הבא: סימן נ"ו עוד בענין ג' חודשי אבחנה בגר וגיורת <<
אבן העזר סימן נ"ה
בענין הבחנה – בגיורת
בתשובות דלהלן נביא בס"ד כמה הוראות ממרן רבינו זצוק"ל בענין הבחנת ג"ח בגיורת. ולבאר הענין נקדים יסודות הדברים.
א. תנן ביבמות (דף מא ע"א) "וכן שאר הנשים לא יתארסו ולא ינשאו עד שיהי' להן שלושה חודשים אחד בתולות ואחד בעולות". הרי דאשה שהיתה גרושה או אלמנה ומבקשת להינשא צריכה להמתין ג' חודשים. וטעם הדבר מבואר בגמ' (דף מב ע"א) "אמר ר"נ אמר שמואל משום דאמר קרא וכו' להבחין בין זרעו של ראשון לזרעו של שני, מתיב רבא לפיכך גר וגיורת צריכים להמתין ג"ח, הכא מאי להבחין איכא", וכדפי' רש"י "מאי להבחין איכא הרי אין כאן ראשון ושני", ומתרצת הגמ' "ה"נ איכא להבחין בין זרע שנזרע בקדושה לזרע שלא נזרע בקדושה, רבא אמר גזירה שמא ישא את אחותו מאביו וייבם אשת אחיו מאמו וכו'". ופשט הדברים דחששו חז"ל שמא הנולד בבית השני יהיה מזרעו של ראשון ויתיחסו אליו כבנו של השני וישא אחותו מהבעל הראשון, או כל שאר חששות המנויים שם בסוגיא. [ועי' רש"י ד"ה ויפטור את יבמתו לשוק דביאר לטעם רבא החשש בגר וגיורת].
והבחנה זו המבוארת במשנה לענין אשה ישראלית נצרכת גם בקטנה או זקנה או עקרה או אילונית וכדו' ואפי' שאינן יכולות לילד כמבואר בסוגיא (שם) בדעת רבי מאיר שפסקינן כוותיה.
ולעיל (דף לה ע"א) פליגי תנאים בגיורת שבויה ושפחה שנפדו ושנתגיירו ושנשתחררו, דלדעת רבי יהודה צריכות להמתין ג"ח ולדעת רבי יוסי מותרות ליארס ולינשא מיד ואינן צריכות הבחנה וכמבואר במסקנא דאשה מזנה מתהפכת כדי שלא תתעבר. אמנם בישראלית מצאנו נדון אם גזרו זנות אטו נישואין, ולהלכה בביאת זנות (כגון נאנסה או נתפתתה) לדעת הרי"ף לא בעינן הבחנה, ויש מרבותינו שפסקו להצריך הבחנה בזנות דגדולה, דגזרו זנות אטו נישואין אמנם גם לשיטה זו בקטנה דלא שכיח לא גזרו (שו"ע סי' יג סעיף ו ברמ"א).
מכל מקום מבואר לרבי יוסי דגיורת אין צריכה המתנת ג' חדשים. והקשו התוספות (ד"ה חוץ) דבגמ' (דף מב) מבואר דגר וגיורת נשואים שנתגיירו יחד צריכים להמתין, ותירצו התוספות שלושה תירוצים, הראשון דשמואל ס"ל כר' יוסי, והסוגיא בדף מב אתיא כר' יהודה דחייש שמא לא נתהפכה יפה. ובתי' ב' כתבו דכשידוע שלא נתהפכה גם ר' יוסי מודה שצריכים להמתין. ובתירוץ השלישי כתבו התוספות "ועוד אומר ר"י שיש לחלק דלא מינטרה נפשה כלל כשמתגיירת עם בעלה כיון שכל הזרע מאותו איש ואין חוששת להבחין בין זרע שנזרע מבעלה זה בקדושה לשלא נזרע בקדושה". ולתי' זה חילקו התוס' בין גיורת פנויה (ואולי אפי' נשואה שנתגיירה) לבין נתגיירה עם בעלה.
והרמב"ם כתב (גירושין פי"א הכ"א) "גיורת שנתגיירה ממתינין תשעים יום, ואפי' גר ואשתו שנתגיירו מפרישין אותן תשעים יום כדי להבחין בין זרע שנזרע בקדושה לזרע שנזרע שלא בקדושה". ובפשטות הכוונה שאף גיורת פנויה חייבת בהבחנה, ועל זה מוסיף הרמב"ם אפי' גר ואשתו, וכן נקט בדבריו הב"י (עי' משל"מ). אבל קשה דכתב (הכ"ב) דהמזנה אינה צריכה להמתין, וא"כ אמאי גיורת פנויה בעי המתנה, ולכן ביאר המגיד משנה (הכ"א) דברישא איירי בגויה שהיתה נשואה בגיותה ובאה להתגייר בלא בעלה דבכה"ג אינה משמרת עצמה דהרי מיוחדת לו, ולכן יש להמתין להבחין בין זרע שנזרע בקדושה לזרע שנזרע שלא בקדושה. [עיין שו"ת הרדב"ז ח"א סי' קצו דלא ס"ל כהרב המגיד וראה להלן סי' נח ואכמ"ל]. וכן כתב השו"ע (סי' יג סעי' ה) "שפחה וגיורת שהיו נשואות לבעלים בגיותן ובעבדותן ונתגיירו או נשתחררו וכו', ואפי' גר ואשתו שנתגיירו", דרק כשהיו נשואות בגיותן צריכות הבחנה, אבל פנויה שנתגיירה לא עדיפא מזנות בישראלית שכתב השו"ע (סעי' ו) דהמזנה ואנוסה ומפותה א"צ להמתין דמהפכות עצמן. (והרמ"א פליג ע"ז דיש אומרים דגם נשים אלו צריכות להמתין). הרי דלדעת המחבר בגיורת אסרינן רק בכה"ג שיש לחוש לזרע פסול כגון שהיתה נשואה בגיותה דאינה מתהפכת. ועי' ב"י שהביא לשון הרז"ה המובא ברא"ש דגזר בגדולה בת ישראל זנות אטו נישואין, ובקטנה דלא שכיח בה זנות לא גזרו בה, אבל בגיורת ומשוחררת אפילו גדולה לא החמירו בהבחנה דידה למגזר זנות אטו נישואין, אבל בנישואין אפי' גר וגירות צריכות להמתין.
הרי מבואר דדין הבחנה דגיורת שונה מדין הבחנה דישראלית וכמש"כ הב"י "לא החמירו בהבחנה דידה למגזר זנות אטו נישואין", וכפי שפסקו הרמב"ם אליבא דהמ"מ והשו"ע, ולהתוס' יתכן דאפי' נשואה בגיותה לא גזרו.
אמנם היש"ש (יבמות ג, כא) כתב דגיורת נשואה אפי' נתגיירה עם בעלה אין טעם ההבחנה מחמת שאינה מתהפכת וכדכתבו התוס', אלא משום גזירה אטו ישראלית נשואה וה"ה להיתה נשואה בגיותה ומתגיירת לבדה.
ובהאי ענינא דחזינן מהראשונים דהבחנה בגירות קיל טפי, יש להוסיף, דבגמ' יבמות (דף לה ע"א) בלישנא אחרינא דשמואל דאמרינן הוא דאמר כרבי יוסי כתב רש"י (ד"ה הוא דאמר) דבישראלית גזר שמואל זנות אטו נישואין ודלא כרבי יוסי, "אבל בגיורת לא גזור זנות שבנכרית משום נישואין דבנכרית דאפילו גיורת נשואה כיון דדעתה לאיגיורי מתהפכת נמי". וביאר המהרש"א (שם ד"ה הוא דאמר) דבהא מבואר שיטת הראשונים דס"ל דבאנוסה ומפותה בעי הבחנה משום דגזרו זנות אטו נישואין אולם בגיורת ליכא למיגזר אטו נישואין, דלשיטתם אף בגיורת נשואה שרי וכפי' רש"י. אמנם המהרש"א תמה על אותם ראשונים דס"ל דבגר וגיורת נשואה צריכה להמתין, אמאי לא גזרו בגיורת זנות אטו נישואין. ומצאנו בזה שני תירוצים, בקרני ראם כתב משום דהוי גזירה לגזירה, ובקרבן נתנאל (סוף פ"ג דיבמות) כתב דמשום דהוא מילתא דלא שכיחא לא גזרו ביה זנות אטו נישואין.
והנה לדברי היש"ש יש לדון אם יגזרו בגיורת כל הגזירות שגזרו בישראלית ונצריך הבחנה גם במקום שאין לחוש וכגון בקטנה וזקינה משום לא פלוג. ובמשל"מ (גירושין יא, כא) כתב דלא גזרינן בגר וגיורת אלא במקרה דיש חשש תקלה אבל במקום שאין חשש וכגון במה שדן שם בגיורת שנתגיירה מעוברת, לא גזרינן. ולפי זה חלוק דין הבחנה בנישואי ישראלית שבזה פסקינן כר"מ בגזירותיו ולכן אפי' זקינה גזרו חכמים דצריכה המתנת ג"ח כמבואר בשו"ע (סעי' א) "וגזירת חכמים דאפי' האשה שאינה ראוי' לילד", לעומת זאת בגר וגיורת אנו דנים לגופו של דבר, כמו שכתב המל"מ "דכל דבר דליכא למיחש משום היא גופא דומיא דגר וגיורת דאיכא למיחש שמא מעוברת היא ואתו לידי תקלה בהא הוא דמצריכינן להמתין אבל במקום דלא נפיק מיניה חורבה לא גזרינן דומיא דקטנה דעלמא" (ע"ש ואכמ"ל).
ודברי המל"מ הם בבאה מעוברת, ובחלקת מחוקק (סק"ד) נסתפק האם גוזרים גם בקטנות או זקינות שלא יכולים לילד כמו גבי ישראל, שהרי המחבר לא ציין שם אפילו שאינה יכולה לילד, ובדגול מרבבה נקט לחלק בין אם נתגיירה ונשאה אחר דבזה איכא לספוקי שגזרו כמו בנשואה ישראלית, אבל בגר ואשתו שנתגיירו וממשיכים לחיות יחד, ודבר זה אינו קיים בישראל (דהא במחזיר גרושתו א"צ הבחנה), לא גוזרים, ולכן בכה"ג שאין חשש מכשול מזרע גויים אלא שבאים לאסור מחמת שלא פלוג – הרי כה"ג שהיא זקינה ואינה יכולה לילד לא אסרינן מחמת לא פלוג ולא מצינו שגזרו בזה וא"צ הפרשה.
ב. ונביא בזאת העתקת מכתב שנכתב בזמנו כדלהלן.
הנני שב לבאר מש"כ בערב חג השבועות ה"א תשנ"ד לאחד מרבני אירופה בדבר אשה מועמדת לגיור שהוציאו לה הרופאים רחמה זמן רב קודם, אם ומאימתי צריכה למנות ג' חודשי הבחנה. והנה הגם שטעם הדין להמתין ג' חדשים הוא כדי להבחין בין זרעו של ראשון לזרעו של שני, הרי להלכה נפסק שכל אשה שנתגרשה או שנתאלמנה ואפי' שהיא אינה ראויה לילד כגון זקנה או קטנה ואילונית ואפי' נתגרשה או נתאלמנה מן האירוסין צריכה להמתין ג' חדשים. (כמבואר סי' יג סעי' א).
וכמו"כ גיורת שהיתה נשואה לגוי, פסק הרמב"ם (פי"א מגירושין הכ"א) דצריכה להמתין אחר שנתגיירה ג"ח. וכ"כ בשו"ע (סי' יג סעי' ה) "שפחה וגיורת שהיו נשואות בגיותן או בעבדותן ונתגיירו או נשתחררו צריכות להמתין, ואפי' גר ואשתו שנתגיירו".
אלא דנסתפק החלקת מחוקק (סק"ד) בגיורת זקינה שאינה יכולה להוליד האם אמרינן דלא פלוג וצריכה להמתין כמו בכל זקינה שנתגרשה או דילמא בכה"ג אפשר להקל.
ואילו הדגול מרבבה (שם) הכריע דבגר וגיורת שנתגיירו וממשיכים לחיות יחד, הואיל וכה"ג אינו מצוי בישראל ולא מצינו בזה גזירת הבחנה, הרי דאם היא זקינה אינה צריכה להמתין, דלא שייך לומר כאן לא פלוג.
ובהאי דינא דגר וגיורת שנתגיירו יחדיו ראה מה שהאריך רבינו בקובץ תשובות (ח"א סי' קנ). ושם (ח"ג סי' קנ) דן אודות גויה שהיתה "נשואה" לישראל ושמו ברחמה "טבעת" למניעת הריון, ונתגיירה, אם צריכה להמתין ג"ח קודם שתנשא עם הישראל כדת משה וישראל, וכתב דלהטעם של הדגול מרבבה דבדבר שלא שייך אצל ישראל לא אמרינן לא פלוג, גם בנידון זה אינה צריכה להמתין. ואעפ"כ מסיק בפשיטות דמכיון שלא ניכר כלל שאינה ראויה להתעבר מחמת ה"טבעת", צריכה הבחנה.
והנה בנידון שלפנינו הוסיף הרב השואל את העובדות דלהלן, האשה היתה נשואה בגיותה לישראל שכעת חזר בתשובה ומבקשים לינשא כדת משה וישראל וזה כבר כמה חודשים שאינם חיים יחד "אם אפשר להקל לספור הג' חודשים מהיום שנפרדו".
וזה אשר השיבונו לו.
"הנני להודיע כי נכנסתי לקודש פנימה למרן הגרי"ש (שליט"א) זצוק"ל והשיב, כי אחרי שדין הבחנה בגיורת קל יותר מהבחנה רגילה, ובכה"ג שניטל רחמה (הגם שלא דומה לזקינה ממש ששם הכל רואים שהיא זקינה) בצירוף הנ"ל אפשר להקל להצריך הבחנה ג' חודשים מיום שפרשה מבעלה".
הרי דאף דדעת רבינו זצוק"ל להצריך הבחנה בגיורת שאינה יכולה לילד כשלא ניכר הדבר, אעפ"כ היקל למנות ההבחנה מיום שנפרדה מבעלה. ושבתי וראיתי דכן כתב רבינו בתשו' נוספת (שם סי' קנא) והיקל במקרה שהיה קשה לה למנות מחדש ג' חודשים וביקשו לצרף חודשי פרישה קודמים ואף שהיא ראויה לילד – הסכים, והצריך לצרף שתעשה בדיקה שאינה בהריון.