אבן העזר סימן צ"א

הבא: סימן צ"ב בדבר הוצאת זרע לצורך בדיקה ואופן הראוי לעשות זאת <<

אבן העזר סימן צ"א

בדבר הוצאת זרע לשימור והמסתעף ובחילוק בין נשוי לבחור

לכבוד

הרה"ג …שליט"א

שלו' רב

הנני  מזדרז להשיב אודות מה שלא נתבקשתי, כת"ר כותב במכתבו כי הוציאו זרע מבחור שחלה ל"ע במחלה ממארת מכיון שחששו לפגיעה בכוח ההולדה והוסיף כת"ר וכתב "כמעט בטוח אצלנו" שבהוראת מרן (שליט"א) זצוק"ל הוצא הזרע – עכת"ד.

הנה מה ד"כמעט בטוח", אצל כת"ר, הרי ברור שאסור לאמרו, וחלילה לומר שמרן (שליט"א) זצוק"ל התיר כן. דעד כאן לא דנו בדבר – אלא כאשר מדובר באדם נשוי שביקשו להתיר כדי שיוכל החולה לקיים (לפי מחשבתם) מצוות פריה ורביה ע"י הזרע שנטלו (או שלא יהיה ערירי), אולם בבחור שטרם נישא הרי לדעת מרן (שליט"א) זצוק"ל אסור להוציא ממנו זרע. וכבר משנים קודמות נשלחתי ממרן רבינו להשיב כן ואף הודפסה הוראה זו בשם מרן (שליט"א) זצוק"ל בשו"ת בנין אב (ח"ב סי' ס).

והלום ראיתי למחברי זמנינו שנתקשו בהוראה זו של מרן רבינו זצוק"ל לאסור להוציא זרע מבחור, ובחילוק בין בחור לנשוי, דהרי לכאו' גם בחור מחוייב במצות פו"ר ומחוייב לישא אשה ולהוליד בנים, וא"כ במקום שהטיפולים הרפואיים ימנעו ממנו להוליד למה לא נתיר לו להוציא זרע לשמור לאחר נישואיו, ופלפלו בזה.

אמנם האמת יורה דרכו דלשי' רבינו דאין משום מצות פו"ר לחייב להפרות בדרך זו, וכמש"כ הדברי מלכיאל (ח"ד סי' קז בסוף התשו') "ונצטוינו לקיים פריה ורביה כדרך בני אדם". וכל הנידון אודות הפרייה חוץ גופית הוא רק אם יש בזה איסור של השחתת זרע אבל ודאי שאין זה חיוב. א"כ כל זה שייך רק במי שהוא כבר נשוי דמחמת תעוקת נפשו שהתברר שלא יוכל להוליד שלא בדרך זו דנו להיתר, אבל בבחור שעדיין לא נשא אשה מה"ת להתיר לו.

ועתה אבוא לענין מה שנשאלתי אודות זרע שהוצא מהחולה ונמצא בבנק הזרע אחרי כמה שנים. מרן רבינו היה מורה בתוקף שצריך להשמיד הזרע מיד בכדי למנוע כל חשש שישתמשו בזרע ח"ו.

אמנם, להלכה ולא למעשה. שמעתי מרבינו דלו יצוייר שאשה תתעבר לאחר מות בעלה ע"י שיכניסו לרחמה זרע שהוצא מבעלה מחיים יתכן שתפטר מיבום וחליצה. (ומסתמא לאותם אחרונים הסוברים דאשה שמת בעלה בטרם נקלט הזרע ברחמה חייבת ביבום, ה"ה בנד"ד שלא נפטר. וראה בזה בנו"ב (מהדו"ק אה"ע סי' סט).

ולכאו' הדבר תלוי אי אמרינן שמכיון שבשעת המיתה חל עליה חובת היבום לא נפטרת אף אם תתעבר לאחר מיתה, או דנימא דהיות והבן הילוד חשיב בנו לא שייך כאן מצות יבום.

ולחומרא ודאי חשש רבינו ליותר מכך וכמו שכתב בתשו' ליו"ר הסתדרות הרפואית באה"ק "בעל שמסר זרע וחלה ומת בלא בנים יש לדון שאשתו אסורה לעלמא דאולי גם כאן יש לומר וזרע אין לה עיין לה שמא יוצר ולד מהזרע שלו".

והנני בזה בכה"ר

יוסף אפרתי