הבא: סימן ע"ח בהנהגת חתן וכלה בתקופת האירוסין <<

אבן העזר סימן ע"ז

בענין כיסוי הראש לאשה בתוך ביתה
ובהיותה נדה

בענין שאלתך אם שיער הוה בכלל מקומות המכוסים שאסור להסתכל באשתו בזמן נדתה.

הנה בענין כיסוי הראש לאשה בתוך ביתה, מבואר בדברי רש"י והתוס' והר"ן בסוגיא בכתובות (דף עב) דבחצרה מותרת לילך אפי' פרועת ראש לגמרי, והביאם הב"י ( סי' קטו). אבל הב"ח נקט בדברי הרמב"ם והטור ושכן דעת הערוך דגם בחצרה צריכה לכסות ב"קלתה". ומסיק שם "והכי נהוג בכל גבול ישראל דאפי' בפני אנשי ביתה אינה שרויה פרועת ראש בלא מטפחת וכיפה בראשה ודלא כפי' רש"י ותוס' והר"ן". וכן נקט הב"ש (סק"ט) והביא דכן הוא בירושלמי.

ובשו"ת חת"ס (או"ח סי' לו) נקט בפשיטות דחצרה היינו ביתה וחדרה וכמש"כ שם "ודעת התוס' דבחצר היינו בביתה וחדרה, מותר אפי' בלא קלתה נמי, ואין כן דעת טוש"ע, והב"ח כתב שכן דעת רמב"ם, ומפרש ש"ס כן שבגלוי ממש אפי' בחדרה אסור". הרי דמפרש החת"ס דלהב"ח והב"ש דנקטו להלכה דגם בחצרה בעינן קלתה ה"ה בביתה ובחדרה. ובשו"ת אגר"מ (אה"ע ח"א סי' נח) תמה על דברי החת"ס דבב"ח ובב"ש מוזכר רק חצרה ולא כתוב חדרה ומה"ת לאסור גם בביתה וחדרה ואפי' בפני אנשי ביתה, אלא רק בחצרה שהוא מקום פרוץ ורגילים ליכנס שם אנשים זרים בלי רשות כתב הב"ח דצריכה לכסות בקלתה אפי' בפני אנשי ביתה.

אלא דכתב האגר"מ שלדינא "מן הראוי שיחמירו הנשים לכסות כדסובר החת"ס הואיל ויצא מפומיה דגאון גדול כמותו".

ובמג"א (או"ח סי' עה סק"ב) נקט להלכה כרש"י ותוס' אלא דהוסיף "אבל בזוהר פ' נשא ע' רלט החמיר מאד שלא יראה שום שיער מאשה וכן ראוי לנהוג". והמ"ב (בסקי"ד) על דברי הרמ"א בשם הרשב"א שמיקל בשערות היוצאות חוץ לצמתן, הביא באריכות דברי הזוהר "דגרמא מסכנותא לבנהא וגרמא לבנהא דלא יתחשבון בדרא וסטרא אחרא לשרות בביתא, וכ"ש אם הולכות בשוקא כך, ע"כ בעיא אתתא דאפי' קירות ביתה לא יחמון שערה חדא מרישא וכו'". וסיים "וכתב המג"א דראוי לנהוג כהזוהר".

ובבה"ל (ד"ה ודע) הביא דברי הב"ח והב"ש כפי מה שפי' החת"ס "דבגלוי ממש אפי' בחדרה אסור, ובעל הב"ש בסי' קטו כתב דלפי מנהגנו הוה דת יהודית בגלוי ממש אפי' בחצרה ובחדרה". והביא שם מתשו' החת"ס הנ"ל שכתב "דכיון דכבר קבלו עלייהו אבות אבותינו בכל מקום וכו', לאסור בזה, א"כ הוה ליה דין גמור שקבלו עלייהו כהך דעה האוסרת וכו' דבארצותינו שנתפשט המנהג עפ"י הזוהר איסור גמור הוא".

הרי דבבה"ל פסק כהב"ח והב"ש וכפי שנקט החת"ס שכונת הב"ח והב"ש לא רק בחצרה אלא גם בביתה ובחדרה.

ודאתינא להכא, לנידון דידן האם שער חשיב מקומות המכוסים לענין הסתכלות באשתו נדה. הנה כתב באגר"מ "דהנשים שאין מחמירות לעשות כקמחית אלא כפי חיובה, שבביתה כשליכא שם אנשי אחריני אינה מכסית שערותיה שהבעל רגיל בהו תמיד, הוא טעם גדול שאין לאסור עליו". גם הביא ראי' מלשון הרמב"ם והשו"ע שכתבו דאין אשה יוצאת בשוק בשער ראשה גלוי "ואם גם בביתה היתה אסורה חלק גדול בשנה, יותר מרביעית ולפעמים גם יותר משליש, לא היה שייך לומר לא תלכנה בשוק", אלא דהוסיף "ומ"מ כל המחמיר בענינים אלו משובח". ונראה דאלו המקפידים לנהוג כהזוהר הרי דבעת נדותה אסורה מעיקר הדין לגלות שערות ראשה גם בביתה, דהרי אין בעלה רגיל בזה.

וכפי הרשום אצלי נשאל בזה רבינו זצוק"ל והשיב דודאי היראים והמדקדקים לא נוהגים נשותיהם לגלות שיער ראשן בעודן נדות. (ובפעם א' כנשאל בזה השיב ששאלה זו תלוי' ביר"ש של השואל).