הבא: סימן מ' חובת בירור יהדות לתלמידים במוסדות קירוב <<
אבן העזר סימן ל"ט
בדבר לימוד תורה לילד שנולד מישראלית וישמעאלי
ודאתינא להכא שכתבנו (בתשו' הקודמת) בענין ילדי הפלאשים – שכל זמן שלא התגיירו אין לקבלם למוסדות חינוך תורניים. אציין כי באו לפני רבינו (כמדומני בחודש אייר תשנ"ט) עסקנים שטיפלו בילד שנולד מאמא יהודיה לאבא ישמעאלי, ועדיין לא נימול (הואיל וא"א למולו בלי אישור מהאב הישמעאלי) ושאלו אם יש מצוה לחנכו לתורה ולמצוות. והשיבם רבינו שלדעתו צריך לחנכו לתורה, דמסתמא ע"י שיתחנך ויתקרב ליהדות יוכלו בהמשך למולו.
וביאור הדבר נראה שהלא ילד זה הינו יהודי ואע"פ שהוא ערל, וגם במעשה דר' עקיבא (המובא גם במנורת המאור נר א כלל א ח"ב פ"א ומקורו במדרש תנחומא פ' נח) שמצא ר"ע מת שהיה נידון בגהינום והלך ר"ע למקום מגוריו "שאל על בנו, אמרו הרי הוא ערל ואפי' במצות מילה לא עסקו, מיד תפש ר"ע לבנו והושיבו לפניו ולמדו תורה ולא היה לומד עד שישב עליו בתענית ארבעים יום וכו'". ובפשטות נראה שתחילת התעסקות ר"ע עם ילד זה היתה בהיותו ערל. ולא מצינו איסור ללמוד תורה עם ערל ישראל כשאינו מומר. אף שבתנחומא (משפטים ה) נאמר, "אם אין אדם נימול אינו יכול ללמוד תורה, שנאמר מגיד דבריו ליעקב למי שהוא מל כיעקב".
אח"ז ראיתי שבשו"ת מהרש"ג (ח"ב סי' רג) נשאל בכגון דא כאשר השואל טען שודאי אין ללמוד עם ערל שהוא ודאי בבחינת תלמיד שאינו הגון המבואר ביו"ד (סי' רמו סעי' ז) שאין ללמדו תורה, ולדינא הכריע המהרש"ג שאם הוא גדול ולא מל את עצמו אסור ללמדו מכיון "דהוי בשעת עבירה ממש", אבל אם הינו קטן ואביו לא מל אותו, אין איסור ללמוד עמו, והוסיף דאדרבה "אפשר דמ"מ כח התורה יסייע להחזירו למוטב". עוד כתב שם המהרש"ג שכדאי ללמדו בנפרד מתלמידים אחרים כדי שלא ישפיע עליהם לרעה, ורבינו לא הזכיר ענין זה ופשוט שסמך על העוסקים בדבר שיכניסוהו למקום חינוך שיהיה לתועלת. [יצויין כי מריש רבינו התענין אם אין מניעה עפ"י חוק מלהתעסק בזה, והיה נראה לכאו' דאם יש מניעה עפ"י חוק וסיכון בדבר, אין צריך להתעסק בזה כדי לא לסכן את המוסד].