, דיש לחוש שבעל לשם קידושין משום החזקה שאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות, ונראה מדברי הגר"מ (סי' עה ד"ה והנה) דבמקרה שדרו בין אנשים כשרים שומרי תו"מ הרי דיש לחשוש יותר לקידושין, דיש כאן עדות כשירה על היחוד (והן עדי יחוד הן עדי ביאה), משא"כ כשדרו בין אנשים שאינם שומרי תורה.
וכן היא דעת מרן רבינו הגרי"ש אלישיב זצוק"ל דשלא במקום עיגון יש להצריך גט כאשר היו חיים יחד בנישואין אזרחיים. ועי' מש"כ בקובץ תשובות (ח"ד סי' קסו) "מכל מקום מכיון שאין כאן מקום עיגון, שהרי האיש מוכן לתת גט, נראה שיש לסדר גט ביניהם, על פי דעת כמה מן האחרונים הסוברים שזה לחוד מה שדרים יחד כדרך איש ואשתו הוי גדר אישות". ובהמשך שם כתב "אך מכיון שנפיק מפומייהו דכמה גדולים דנכון להצריכה גט שלא להקל באיסור אשת איש, עי' אוצה"פ סימן כו, והואיל ואין כאן שעת הדחק כיון שהאיש מוכן לתת גט, נכון לסדר גט".
ויש בענין זה עוד לפנינו כתיבת יד מרן רבינו זצוק"ל בתשובה אודות אשה שנישאה בנישואין אזרחיים ו"כאשר נתגרשה יעץ לה רב שתקבל גט לחומרא", וכן נעשה. ולאחמ"כ נישאה לכהן ובניה מנישואין אלו השניים חששו שהם חללים ולא עלו לדוכן. ונשאל רבינו אודות כשרות הבנים, ובתוך הדברים כתב וז"ל מהעתק כי"ק.
"מלתא דפשיטא היא שאחרי שקבלה גט פיטורין מבעלה שהתחתנה עמו בנישואין אזרחיים ודאי שהיא אסורה לכהן אף שבמקום עיגון מתירים אותה להתחתן ללא קבלת ג"פ, מ"מ אם סדרו גט ביניהם אסור לה להתחתן עם כהן ולא גרע ממ"ש הרמ"א בסי' ו שאפי' בנתגרשה משום קול בעלמא "אע"פ שהוא ברור שאין ממש באותן קידושין ואין נותנים גט רק מכח חומרא בעלמא אפ"ה פסולה לכהונה", ואף למ"ש הב"ש בזה דוקא כשהגט סודר ע"י ב"ד לא בנתן מעצמו, הלא גם בנ"ד הגט סודר בעצתו של רב, לא רק הוראה של רב היה כאן אלא אף הגאון באגרו"מ אה"ע (א.ה. בכתי"ק של רבינו כתוב ח"ב סי' כו, ולא מצאתי לשון זה מפורש בתשו' הנ"ל עיי"ש ועי' באגר"מ אה"ע ח"ג סי' כ) ודאי עשיתם טוב שהשגתם גט מבעלה ע"ש". ע"כ העתק מכי"ק של רבינו זצוק"ל.
ואם כן דעת מרן רבינו ברורה להצריך גט בכל מקרה של נישואין אזרחיים כאשר אין כאן עיגון.
ולענין כשרות הנולדים מאשה שנישאה בנישואין אזרחיים ונפרדו והלכה ונשאת לאחר. בעבר שמעתי ממרן רבינו זצוק"ל על מקרה שלא דרו בזמן הנישואין האזרחיים בין אנשים שומרי תו"מ, דאין לחוש משום ממזרות.
ובתשו' מכ"י הנז' לעיל בנשאת בנשואין אזרחיים ונתגרשה בגט פטורין ואח"כ נשאה כהן כתב רבינו וז"ל, "אכן בעבר ונשא אותה כהן פליגי בזה הב"ח והט"ז שם, ולהב"ח לא גרע מספק חלוצה דאם נשאת לא תצא, ובפ"ת סי' ז' הביא מ"ש המ"ל דהנולד מספק חלוצה הוי כהן גמור ואין הבדל בין נישואין לזנות, ועי' ב"ש שם, והרבה אחרונים דחו את דברי הט"ז עי' אוצה"פ סי' ו' אות ט"ז. ועי' יש"ש יבמות פי"ג אות י"א בנתגרשה מקידושי מיאון ואח"כ התחתנה בהיותה קטנה לאחר, ומיאנה בו ה"ה אסורה לכהן ואם נשאת תצא "ומ"מ הבנים אינם חללים אפי' מדרבנן". וא"כ בנ"ד שאחרי קבלת גט מבעלה שנשאת לו בנשואין אזרחיים התחתנה בחו"ק לכהן, הילדים שלה אינם חללים והם כהנים גמורים".
הרי דהעלה רבינו דהזרע כשר ואפי' לכהונה. והיינו דלענין הבנים לא חשש לנישואין אזרחיים כלל לחוש לממזרות כשנשאת לאחר בלא גט ואפי' כשקבלה גט לא חשיבא גרושה לענין הבנים אף אם נשאת לכהן. [וראה דלא חילק בין אם דרו בין אנשים שומרי תו"מ או לא].
וכן כתב באגר"מ (ח"ב סי' יט) דלענין הבנים אין לחשוש משום ממזרות "דגם בממזר האיכא קולא דספק ממזר מותר אין להחמיר כלל אף לכתחילה". רק יש לציין לשו"ת צפנת פענח (ח"א סי' כו, כז) דמשמע שם דיש לחוש על הבנים. אולם לדעת מרן רבינו זצוק"ל הבנים מותרים לבוא בקהל.
