הבא: סימן מ"ז להעדיף שימוש במוך על סירוס <<
אבן העזר סימן מ"ו
בענין סירוס בבעלי חיים
לכבוד הרה"ג וכו'
שלו' וברכה
בנידון השאלה שהתעוררה אצלכם במושב בדבר סירוס בע"ח נקבות ע"י ניתוח בגופם.
מיום שנתחדש הישוב החקלאי בארה"ק עלתה שאלה זו כמה וכמה פעמים על שולחן מלכים (ראה מה שאספו באוצר הפוסקים סי' ה ע"ש). ובקשת לידע דעת מרן רבינו הגרי"ש אלישיב זצוק"ל בענין סירוס נקבות בע"ח.
כפי הרשום אצלי באה שאלה כגון דא קמיה מרן רבינו זצוק"ל מעירית ירושלים, שבקשו לסרס חתולות נקבות המשוטטות בעיר מחמת שהן עלולות להיות מטרד בריאותי, והרב אורי לופוליאנסקי שיחי' שאל את מרן רבינו מה עליו לעשות.
הנה כידוע אסור לסרס בע"ח כמבואר בגמ' (חגיגה יד ע"ב) "שאלו את בן זומא מהו לסרוסי כלבא, אמר להם ובארצכם לא תעשו, כל שבארצכם לא תעשו". אלא דבב"ח זכרים אסור לכו"ע ובנקבות נחלקו הפוסקים אי הוה דאורייתא או דרבנן. בשו"ע (סי' ה סעי' יא) כתב "המסרס את הנקבה בין באדם בין בשאר מינים פטור", והגר"א (סקכ"ב) כתב שאסור מדאורייתא אלא שפטור, ויש שלמדו שהוא רק איסור דרבנן. עוד מבואר (סעי יב) דאשה מותרת בשתית כוס של עקרין, ובח"מ (סק"ו) ובב"ש (סקי"ד) נקטו דה"ה בבהמה. (האחרונים התקשו בדעת הגר"א דס"ל דאיסור שתית כוס של עקרין נלמד מ"משחתם" א"כ היה צריך לאסור גם באשה, דהמקור לאיסור סירוס באשה לשיטתו נלמד ממשחתם, עי' אגר"מ אה"ע ח"א סי' יג ואכמ"ל). אמנם בבהמה יש מהאחרונים דס"ל דשתית כוס של עקרין חמיר טפי, דדוקא באשה הקילו הואיל ואינה מפקדא אפריה ורביה אבל בבהמות אין חילוק בין זכרים לנקבות ולכן גם לנקבות אסור להשקות כוס של עקרין (עי' אפי זוטרי סי' ה דף כט). אמנם מרן רבינו זצוק"ל לא חש לדיעה זו. ואם כן יהא מותר להשקות נקבת בע"ח בכוס של עקרין.
ובעיקר שתית כוס של עקרין לאיש י"א דלא הוה אלא איסור דרבנן (ראה חזו"א אה"ע סי' יג), ויש שכתבו שכוס של עקרין דמיא לגרמא (עי' חת"ס אה"ע סי' כ).
ובנידון סירוס ע"י "זריקה" נסתפק מרן רבינו זצוק"ל אי דמיא לכוס של עקרין או דהוה סירוס ממש. ואף שלא שמענו טעם הספק מסתבר דכוונתו היתה למה ששקלו וטרו הגרצ"פ פרנק זצוק"ל (נד' לראשונה באוצה"פ בכרך א בסופו עמ' קס עי"ש) והגר"י וועלץ זצוק"ל (בשו"ת דברי ישראל ח"ג סי' י וסי' לא). דלדעת הגרצפ"פ זריקה גרע מכוס של עקרין משום דהכוס של עקרין פועל רק אחרי העיכול וקודם לזה אפשר לתקן ע"י הקאה, משא"כ בזריקה שהחומר מתערב בדם ומיד פועל את פעולתו "ולכן אי איכא לברורי שהסם הזה כך דרכו וטבעו לבטל כוחן של אברי ההולדה הרי זה מסרס גמור".
ובנידון שהיה בעירית ירושלים ביקש השירות הוטרינרי לעקר ע"י ניתוח של הבע"ח, ואם כן הרי זה ודאי סירוס בידים, ומחמת שחשש רבינו לאיסור דאורייתא בסירוס של נקבה וכדעת הגר"א השיב לשואל שלא לעסוק בענין. אלא דהוסיף ואמר שאם יבואו לפני השואל ויודיעו כי הם מבצעים את הסירוס, יאמר להם לעשותו ע"י גוי. וביאור הוראה זו נראה פשוט, דאעפ"י שאסור לומר לגוי לסרס בהמה של ישראל (שו"ע שם סי' יד) הרי זה משום אמירה לעכו"ם, או משום שבן נח מצווה על הסירוס, אולם בין כך ובין כך ודאי שאמירה זו קיל טפי מסירוס בידים, ובצירוף הני צדדים שבנקבה אין איסור מן התורה, ה"ז אמירה באיסור דרבנן, ובמקום מחלוקת דכתב בשו"ע (או"ח סי' שיד ס"ז) שיש להקל באמירה לעכו"ם, ובפרט שע"י זה הוא מציל שלא יעשו זאת יהודים.
וא"כ לענין שאלת כת"ר הרי לדעת מרן רבינו זצוק"ל אין להקל בזה. הדברים הנ"ל הם עפ"י הדברים הרשומים אצלי שדן בהם רבינו, אך ביאור הדברים רשמתים כפי הנלענ"ד בעזה"י בביאור דעת רבינו זצוק"ל.
בכבוד וביקר
