הבא: סימן ע"ז בענין כיסוי הראש לאשה בתוך ביתה ובהיותה נדה <<
אבן העזר סימן ע"ו
בענין כיסוי ראש לכלה, לגרושה ולאלמנה, וגרושה מהנישואין כשלא נבעלה
א. בענין השאלה אם כלה בליל החתונה צריכה לכסות שערות ראשה או שרשאית לילך בגילוי הראש.
בגליון הגרעק"א (סי' כא סק"א) הביא ממהר"י הלוי (אחי הט"ז) דארוסה (שנתקדשה) אסורה לילך בגילוי ראש. (וע"ש בהיתר במיוחד ביוצאת לחופה). וכן פסק במ"ב (סי' עה סקי"א). ויש מהאחרונים דפליגי ע"ז והוכיחו דבריהם משמ"ק (כתובות דף ו ע"ב) בשם לקוטי גאונים, דאזהרה לבנות ישראל שלא יצאו בראש פרוע היינו דוקא בנשואה, וכ"כ בשו"ת שבות יעקב (ח"א סי' קג) וראה עוד בישועות יעקב (ריש סי' קא).
והנה בשו"ע (סי' נה) פליגי המחבר והרמ"א מאי חופה דעושה נישואין, דלדעת המחבר, והיא דעת הרמב"ם, חופה היינו שיביא אותה לתוך ביתו ויתייחד עמה ויפרישנה לו, ולדעת הרמ"א היינו מה שנהוג כיום שמכניסים החתן והכלה תחת יריעה פרוסה ע"ג כלונסאות. וא"כ בנידו"ד לא מבעי להגרעק"א דאחר שנתקדשה היא ארוסה וצריכה לכסות ראשה, אלא דאפי' לאחרונים דפליגי עליו הרי בנשואה לכו"ע צריכה לכסות ראשה, ולדעת הרמ"א שכפי הנהוג כיום שמקדשים תחת החופה, הרי היא כבר נשואה, ואפי' לדעת הרמב"ם והשו"ע לאחר החדר יחוד היא נשואה, וא"כ כפי הנהוג בכל קהילות אשכנז וגם אצל חלק מבני ספרד שמתיחדים החתן והכלה מיד לאחר הקידושין הרי דלכו"ע היא נשואה, ואין מקום להתיר לילך אחר החדר יחוד בגילוי ראש. ומה שיש תולים עצמם בדברי השבו"י, אין זה נכון דשם קאי על ארוסה שלא נבעלה אבל נשואה שלא נבעלה אסורה לילך בגילוי הראש, וכפי שמפורש בירושלמי כתובות (פ"ב סוף הי"א הובא בדגול מרבבה סי' כא) לחלק בין ארוסה לנשואה שאמר "וחש לומר שמא בתולה מן הנישואין היא, זאת אומרת בתולה מן הנישואין אינה יוצאת וראשה פרוע", ומבואר דנשואה שלא נבעלה חייבת בכיסוי ראש. (אמנם יש שר"ל שדברי הירו' הינם מנהג ולא איסור ואכמ"ל).
ואכן כך שמעתי ממרן רבינו זצוק"ל דכיום שהאירוסין והנישואין סמוכים זה לזה צריכה הכלה לכסות ראשה בליל החתונה.
ב. אמנם בחודש טבת שנת תשנ"ד בקשו מרבינו שיצא בכתיבת ידו כנגד מה שנהגו בהרבה מקומות – בעיקר בגולת ארה"ב, שכלה לא מכסה ראשה בליל החתונה. ואמר רבינו דהיות וגדולי עולם שהיו שם לא מיחו (וכמדומה שציין שכן היה המנהג גם אצל חלק מבני התורה) א"א לצאת בכרוז כנגד זה. [כידוע זה היה דרכו של רבינו שבדברים הנוגעים לאמריקה יש לשאול את הגדולים דשם, אבל דעתו אמורה לעיל דאין להקל בזה].
ג. ולענין גרושה ואלמנה. הנה מפורש בשו"ע (שם סעי' ב) "לא תלכנה בנות ישראל פרועות ראש בשוק אחד פנויה ואחד אשת איש", ובארו הנו"כ שפנויה היינו גרושה ואלמנה. ובאגר"מ (אה"ע ח"א סי' נז) הקל לאלמנה לצורך פרנסה לילך בגילוי ראש. וטעם הדבר דבאלמנה האיסור דפריעת ראש הוא רק משום דת יהודית ולכן "יש להקל מספק, דודאי לא חמיר מאיסור דרבנן שספק לקולא, ויש גם לומר שאולי דת יהודית היא מדיני מנהג שאין לאסור באופן שלא מצינו שנהגו, ובמקום הפסד הא לא מצינו שנהגו".
וכמה וכמה פעמים שאלתי למרן רבינו זצוק"ל בזה כאשר באה שאלה בגרושה שבקשה לילך בפריעת ראש מפני שלדעתה כיסוי הראש מפריע לה למצוא שידוך, ופעם אחת באה קמיה רבינו שאלה אודות גרושה שהצורך בכיסוי הראש גורם לה לקושי נפשי ולא היקל רבינו בזה.
ובעת שהיו דנים בשאלה זו הסכים רבינו שגרושה זו שקשה לה ענין כיסוי הראש יכולה לחבוש פאה ארוכה שדמיא לשיער טבעי, על אף שלדעת מרן רבינו ודאי שבנות ישראל הנשואות אין להם לילך בפאה כגון זו.
ד. אמנם באשה שנתגרשה בסמוך לנישואיה באופן שעדיין לא נבעלה. היקל רבינו שרשאית לילך בגילוי ראש. וטעם הדבר נראה דהואיל וכיסוי הראש בגרושה אינו מדאורייתא אלא רק דת יהודית, וחזי לאיצטרופי אותה דעה שהאיסור הוא רק אחרי שנבעלה (והגם שכאמור לדעת רבינו על הכלה בחתונה לכסות ראשה אחרי חדר יחוד – הרי יש שהורו להקל בזה מכיון שלא נבעלה).
