הבא: סימן מ"ח בחומר האיסור של סירוס אשה גם במקום שיוכל להגיע להפלה <<
אבן העזר סימן מ"ז
להעדיף שימוש במוך על סירוס
באה שאלה קדם מרן רבינו זצוק"ל באשה המסוכנת להתעבר ואין לה אפשרות להשתמש באמצעי מניעה ככדורים וכדו' האם עדיף להשתמש ב"דיאפרגמה" (שזה כמין "כיפה" שמניחים באו"מ כדי שלא יכנס זרע לרחם) או שמא עדיף לקשור את החצוצרות. וצדדי השאלה, דאיתא ביבמות (דף יב ע"ב) "שלוש נשים משמשות במוך קטנה מעוברת ומינקת וכו' דברי ר"מ, וחכמים אומרים אחת זו ואחת זו משמשת כדרכה והולכת ומן השמים ירחמו משום שנאמר שומר פתאים ד'". ויש מהראשונים שכתבו דהמחלוקת היא אחרי תשמיש, אולם נתינת מוך קודם תשמיש אסורה (ראה בתוד"ה שלש), ועוד דנו אם מה שאמרו חכמים שומר פתאים היינו דווקא בחשש, אבל במקום סכנה – גם חכמים יודו דיכולות לשמש במוך. ובפתחי תשובה (ריש סי' כג) הביא שלהלכה למעשה פליגי הפוסקים, דלדעת הרעק"א (שו"ת יו"ד סי' עא, עב) והחת"ס (יו"ד סי' קמב) לפני תשמיש אין להתיר אף במקום סכנה, ולאחר תשמיש הביא החת"ס צדדים להיתר. ובשו"ת חמדת שלמה מתיר גם קודם תשמיש דהיות ומפני הסכנה אינו יכול לשמש שלא באופן זה, ומכיון שזה בדרך תשמיש שרי. והאריכו האחרונים בדבר, והמתירים תמכו יתדותם בדברי הרש"ל בים של שלמה (יבמות פ"ק סי' ה), וראה זכר יוסף (אהע"ז סי' לז), צמח צדק (אהע"ז סי' פט) דברי מלכיאל (ח"א סי' ע), ובשו"ת אגרות משה (אה"ע ח"א סי' פג) שכתב להתיר בשעת הסכנה ושוב הניף ידו בזה בח"ב (סי' סז וסי' סח).
וא"כ במקום שאפשר להשתמש בכדורים, קצף או התקן תוך רחמי ודאי שיש להעדיף אותם על דיאפרגמה שזה דמיא לשימוש במוך (הגם שיש מי שחילקו בדבר ואכמ"ל), אמנם במקום שאי אפשר להשתמש באמצעים אחרים – כבר הבאנו דיש מתירים מוך אפילו קודם תשמיש. וגדולה מזו כתב בחזו"א (אהע"ז סי' לז) להעדיף מוך לפני תשמיש וטעמו דלדעת כל הראשונים לבד מר"ת אסור לכל הנשים להניח מוך לאחר תשמיש "אבל קודם תשמיש קיל טפי דיש מקום לומר דשימת המוך לשעה לא גרע מאטום בפנים למעלה מהשמש דכל שהוא דרך תשמיש אין איסור", והעלה ד"אם באנו להתיר מפני הסכנה ראוי להתיר קודם תשמיש ולא לאחר תשמיש דקודם תשמיש קיל טפי", ועוד הוסיף וכתב "וזה הכרעת רבינו הגדול שהגיע לרוה"ק מהרש"ל זללה"ה", ומסכם החזו"א דלדינא נראה ד"במקום ספק סכנה יש להתיר מוך קודם תשמיש".
וגם מרן רבינו זצוק"ל היה מתיר מפני הסכנה שימוש בדיאפרגמה. אלא שכאמור נשאל כנ"ל האם להעדיף דיאפרגמה או קשירת חצוצרות, דאפשר שיש בזה משום סירוס.
והנה בענין סירוס כתב בשו"ע (סימן ה סעיף יא) "וכל המסרס לוקה מן התורה וכו'. והמסרס את הנקבה וכו'. פטור", כלומר דסירוס אסור אף באשה, והקשו הנו"כ דכתב השו"ע (סעיף יב) דאין להשקות כוס של עקרין – אבל אשה מותרת. ובב"ש (סקי"ד) כתב דאף דבאשה אסור סירוס הוא דוקא ע"י מעשה, ובכוס של עקרין שאינו ע"י מעשה מותר באשה. (ועיין לעיל סי' מז דעת הגר"א בסירוס אשה, ור"ע באגר"מ אה"ע סי' יג – מ"ש בדעת הגר"א) – וכאן בנידון קשירת החצוצרה הוי סירוס ע"י מעשה.
והורה רבינו זצוק"ל בזה דהיות ולהגר"א סירוס באשה הוה איסור דאורייתא, אסור לקשור החצוצרות משום סירוס, ויש להורות להם בשעת הדחק לשמש בדיאפרגמה שהוא כמשמשת במוך.
